גל ימניצקיי מחיפה, שעבד שנים רבות בבז"ן וניהל יחד עם אשתו נטע את אחת מקבוצות הפייסבוק הגדולות בחיפה, הלך לעולמו בנסיבות טרגיות והשאיר אחריו הרבה קרובי משפחה וחברים שבורי לב והמומים. גל ז"ל נקבר ביום שישי בבוקר (31/3/23) בבית העלמין תל רגב.
ימניצקיי ז"ל היה אחד ממנהלי הקבוצה "הורים בחיפה (ולא רק), שבה 44,600 חברים. את הקבוצה ייסדה אשתו נטע רותם ימניצקיי, וגל הצטרף זמן מה לאחר מכן, כמנהל. בקבוצה הקפידו מאוד על יחס מכבד ועל פרטיות (כשחלק מההודעות עולות בצורה אנונימית), הימנעות מוחלטת מדברי שטנה ובריונות, לשון הרע והוצאת דיבה. בין היתר לא אפשרו מנהליה לכתוב על חוסר שביעות רצון משירות או קנייה כלשהם ובכך לפגוע בעסקים. בין היתר אפשרה הקבוצה שיתופי פעולה ועזרה לטובת חבריה, אך מהותה עיסוק בנושאים הקשורים לענייני הורים וילדים.
עם היוודע דבר מותו של גל, חברים רבים הביעו הלם וצער גדול וספדו לו בפייסבוק. אחד מהם הוא אבישי פרץ: "כולנו המומים ממה שקרה", אמר פרץ היום (א'). "אני כבאי בבתי זיקוק כמעט 8 שנים וגל עבד במתקני הייצור במפעל. אני מכיר אותו מאז שהתחלתי לעבוד בבתי זיקוק.
גל היה חלק ממערך החילוץ והכיבוי במפעל, חלק מצוות החירום. היינו בקשר חברי מאוד טוב. יש לנו המון נושאים משותפים, כמו הגלישה, ובכלל, היתה מיד כימיה בינינו. הוא היה אוהד שרוף של מכבי חיפה, עוד נושא משותף שלנו. היינו מדברים על המון דברים, מאוד פתוחים אחד עם השני. תכננו לנסוע לחו"ל ביחד. הוא היה בחור מאוד מצחיק, עם המון חוש הומור. בן אדם טוב, תמיד מוכן לעזור. כולנו בהלם מהנסיבות הטרגיות בהן הוא נפטר".
לצד הגלישה, ימניצקיי היה גם רכז שבט בצופי ים. ענבל פאוקר-גל, שעבדה לצדו בצופי ים, ספדה לו היום: "הייתה לי הזכות לעבוד לצד גל בצופי ים בשנים 2004-2006, הוא ריכז את השבט ואני ריכזתי את קבוצת צמיד (ילדים עם צרכים מיוחדים).
גל היה מצחיק, טוב לב, חכם ובעל נתינה תמידית לחניכי החינוך המיוחד. היה לו חשוב שייקחו חלק בכל הפעילויות של השבט. החניכים אהבו אותו ותמיד בתחילת פעולה ובסוף פעולה הם חיפשו אותו כדי לתת לו חיבוק ולהגיד לו תודה. הוא דאג שכל חניך עם צרכים מיוחדים יוכל לבוא לפעילות גם אם להוריו לא היה כסף לשלם עבורה. גל תמיד זרם איתי עם כל רעיון שצץ, והורגש עד כמה חשוב היה לו שחניכי הקבוצה ירגישו חלק מכולם ושהחניכים האחרים בשבט יקבלו אותם, על אף השונות. הייתה לי הזכות לרכז קבוצה כזו כשגל היה ראש השבט. יהי זכרו ברוך".
אח איזה בנאדם…הייתי מתבייש לקטר או להיות עצוב לידו כי הוא תמיד היה שמח תמיד ראו לו את השיניים מרוב החיוך הגדול,משרה כזו אופטימיות. שחיתי איתו פעם אחת ופרשתי שהוא כבר עקף אותי ב2 בריכות על ההתחלה.זוכר אותו יושב בג'קוזי עם ידיים פרושות לצדדים ומבסוט על העולם…כל כך עצוב
ברצוני להביע את השתתפות צערי על מות הפיתאומי של היקר מכול גל ז"ל. ומביע צער מפני המשפחה היקרה .
מהשמיים תנחמו ולא תוסיפו לדאבה עוד
אינני מכיר אותו, אך נשמע כ צעיר איכותי
ומותו הותיר את חבריו שבורי לב.
עצוב. גל ז״ל.
יהא זכרו נצור לעד.