פגיעת הטיל בנשר: עדות אישית מטלטלת ושיקום ארוך שמתחיל עכשיו

(חי פה) – רגע אחד של אזעקה באמצע הלילה הפך את חייו של נדב קטן, תושב נשר בן 39, למסע הישרדותי שרק התחיל. טיל שנפל על ביתו ביום שלישי (24/03/2026), החריב את דירתו לחלוטין, אך הותיר אותו בחיים בזכות שכן שהעיר אותו בזמן. מאז, נדב מנסה לעכל את מה שקרה, להבין את ממדי ההרס, להתמודד עם אובדן הבית ולמצוא דרך לחזור לשגרה, עבורו ועבור ילדיו. בתוך כל זה, הוא מגלה מחדש את כוחה של קהילה תומכת וגם את הצדדים הפחות יפים של מצבי חירום.

רגע הפגיעה: “ההדף סגר את דלת המקלט” ◄ צפו

נדב מספר כי בלילה שבו נשמעה האזעקה הוא כלל לא התעורר. “אחד השכנים דפק לי על הדלת תוך כדי הריצה למקלט”, הוא משחזר. “הוא באמת הציל את החיים שלי. עד היום, כשהייתה אזעקה והייתי לבד בבית בלי הילדים, לא קמתי בכלל. גם הפעם לא שמעתי את האזעקה. אבל כשהשכן צעק לי, הבנתי שאולי כבר הייתה נפילה”.

הוא קם במהירות, לבש את הדבר הראשון שמצא ורץ למקלט המשותף לשני הבניינים. “לא הספקתי לסגור את הדלת, וההדף של הפגיעה סגר אותה. היינו שם כל השכנים, ולפי עוצמת הבום הבנתי מה קרה”.

מבנה קטן, פגיעה גדולה: שני בניינים, מקלט אחד

נדב מתגורר בשלוש השנים האחרונות בבניין קטן בנשר, הכולל ארבע משפחות בלבד. מדובר בשני בניינים בני שתי קומות, כשבכל קומה דירה אחת. לשני הבניינים יש מקלט אחד, אותו מקלט שהציל את חייהם של הדיירים.

הבוקר שאחרי הפגיעה היה קשה במיוחד. “כשיצאתי מהמקלט ראיתי אבק באוויר, אורות, כאוס מוחלט. ואז הבנתי שבאמצע הבית שלי יש טיל”.

“התחלתי להבין מה איבדתי”: הרגע שבו המציאות מתבהרת

נדב עמד מול הבית ששיפץ במו ידיו, הבית שבו גידל את ילדיו בשנים האחרונות, ומנסה להבין מה נותר ממנו. “אתמול בבוקר שאלתי את עצמי איפה המטען שלי, איפה מברשת השיניים. מיד אחרי הפגיעה נתנו לי להיכנס לדירה בליווי פיקוד העורף. לקחתי דרכון, קצת בגדים ונעליים. פשוט פתחתי חלון וזרקתי למטה מה שיכולתי”.

הוא מצביע על האדנית שבחזית הבניין. “הנה המטען שלי. הוא עף מהטיל ונתקע שם. זה בלתי נתפס”.

ליווי מהעירייה: “אני מרגיש שיש לי מענה מלא”

נדב חש הכרת תודה עמוקה, לעיריית נשר. “ראש העיר רועי לוי ועובדי העירייה הגיעו מיד אחרי הנפילה. הם מלווים אותי מאז. אני באמת מרגיש שיש לי למי לפנות, בכל דבר קטן או גדול”.

הוא הועבר למלון קראון פלאזה בכרמל, אך כבר מחפש דירה חלופית. “אמרו לי שייקח שנה או יותר עד שהבניין יוקם מחדש. אני חייב לחזור לשגרה של הילדים כמה שיותר מהר”.

רקע על התקיפות באזור: “המלחמה לא עוצרת”

הפגיעה בנשר אינה אירוע בודד. בשבועות האחרונים במבצע שאגת הארי חווה אזור חיפה והקריות עלייה משמעותית במספר האזעקות והיירוטים, כחלק מההסלמה מול איראן וארגונים נוספים בזירה הצפונית. נשר, שנחשבה בעבר ליישוב מרוחק יחסית מקו האש, מצאה את עצמה תחת איום ישיר. תושבים מדווחים על לילות ללא שינה, על ילדים שחוששים להתרחק מהבית ועל תחושת חוסר ודאות שמלווה את היום־יום. הפגיעה בבניין של נדב המחישה לתושבים רבים עד כמה המצב הנוכחי שונה ממערכות קודמות וכמה מהר המציאות יכולה להשתנות.

תחושת שייכות: “נשר היא משפחה”

נדב שנולד וגדל בנשר, אמו הייתה גננת בעיר במשך 40 שנה: “אני מכיר פה את כולם. זו תחושה של משפחה. כולם רוצים לעזור: תושבים, חברים, משפחה, אנשים מהעבודה. זה מחזק”.

עם זאת, הוא מבין שהדרך לשיקום תהיה ארוכה. “אני מתחיל לאט לאט להבין מה קרה. עכשיו צריך להתעשת ולהתחיל לקדם את מה שצריך, מול המדינה ומול מס רכוש”.

תהליך השיקום מול מס רכוש: “מקווה שיזרזו את הכול”

נדב מספר כי נציגי מס רכוש הגיעו למקום במהירות והסבירו לו את התהליך. “הם היו מאוד ברורים. קודם כל תיעוד מלא של הנזק, אחר כך הערכת מהנדס, ואז קביעת מסלול השיקום, או פיצוי כספי או בנייה מחדש”.

במקרים של פגיעה ישירה, כמו זו שחווה, מס רכוש נוטה להמליץ על בנייה מחדש של המבנה כולו, כולל חיזוק ושדרוג בהתאם לתקנים העדכניים. “אמרו לי שזה יכול לקחת שנה או יותר”, הוא אומר. “אני רק מקווה שהמדינה תעזור להקים את הבניין כמה שיותר מהר. זה לא רק הבית שלי, זה הבית של ארבע משפחות”.

אזעקה נוספת בזמן הראיון: “המציאות לא נותנת לנשום”

בזמן הריאיון נשמעה התראה נוספת. נדב ואני ירדנו למקלט, שם פגשנו את כל דיירי הבניין, אותם שכנים שחוו יחד את הפגיעה לפני יומיים בלבד.

“זה לא פשוט”, אומרת אחת השכנות. “אנחנו חיים עם הפחד. שתי דירות נפגעו קשה מתוך ארבע, אבל מי יודע מה עם היסודות? אולי גם הבית שלי נפגע, גם אם לא רואים בעין”.

חיים לצד ההרס: שתי משפחות יישארו בבניין

נדב מסביר לשכנים מה צפוי בהמשך. שתי הדירות שנפגעו, שלו ושל הדירה שמתחתיו, אינן ראויות למגורים. שתי הדירות האחרות יישארו מאוכלסות, והמשפחות ייאלצו לחיות לצד עבודות השיקום.

“זה מצב לא פשוט”, הוא אומר. “אבל אין ברירה. צריך להמשיך לחיות”.

הילדים: “אנחנו נעזור לך לשפץ”

למרות הכול, נדב מתרגש במיוחד מהתמיכה של ילדיו. “הם אמרו לי שהם יעזרו לי לשפץ את הבית ולקנות רהיטים וצעצועים חדשים, במקום מה שנפגע. זה מרגש מאוד כשזה בא מילדים בני 10, 8 ו־5”.

הוא מוסיף: “הכי חשוב לי שהם לא היו בבית בזמן הפגיעה. זה הנס הגדול”.

לצד התמיכה הקהילתית, נדב מספר גם על תופעה מטרידה. “יש אנשים שמנצלים את המצב. מגיעים לבתים שנפגעו כדי לבדוק אם אפשר לגנוב משהו. זה מזעזע”. למזלו, מאבטח הוצב במקום זמן קצר לאחר הפגיעה. “זה מנע הרבה נזק”.

קהילה חזקה מול מציאות קשה

למרות ההלם, נדב מנסה להישאר אופטימי. “עברו רק יומיים. אני עדיין מעכל. אבל התמיכה שאני מקבל נותנת לי כוח”.

הוא מביט שוב על הבניין ההרוס. “זה הבית שלי. אני אחזור אליו. אני חייב”.