מאז השבת השחורה שהתחוללה ב 7.10.23 עבר מעל חודש ימים. בכל החודש הזה כמעט לא רואים ברחובות את רוכבי האופניים, ביניהם גם אני, אשר חדלו לרכב בשל המצב. בשל כך, אני מוצאת את עצמי חסרת מעש ופנויה להסתובב ברחובות השקטים.
רגעים נטולי רכיבה
השקט שורר ברחובות, ואני מנסה להתמודד איתו. במהלך הימים שעוברים אני שומעת את בית הכנסת זיו התורה מודיע כי נכנסת השבת. כולם יוצאים לתפילה בבית הכנסת. הרבה חזרו הביתה מצו 8. הצדעתי לכל חייל שעבר וברכתי אותו בשבת שלום ושקטה, "שנשמע בשורות טובות".
ביד אחת תורה ובשניה נשק
אווירה קדושה אשר מהולה בעצב שררה למראה המתפללים ששומרים עלינו. ביד אחת תורה ובשניה נשק להגנת המדינה, הבית. שלום עליכם מלאכי השלום, מי ייתן ותחזרו בשלום הביתה.
פניהם של החטופים לחשו לי: "בת חורין, בת חורין"
לאחרונה, חזרתי לרכב בקריות. עם בטחון מהול במחשבות על החטופים, השבויים, חיילי צה"ל, על הכלבים והחתולים שעדיין נשארו שם לבדם. שעברנו ליד בית המשפט בקריות, סמרו שיערותיי. פניהם של החטופים צפו בי ולחשו לי: "בת חורין, בת חורין".
חוזרים לשגרה עד כמה שניתן
בזכות הבטחון שמשרים עלינו חיילי צה"ל, גם בגזרה הצפונית וגם בעוטף עזה, אנחנו יכולים לחזור לשגרה, עד כמה שניתן, ולעסוק בפעילות גופנית שעתזור להוציא את האנרגיות הרעות החוצה.
אם תראו אותי רוכבת בשכונת נווה שאנן, תוכלו לזהות אותי לבושה בחולצת רכיבה של דגל ישראל.
