מוזיאון חיפה לאומנות שוכן קרוב למפגש הרחובות שבתאי לוי, שדרות הציונות והגפן, ברחוב שבתאי לוי 26.
תחילתו של המוזיאון
המוזיאון נוסד ב-1951, באחד האגפים של בניין עירית חיפה, לרגל תערוכה גדולה של הצייר היהודי מארק שאגאל שאף הגיע לחיפה בהזדמנות זו. המוזיאון פעל במבנה העיריה עד 1978, עת עבר למשכנו דהיום, ברח׳ שבתאי לוי 26.
בי״ס תיכון לבנות
הבניין הנוכחי נבנה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, כבית ספר תיכון לבנות, ביוזמתו של הבישוף האנגליקני מירושלים (English High School for Girls). הבניין שנחנך בשנות ה-30 כלל גם פנימיה והיה פתוח לבנות מכל העדות והדתות. כל המורים היו בריטים ושפת הלמוד היתה, כמובן, אנגלית. אך ניתנו גם שעורים בעברית.
בביה״ס למדו ילדיהם של פקידי המנדט הבריטי בחיפה כמו מנהל הרכבת, מנהל המכס ואחרים. מלבדם, למדו בו ילדיהן של המשפחות הערביות האמידות בעיר. הבניין המקורי של ביה״ס היה מבנה דו-קומתי, מודרני, מחופה אבן ברובו בעבוד טובזה. מלבד כיתות לימוד כלל הבניין גם אולם ספורט, כמיטב המסורת הבריטית.
אותה גברת בשנוי אדרת
המבנה המשיך לשמש כבית ספר גם אחרי קום המדינה, אולם במתכונת שונה. בשנות ה-50 , פעל בו בשעות הבוקר בי״ס תיכון פרטי ושמו ״בית חינוך תיכון לילדי עובדים״ שהשתייך ל״זרם העובדים״. בשעות הערב פעל בו תיכון ערב בשם ״תיכון חדש״. בשנות ה-60 החל לפעול בו בשעות אחה״צ סניף של ביה״ס ההסתדרותי ״משלב״ שמטרתו היתה להכין תלמידים מבוגרים לבחינות בגרות.
מוזיאון חיפה לאומנות
במחצית השניה של שנות ה-70, הבניין עבר לרשות עירית חיפה אשר החליטה לשכן בו את מוזיאון חיפה לאומנות, שכזכור, פעל עד אז בבניין העיריה ההיסטורי. מבנה האבן הייחודי , שהיה כלול ברשימת ״המבנים לשימור״ עבר שיפוץ נרחב, תוך שמירה קפדנית על מראהו החיצוני. במסגרת השיפוץ נבנתה קומה נוספת, אולם הספורט הפך לאודיטוריום והחללים האחרים הותאמו לתצוגת אוסף האומנות שהועבר מבניין העיריה. מלבד זאת, יועדו שטחים להנהלת המוזיאון ולשטחי תפעול האוסף האומנותי.
מוזיאון חיפה לאומנות החל לפעול במשכנו החדש בשנת 1978 ובאוספו נמצאים כ-7000 פריטי אומנות מתקופות שונות של אומנים ישראליים וגם בינלאומיים. המוזיאון הוא חלק ממערך מוזיאוני חיפה הכולל גם את מוזיאון טיקוטין, מוזיאון הרמן שטרוק, המוזיאון הימי הלאומי, מוזיאון העיר ומוזיאון מאנה כץ.
תודות
תודתי נתונה בזאת תודה לגב׳ אמירה קהת, מהעמותה לתולדות חיפה, מומחית לאדריכלות חיפה ואדריכליה, על עזרתה בהשגת המידע הנחוץ לעריכת הכתבה.
קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.
שלום דוד, בבנין הזה שהפך למוזיאון, פעלו גם המוזיאון למוזיקה ואתנולוגיה והמוזיאון לארכיאולוגיה
תודה על המידע.
אם מסתכלים על ההשקעה במוזיאונים חדשים בירושלים ובתל אביב מבינים מיד איפה מקומה של חיפה בסדר העדיפות הלאומי. וזה למרות שחיפה היא עוגן פעילות תרבות לכל הצפון.
בתל אביב וירושלים המוזיאונים הגדולים לא פועלים מתוך מבנים של בתי ספר.
הגיע זמן לדרוש השקעה דומה בחיפה. מבנה התחנה המרכזית לא שייך לעירייה ולכן זה אבוד
אבל יש מבנים אחרים בהדר כמו בניין בית המשפט בחסן שוקרי שהשתלט עליו מבקר המדינה לינדנשטראוס ועכשיו כולו סגור לציבור. המבנה היפה היה צריך להפוך למוזיאון לאמנותעם אגפים חדשים מאחור ומבקר המדינה יכל לשבת בקרית הממשלה כמו שאר המשרדים.
תודה על תגובתך, הפעם אני מסכים איתך לגמרי. שבוע טוב!
אגב, "תיכון חדש" היה בית ספר תיכון לכל דבר ופעל בשעות היום ככל בית ספר רגיל ולא בשעות הערב
כל הכבוד לך ידידי היקר ד"ר דוד בר און על הכתבה הזו.שבוע טוב ומבורך לכולם.
ממש כתבה לא רצינית. בשתי הקומות הראשונות היה ביה"ס יסודי שנקרא "לשדה". אני למדתי בו עד שנת 1965. כיתות א' עד ח'. ואכן היו מקרינים בו סרטים אחת לכמה ימים בשעות הערב לתלמידים. חבל על חוסר הידע והדיוקים
בפרקי אבות נאמר: אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. במרחב העירוני מבני הציבור, חילוניים , אדמיניסטרטיביים, תרבותיים ודתיים הם נקודות ציון, "הקנקן" במקרה זה חשוב, לא פחות מתוכנן/תפקידו הפונקציונלי, לבנית הדימוי של המרחב הציבורי. בחיפה, מאז תקופת הצנע, המבנים של מוסדות הציבור כבולים בבינוניות, קו המחשבה הדומיננטי הוא שיתכן ניתוק בין הנראות/ההמצאות/והתיפקוד. המיקום והפונקציה שניכפתה על בית הספר ואפילו קירבתו לבית הגפן ולבית האומנים ע"ש שאגאל, חסרים כל קשר והוויה אורבנים הן בנוף העירוני כמו זה החברתי. התאטרון העירוני עומד מבויש, בגן שכונתי, אאודיטורים נמצא בקונטקסט סביבתי ע"י / לצד, מרכז הכרמל כשהמרכז היה כפר, פרפרי, המבנה שאמור היה להחליף את קולנוע ארמון (בו הופיע הפילהרמונית) היה ועדיין חסר נתונים בסיסיים להיות נקודת ציון, האוניברסיטה, בדימוי של אבא חושי, אמורה היתה להיות ברזיליה, בירת הגליל, הביאה להתפשטות מטורפת של העיר, לנגוס כמו סרטן ממאיר בפוטנציאל טבע. את זה של הים, הקדימו לעשות האנגלים, מגדלי חוף הכרמל גמרו את המלאכה! נחזור לבית הספר לבנות …שמשמש כמוזאון…אולי כדאי היה לפרנסי העיר להבין שהדר הכרמל הוא פוטנציאלית הלב של חיפה, רחוב הרצל הוא עורק והמרחב שמסביבו חייבים להשתקם …למשל
מבנה בית המשפט הישן ,לצידו של בית העיריה, הוא פוטנציאלית מתאים יותר מבית הספר לבנות (תוספות בניה משמעותית אפשרית בחלקו האחורי) להכיל את המוזאון…. לחיפה חסר מעוף!
זכורה לי התבטאות בקשר, של טייס במלחמת כיפור, שטס מעל דמשק ותיאר אותה "ככפר מגודל" (פעם כשהיתה "קטנה" היתה בירה בקנה מידה עולמי!) חיפה עדיין מסרבת להתבגר ולהיות עיר!!!
תודה על תגובתך. הצעתך לשימוש בבניין בית המשפט המנדטורי למוזיאון מעניינת והיא כבר הועלתה באחת התגובות.
בדרך כלל דר׳ בר און יותר מעמיק.
לצערי,הפעם הכתבה רדודה.חבל.
תודה על הבקורת, שבוע טוב!
אני זוכר שבמקום היה בשנות ה- 50 בית ספר יסודי בשם ״לשדה״ ושבאולם ההתעמלות הגדול הקרינו בימי שישי אחרי הצהרים סרטים (בעידן שלפני הטלויזיה)
תודה על תגובתך, הוספת מידע מעניין, שבוע טוב!
מקסים ד"ר דוד בר און.
תודה רבה, רפול יקר, שבת שלום!
כל הכבוד לך ידידי היקר ד"ר דוד בר און על הכתבה הזו. שבת שלום ומבורך לך.
את מוזאון חיפה לאומנות צריך להעביר לחורבות התחנה המרכזית בת גלים. מוזאון צריך להיות במקום נגיש, מרכזי וגם עם יכולת להתפתח.
ממליץ לבדוק גם במקורות אחרים את ההיסטוריה של הבניין עקב המידע החסר בכתבה.
בבניין זה היה גם בית ספר יסודי "לשדה" בקומת הקרקע במקביל לביה"ס התיכון "בית חינוך תיכון חיפה".
יש מידע שהבניין שימש כבית חולים בתקופת המנדט.
חסר התיאור האדריכלי של הכניסה למבנה, פנים המבנה בנוגע לגרמי המדרגות, התקרות הגבוהות, חלונות יחודיים ומאפיינים, אדריכליים נוספים.
כתבה קצת אנמית, יש עוד הרבה מה להשלים.
תודה על תגובתך. נכון, תמיד אפשר להרחיב.שבת שלום!
מקסים
תודה רבה, שבת שלום!