לרגל יום רופאי המשפחה הבינלאומי שחל ביום ראשון 19/5/24, שוחחנו עם שלושה מרופאי כללית בחיפה והגליל המערבי על תרומם הייחודית של רופאי המשפחה לבריאותם הפיזית ובפרט בימים מורכבים אלו לבריאותם הנפשית של המטופלים. יום ההוקרה לרופאי המשפחה הוא הזדמנות מצוינות להכיר תודה לאנשים שעמלים מדי יום על מנת לדאוג לבריאותנו.
רחל דהן, המנהלת הרפואית של מחוז חיפה וגליל מערבי בכללית פותחת ואומרת:
מדובר בעבודה מאתגרת, לעיתים רבות מסביב לשעון, וכזו שדורשת, לצד הקפדה על מקצועיות ויסודיות, גם תעצומות נפש לא מבוטלות. החודשים האחרונים טומנים בחובם אתגר נוסף עבור רופאי המשפחה, שמשמשים לא אחת חבל הצלה עבור מטופלים רבים
אשר נפגעו בנפשם, מצויים בטלטלה וזקוקים למענה.
"אין תחליף לרופא משפחה"
ד"ר דקלה אגור כהן עובדת בכללית מזה כשני עשורים. כיום היא עובדת כרופאת משפחה במרפאת קיבוץ הזורע, ובמקביל משמשת כסגנית מנהל המחלקה לרפואת משפחה במחוז. היא משמשת גם כמרצה בכירה בבית הספר לרפואה של הטכניון ובעבר ניהלה מספר מרפאות במחוז חיפה וגליל מערבי.
"רפואת המשפחה עברה כברת דרך אדירה לאורך השנים. למעשה, עד לפני עשור או שניים מרבית רופאי המשפחה היו עדיין רופאים כלליים, כלומר לא נדרשו לעבור התמחות. לעומת זאת, בעשורים האחרון אנו מזהים שינוי מגמה. הרוב המכריע של המרפאות מאוישות על ידי רופאי משפחה מומחים ויש לכך השלכות אדירות על איכות הטיפול", כך לדבריה.
ד"ר אגור כהן מציגה את משנתה הרפואית עליה היא מבקשת להרחיב:
אנו כרופאי משפחה מוגדרים כמנהלי בריאות המטופל (Case Mangers). המשמעות היא ראייה כוללנית של מגוון התסמינים שמציג המטופל, תוך הסתכלות ביו-פסיכו-סוציאלית, ולא רק התייחסות לתסמינים הגופניים. מאז ומתמיד רפואת המשפחה סיפקה מענה לבריאות הנפש הרכה, כולל טיפול בדיכאון וחרדה, מרבית המטופלים שמתמודדים עם דיכאון או חרדה יזכו בסופו של דבר למענה על ידי רופאי המשפחה, שיכווינו אותם בהמשך לטיפול רגשי או במידת הצורך לטיפול תרופתי כזה או אחר. מאז פרוץ המלחמה אנחנו בהחלט מזהים עלייה משמעותית בתסמיני דיכאון, חרדה וטראומה בקרב המטופלים. המענה עבורם כולל גישת "טיפול מודע טראומה" שמחייבת גישה שונה. זה המקום לציין שאנו משקיעים משאבים רבים, בסיוע גורמים חיצוניים, כדי להכשיר את רופאי המשפחה לספק מענה אפקטיבי ככל הניתן למצוקה הרגשית שחווים המטופלים בתקופה קשה זו.
ד"ר אגור כהן מוסיפה כי להערכתה "הטכנולוגיה צפויה להמשיך להוביל לחידושים פורצי דרך כאמצעי עזר למען רפואה טובה יותר. בסופו של יום, הבסיס הטיפולי של רופא המשפחה מושתת על המפגש הרפואי המייצר קשר בלתי אמצעי עם המטופל. הוא כולל שיח אנושי ככלי ריפוי עיקרי, כך שעם כל הכבוד לטכנולוגיה, הרי שאין ולא יהיה לו תחליף".
"אי של שפיות"
לד"ר שרון פרץ דוברובסקי, יש מספר כובעים מקצועיים. היא רופאת משפחה, מנהלת
מרפאת כללית שפרינצק בחיפה, מדריכת מתמחים לרפואת משפחה במרפאה ומרכזת יחד עם ד״ר עדי יבזורי אראל את תחום התקשורת במחלקה לרפואת משפחה במחוז.
ד״ר שרון מרגישה בימים אלה את תחושת השליחות הטמונה בקשר הבלתי אמצעי שבינה לבין מטופליה. "נפלה בחלקנו זכות גדולה ללוות את המטופלים שלנו לאורך כל מעגל החיים שלהם. הקשר טיפולי המיוחד שבין הרופא למטופל הוא המהות של התפקיד שלנו והייחודיות של המקצוע בו בחרנו.
לדבריה: "במרפאה אנו משתדלים לטפל במטופל כשלרגלינו המודל הביו-פסיכוסוציאלי,
שמשמעותו מתן מקום לכלל האספקטים המשפיעים על המטופל כחלק ממכלול שלם. בריאות הנפש היא נדבך מאוד משמעותי עליו אנחנו נדרשים לתת מענה. רופא המשפחה לרוב הוא הגורם הראשון שנמצא באינטראקציה עם המטופל. הוא בעל חשיבות מרכזית, ביכולת לתת תיקוף ונרמול לחוויית המטופל ובהמשך להעניק לו כלים ותקווה להתמודדות טובה יותר עם מצבו".
ומה לגבי העתיד?
ד"ר פרץ דוברובסקי מציגה תפיסה שאינה משתמעת לשתי פנים:"בתקופה שבה המידע נגיש וזמין לכולנו, חשיבות הקשר הטיפולי מתעצמת. הצורך במישהו שיפעל לטובתך, שיש לך אמון בו ושיודע לעשות 'סדר' בתוך כל כאוס המידע שמציף אותנו, הולך ועולה. בעידן הזה תפקידו של רופא המשפחה ויכולתו לחבר בין הידע, הטכנולוגיה הרפואית והמקרה הפרטי של כל מטופל, הופכת להיות חשובה ומרכזית יותר מתמיד".
רונן נודלמן, מנהל מחוז חיפה וגליל מערבי בכללית:
כללית הייתה הראשונה לפתח את המומחיות ברפואת המשפחה ומשקיעה רבות בטיפוחם של רופאי המשפחה והמתמחים ברפואת המשפחה, שהם אבן היסוד של הרפואה בקהילה. רופאי הכללית במחוז חיפה וגליל מערבי ראויים לכל ההערכה על מסירותם ותרומתם הגדולה לבריאות המטופלים.
"אנחנו חלק מקהילה"
ד"ר עארף סלמה, מנהל אזורי האחראי על ארבע מרפאות העדה הדרוזית בצפון, לרבות
חורפיש, פקיעין, ג'וליס וירכא, הוא במקור מומחה לרפואה פנימית. אלא שמשהו בתחום
רפואת המשפחה הצליח מאז ומתמיד למשוך אותו.
"רפואת משפחה היא חלק בלתי נפרד ממי שאני", הוא מעיד על עצמו, תוך שהוא פורט על תפיסתו הרפואית. "הגישה שחבריי ואני נוקטים בה ברמה המקצועית דוגלת באקטיביות. פירוש הדבר הוא להיות חלק בתוך הקהילה, לחבק אותה ולהיות ער לצרכיה. זה כולל הרבה מאוד פעולות שבדרך כלל רופאי משפחה לא מתעסקים בהם, כמו מתן שירות מיוחד למטופלים עם צרכים מיוחדים, או לחילופין עבור מטופלים מעוטי יכולת שידם אינה משגת.
מבחינתנו אין דבר כזה שמטופל ייצא מהסניף ללא תרופות, ולו בשל עניין כלכלי. בנוסף, הקהילה הדרוזית מטבעה מאופיינת למרבה הצער במחלות גנטיות שייחודיות רק לה, לאור העובדה שזוהי אוכלוסייה שמתחתנת בתוך העדה. העובדה הזו מצריכה שיתוף פעולה עם הרבה מאוד גורמים, החל מהנהגת העדה, בתי חולים, רשויות ומועצות מקומיות, שכן רק יחד נוכל לעצור את התפשטות המחלות הללו, שהן בגדר חבית נפץ מסוכנת מאוד".
ד"ר עארף מוסיף לתאר את החשיבות הבלתי נלאית של רופאי המשפחה, קל וחומר בימים טרופים אלו של חוסר ודאות בצל המלחמה המתמשכת:
אנחנו משמשים כצומת מרכזי עבור המטופלים. מתפקידנו לנתב אותם, כולל במידה וקיים חשש להתמודדות נפשית שדורשת התערבות. בתקופת המלחמה אנו מפגינים חוסן אדיר בהיבטים הפסיכו-סוציאליים. לעיתים זה אומר גם מתן מענה נפשי ראשוני, בטרם העברה לגורם מקצועי ומוסמך. אנחנו אלו שלמעשה נמצאים גם בקשר ישיר עם בני משפחות המעגל הקרוב של לוחמים, שחווים חרדה ומרגישים שהקרקע נשמטת להם מתחת לרגליים, כולל ביקורי בית על בסיס קבוע. הרצון לתמוך בהם הוא בנפשנו.