(חי פה) – ענבל חדד, סטודנטית לרפואה בת 25 ותושבת בת גלים, הצליחה לשלב בין לימודים תובעניים, שירות מילואים פעיל ואימונים מפרכים, ובתוך זמן קצר קטפה את המקום הראשון בתחרות חצי איש הברזל באילת. בראיון היא מספרת על הדרך שעברה, על התמיכה מהמשפחה ועל השאיפות לעתיד.
החיבור לספורט ולתחרויות כבר מגיל צעיר
כבר בתיכון נמשכה ענבל חדד לעולם הספורט. בכיתה י"א הצטרפה לקבוצת טריאתלון והתחרתה גם בכיתה י"ב. במקביל, היא חיפשה שירות משמעותי ובחרה להיות מפקדת במחווה אלון. מגיל צעיר אהבה לשחות והושפעה מחבריה שהלהיבו אותה להצטרף לאימונים. "אני רואה את זה כדרך חיים", היא מספרת, "לא ראיתי בזה משהו קשה, תמיד אהבתי אתגרים".
כדי לשלב בין הלימודים לאימונים, ענבל נאלצה להקריב לא מעט. "הייתי קמה בארבע לפנות בוקר כדי להגיע לאימונים בתל אביב בשש, ואז חוזרת למודיעין לבית הספר. הלימודים היו מאוד חשובים להורים שלי ולי, ולכן השקעתי בהם המון".
מפסיכוביולוגיה לרפואה: מסלול השינוי בקריירה
לאחר שירותה הצבאי החלה ענבל ללמוד פסיכוביולוגיה באוניברסיטה העברית, מתוך התלבטות בין פסיכולוגיה לרפואה. תוך כדי לימודיה המשיכה להתאמן ולהתחרות, אך בשנת הלימודים השנייה הבינה שליבה נמשך יותר לעולם הרפואה. היא עשתה פסיכומטרי, וכאשר התקבלה ללימודי רפואה עזבה את לימודיה עברה להתגורר בחיפה.
שירות מילואים אינטנסיבי לצד הלימודים
עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, בעלה של ענבל הוקפץ ללבנון והיא חזרה לתקופה קצרה להוריה. אך במהרה החליטה להתנדב למילואים ושירתה כקצינת נפגעים בבית החולים רמב"ם. "מרגע שהחלה הכניסה הקרקעית ללבנון, המשמרות הפכו לארוכות ומאתגרות מאוד. כקצינת נפגעים התפקיד הוא ליווי משפחות הפצועים מרגע הגעתם לבית החולים ולאורך אתגרי האשפוז, התפקיד הוא לעטוף את המשפחות ולתת להם הרגשה שיש להם מעטפת לכל הצרכים הפיזים והנפשיים שלהם. זו היתה התקופה שבה הכי פחות התאמנתי בכל חיי, וגם המצב הביטחוני הקשה על היציאה לאימונים".
הזדמנות בלתי צפויה להשתתף בתחרות איש הברזל
בתחילת דצמבר 2024, כשהמצב הביטחוני החל להירגע ובעלה חזר לחופשה קצרה, נקרתה בפניה של ענבל הזדמנות מיוחדת. חברת ריינד אופטיקס העניקה חסות לתחרות חצי איש הברזל באילת, וחיפשה מועמד שיקבל כרטיס חינם. "צחקנו ולא האמנו שיש סיכוי שאזכה", היא מספרת. בעלה שלח להם הודעה עם תמונה, ולאחר שהתרשמו מסיפורה ומהשירות המשמעותי של שניהם, החליטו להעניק לה את הכרטיס.
חודש וחצי בלבד לפני התחרות
למרות החשש מכושר ירוד, ענבל פנתה למאמן דן קוני, שהסכים לאמן אותה חודש וחצי בלבד לפני התחרות. "אולי הגוף שלי זכר את האימונים, ואולי הייתי צריכה לפרוק את החוויות שעברתי", היא אומרת. בסופו של דבר, היא זינקה לתחרות וניצחה בקטגוריית הנשים עד גיל 40. "שחינו 1.9 ק"מ בים באילת, רכבנו 90 ק"מ בהרים, וסיימנו עם ריצה של 21 ק"מ בירידה. זה לקח לי 6 שעות ו-22 דקות".
למרות הכאבים והעייפות, היא לא הפסיקה לחייך לאורך כל הדרך. "גם נהניתי וגם הרגשתי הוקרת תודה על כך שלמרות התקופה הקשה, אני פה מתחרה, ובלב שלי לוקחת איתי את כל הפצועים שעברו אצלי וכמה שזה לא מובן מאליו שבעלי בניה איתי פה לעודד אותי ", היא משתפת.
שילוב בלתי אפשרי בין לימודים, מילואים ואימונים
הדרך לתחרות לא הייתה פשוטה. השילוב בין לימודי הרפואה למילואים ולאימונים הצריך הקרבה רבה. "הייתי מתכננת לרוץ מ-5 עד 7 בבוקר לפני הלימודים, אבל אז היו מקפיצים אותי למילואים ב-2 בלילה וכל התוכניות היו משתנות", היא מספרת. אך למרות כל האתגרים, היא לא ויתרה.
ממשיכה לכוון גבוה: התחרות הבאה בסלובקיה
לאחר שבוע מנוחה קצר, החלה ענבל להתכונן לתחרות חצי איש הברזל הבאה, שתיערך בסלובקיה ב-18 במאי. מדובר באליפות העולם של סדרת צ'אלנג' פמילי, בה היא מתכננת לשפר את הישגיה. "זו תחרות באזור שטוח, ואני הרבה יותר בכושר, אז אני מקווה לעשות תוצאה טובה יותר ולהיות בין חמש הטובות ביותר בעולם".
האימונים הם השפיות הנפשית
כשנשאלה אם היא מספיקה לעשות משהו להנאה האישית שלה, השיבה: "האימונים הם השפיות הנפשית שלי. זה הדבר שעושה לי הכי טוב בעולם". היא מקפידה לשמור על קשר עם חברות, אך מבינה שיש מגבלות. "אני לא יכולה לצאת למסיבה עד שתיים בלילה כשיש לי אימון מוקדם בבוקר".
תמיכה מהמשפחה ומבעלה
למרות הלחץ והעומס, ענבל זוכה לתמיכה רבה מבעלה. "אין עליו בעולם. לא הייתי נרשמת אם הוא לא היה רושם אותי", היא מחייכת. כששואלים את בעלה מדוע הוא מתאמן, הוא עונה: "כדי לתפוס את ענבל בריצה".
מתמודדת עם משברים, אך לא מוותרת
למרות האופטימיות, היו גם רגעים קשים. "יומיים לפני מבחן הייתי עם חייל שנפצע ומשפחתו כל הלילה, ולא יכולתי לוותר על האימון שהיה קריטי. במקביל הייתי חייבת ללמוד כדי לא להיכשל במבחן", היא מספרת. אך למרות הכל, היא מסכמת: "בסופו של דבר, זה שווה את זה. לא הייתי מוותרת על אף אחד מהדברים".
כל הכבוד! בהצלחה בתחרויות הבאות.
ישר כח לך ענבל חדד על זכייתך בתחרות איש הברזל בעיר הדרומית אילת.
ישר כח מיכל על הדיווח האמין והמדויק שלך וערב נעים לך ולקוראים של כתבה מהנה זו.
כבוד והערכה רבה לעינבל.
מאחל לה זכייה בסלובקיה.
יישר כוח.