הוריו של איתי בנג'ו ז"ל – ״חצי שנה של כאב בלעדיו״

זהבה ויעקב בנג'ו, הוריו של איתי בנג'ו מחיפה ז"ל, מספרים על הרצח שלו במסיבה ברעים ועל חצי השנה הראשונה בלעדיו: "איתי הוא הילד הקטן שלנו. הוא היה בן 30, כשהוא נרצח. הוא היה ילד חכם ומצחיק שהצטיין בכל דבר שעשה. הוא אהב לעשות שטויות. הוא היה ילד של אהבה, אין אחד שלא אהב אותו. בלוויה שלו היו כ-1,000 אנשים, מליאו באק, מהשירות הצבאי, מהלימודים שלו. הוא סיים את בית הספר ליאו באק בהצטיינות. הוא התגייס לנח"ל וקיבל אות חייל מצטיין בשנת 2013. אחרי השחרור הוא היה חצי שנה בדרום אמריקה".

איתי למדת הנדסת חומרים באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ושכר שם דירה עם שני קופרווסר ז"ל: "איתי סיים תואר ראשון בהנדסת חומרים באוניברסיטה. הוא קיבל מלגה מלאה לתואר שני ומשרה מלאה באוניברסיטה. במהלך כל התואר הראשון הוא גר בדירה שכורה עם שני ז"ל, שהיתה גם בוגרת ליאו באק, אבל מעט צעירה ממנו. הם היו חברים טובים, ונרצחו ביחד במסיבה בנובה. הוא התחיל את התואר השני ואת המשרה באוניברסיטה שלושה שבועות לפני שהוא נרצח. במקביל הוא גם עבר לדירה משלו".

התמונה האחרונה של איתי

"במסיבה, כמה דקות לפני שהכול התחיל, איתי שלח תמונה שלו לחברים שלו, שהיו גם אמורים לבוא למסיבה ובסוף לא באו. כבר היו להם כרטיסים. זו התמונה האחרונה שלו. הוא הלך למסיבה עם שני, בעוד החבר שלה אמר שהוא לא רוצה לבוא למסיבה וככה חייו ניצלו.

כשהתחילו היריות הוא עדכן אותנו שהוא ושני ברכב בדרך לבאר שבע. בשעה 7:45 הוא שלח הודעה שהוא במיגונית וזו היתה ההודעה האחרונה שלו". הוריו של איתי מספרים, שבדיעבד התברר שאיתי ושני היו במיגונית שאליה נזרקו רימונים וסמ"ר ענר שפירא ז"ל נעמד בכניסה למיגונית והצליח לזרוק שבעה מהרימונים החוצה, עד שנהרג. במשך שבוע לא ידענו מה קרה איתו, אבל אחרי שמצאו את שני, הבנו שאין תקווה ובאמת יום אחריה זיהו את גופתו של איתי".

הוריו מספרים על התוצאות הקשות של אותו היום הנורא ה 07/10/2023: "איתי ושני ברחו ברכב יחד עם עוד בחור ובחורה. בגלל שירו עליהם, הם עצרו את הרכב ונכנסו למיגונית. היום אנחנו יודעים שאיתי ושני נרצחו בתוך המיגונית בעוד הבחור והבחורה, שהיו איתם ברכב ניצלו. אנחנו בקשר עם ההורים של שני וגם עם חברי ילדות של איתי וזה מאוד עוזר לנו. בשלב הנוכחי לא הצטרפנו לקבוצה של כל ההורים שהילדים שלהם נרצחו בנובה, אולי נצטרף בעתיד. עכשיו מה שמחזיק אותנו זה הילדים והנכדים. צריך להיאחז במה שיש כדי להתגבר על הכאב".

הוריו מספרים שאת ליל הסדר הם יחגגו עם הבנים והנכדים בביתו של אחד הבנים. "הפכנו את החדר שלו לחדר הנצחה. שמנו הרבה תמונות שלו וכל פעם כשהנכדים שלנו מגיעים, הם רצים לחדר ומנשקים את התמונות. אנחנו גרים בשפרינצק ומול הבית שלנו יש גן משחקים. אנחנו בקשר עם עיריית חיפה, ואנחנו מקווים שהגן יהיה על שמו של איתי. מאוד קשה לנו ואנחנו עושים מה שאפשר כדי להתמודד עם הכאב הגדול".