(גם אני חי פה) – מרב גלפמן, אדריכלית מובילה בחיפה, ינקה אומנות מראשית חייה. המשרד אותו היא מנהלת צבר לעצמו ניסיון ומוניטין רחבים בתחומים מגוונים בתכנון האדריכלי, ומתאפיין בשימת דגש ובהבנה מעמיקה של הלקוח ובהגשמת חזונו.
היא בוגרת הטכניון ובעלת משרד א. גלפמן אדריכלים, בו היא ממשיכה את דרכו של אביה, האדריכל אמנון גלפמן ז"ל. היא מלמדת אדריכלות ועיצוב פנים במכללת ויצו חיפה כבר מעל 20 שנים, ובתוך כל אלו גם מציירת, שוחה בים, רצה ב"שביל הביובים" ותורמת ממרצה ומזמנה לקהילה.
גם אני חי פה
המדור שמביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן – ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים וגרים פה – ממש כשם המדור – "גם אני חי פה" • קישור לכל הכתבות במדור
ביום קיץ לוהט של חודש יוני נולדה מרב בהוד הכרמל, להורים זהבה ואמנון גלפמן, שהיו מעין חלוצים, מראשוני המתיישבים בשכונת דניה שבחיפה. מרב הייתה מראשוני הילדים שנולדו בשכונה, ומתחילת חייה ינקה אדריכלות ואומנות.
מרב מספרת כי היא מחוברת מאוד לשורשי משפחתה ובפרט לבית הוריה, מהם ספגה את הכמיהה והאהבה העמוקה לאומנות. אביה, האדריכל אמנון גלפמן ז"ל, תכנן, בין השאר, את בית ילדותה וזכה בשנת 1972 בפרס חיפה לאדריכלות.
"אבי המדורגים בחיפה"
אביה פיתח סגנון בנייה ייחודי משלו המותאם לחיפה ולהר הכרמל. סגנונו התבטא בבנייה מדורגת בעלת מאפיינים ים תיכוניים, עד כי בזכותו זכה לכינוי "אבי הבתים המדורגים בחיפה". האב אף היה ממבשרי ה"פומו" (סגנון הפוסטמודרניזם העוקב לסגנון המודרני).
תינוקת
סיפורה של אמה של מרב, זהבה, מרתק אף הוא. האם נולדה בחורף 1941 בחודש נובמבר, בגטו שבעיר לבוב, כחודש לאחר שאביה – הסב צבי מנקס, הוצא מהבית יחד עם ראשי הקהילה, ע"י האוקראינים. הם אולצו לחפור בורות אליהם נורו מיד אח"כ. לאחר זמן קצר, בקור המקפיא של דצמבר, נאסף בכיכר העיר קהל היהודים, כולל הסבתא והתינוקת, בדרכם לרכבות שנסעו לאושוויץ.
תושייה של רגע
סבתא צילה נעמדה עם התינוקת הרכה ושיוועה נפשה למות, כשחייל גרמני שאל אותה האם היא "איברייקה" (יהודייה). בתושייה של רגע ענתה לחייל "לא". אז נשלחה להביא מסמכים המוכיחים זאת וכמובן לא חזרה… היא ברחה אל מכרים נוצרים, כמרים אשר זייפו עבורן תעודות ואף הטבילו את התינוקת בשם "כריסטינה". המכרים אף ניסו למסור את התינוקת לאימוץ, אך הסבתא שבה לאחר מכן לאסוף אותה בחזרה.
"ישרואל"
בתושייה ובאומץ רב ברחו יחדיו בין הכפרים, עד כי שמעה הסבתא בעת שהיו במחנה עקורים בגרמניה, אודות האונייה "אקסודוס" שאמורה היתה לצאת מצרפת לארץ "ישרואל", כך ניטעה בה התקווה להגיע אל האונייה ולהצטרף לאחיה אשר עבד בנמל בחיפה.
זהבה
כידוע, בים סוער, בין 4554 נוסעים שהיו על האונייה "אקסודוס", היה מסע ספינת הנהרות בים התיכון קשה מאוד וארך 3 חודשים. בחיפה התחוללו קרבות עם הבריטים, והן הוחזרו באוניית מלחמה בריטית אל המבורג-גרמניה, שם שהו במחנה עקורים. לאחר מספר חודשים הצליחו לעלות לחיפה כתיירות. מאז נקראה התינוקת – אמה של מרב, זהבה – בבחינת "אוד מוצל מאש".
הנכסים החשובים ביותר
אביה של מרב, אמנון, נולד בחיפה ב-1933. הוא למד בביה"ס הריאלי בהדר והיה פעיל בתנועת הצופים בשבט "משוטטי הכרמל". כבר כנער היה צייר ופסל מחונן. בחורף המושלג של 1950 פיסל את בן גוריון בשלג ותמונת פסלו פורסמה בעיתונות. האב היה מצייר את נופי חיפה, את עכו ואזורים נוספים בצפון, פורטרטים ועוד. מבחינת בתו, ציוריו הם הנכסים החשובים ביותר במעונה.
האב למד ארכיטקטורה בטכניון וסיים את לימודיו בהצטיינות, אח"כ פתח את משרד האדריכלות בחיפה, שפועל מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת ועד היום, כשמרב, כאמור, ממשיכה את דרכו.
ילדות עטופה ביופי
אשר על כן, קל להבין שילדותה הייתה ילדות שעטופה ביופי, בציור, פיסול, אדריכלות ובדמה זורמת האומנות. עם אחיה ואחותה צמחה וגדלה בדניה, עם אחיה בסביבה מוקפת טבע לרוב. בילדותה רקדה בלט אצל ליה שוברט במרכז הכרמל, שחתה במכבי חיפה יחד עם אחיה מרנין, ציירה מגיל צעיר מאוד, והרבתה לטייל עם משפחתה בכרמל ובסביבתו.
מרב היא הבכורה מבין 3 הילדים, אחיה מרנין (את השם המיוחד ניתן לו ע"י דוד בלשן), כיום נקרא מרק וחי בקליפורניה ועוסק בתכנון ובנייה של בריכות שחייה. אחותה נויה גרה בחיפה ועוסקת בציור.
נסיכת השלום בקהיר
מעניינת העובדה שמרב, אחיה, אחותה ואביה, כולם בוגרי ביה"ס הריאלי. בהיותה בת 17 השתתפה ב"תחרות יופי ואופי", שמטרתה הייתה להפגיש ולחבר בין נערות ערביות ויהודיות. היא נבחרה ל"נסיכת השלום", וכך, בשנת 1981 נסעה לקהיר לביקור ניחומים מרגש אצל הגב' ג'יהאן סאדאת, מסע אליו הצטרפו הוריה, שליוו אותה כאשר התראיינה בערוץ הרדיו המצרי.
מרב מציינת שהייתה זו חוויה חד פעמית, חזקה ומרתקת. באותה העת הוצע לה לפתח קריירה בתחום הדוגמנות, אך היא סירבה, שכן לדבריה לא נמשכה לכיוון זה. בצבא סיימה קורס קדם צבאי כמש"קית חינוך וידיעת הארץ ושירתה כקצינת חינוך, והמשיכה לשנה נוספת בצבא קבע בחיל האוויר.
ספר שירים
בת 20, עוד במהלך השרות הצבאי, פרסמה ספר שירים בסגנון ה-הייקו (צורת שירה קצרה, שמקורה ביפן המסורתית. שירי הייקו עוסקים לרוב ברגע כלשהו בהווה, כשהמשורר מתבונן בו ומתארו באופן אובייקטיבי ומיידי ככל האפשר). לאחר טיול קצר באירופה, התחילה את לימודי האדריכלות בטכניון, שארכו כ-5 שנים. בפקולטה הכירה את בעלה הראשון דני, ולאחר שסיימה את הלימודים בשנת 1992 ילדה את בנה בכורה, רן.
היא השתלבה במשרדו של אביה אמנון ז"ל ולאחר עבודה של מספר שנים יצאה לגיחות קצרות של עבודה בתל אביב ובקנדה. היא שבה ארצה בעקבות קריאתו של אביה לבוא ולסייע לו במשרדו, בשל ריבוי פרויקטים שזרמו אליו, עם גלי העלייה מרוסיה. מאז ועד היום עוסקת מרב באדריכלות ובהוראה. מעל 20 שנים היא מלמדת בלימודי חוץ בויצ"ו, ובביה"ס להנדסאים בטכניון.
שלמות
משרדה של מרב עוסק בפרויקטים למגורים בשלל תחומים: הרחבות, בנייה רוויה ופרטית, תמ"אות, בינוי פרויקטים ציבוריים ועוד. התפיסה האדריכלית שלה היא הוליסטית – שלמות מהחוץ אל הפנים. למותר לציין שהיא מאד מחוברת ואמפטית ללקוחותיה.
אהבה לאנשים
גלפמן מעידה על עצמה שהיא אוהבת אנשים. בעבודתה היא נפגשת עם קהל רחב ורבים מלקוחותיה הופכים לחבריה הטובים. במשך השנים היא למדה לקבל ולהכיל בני אדם שונים והיא שואפת לתכנן עבורם סביבת חיים איכותית המתאימה לצרכיהם. כיום היא מעורבת במספר מיזמים מעניינים, חלק מהם בחיפה.
גלפמן מבינה איטלקית ואוהבת לדבר בה. היא למדה את השפה מ-אליו וליצ'ה – הוריו של בעלה השני, דרכם גם נחשפה לתרבות, לאדריכלות ולעיצוב האיטלקי, ואף תכננה מספר בתים בטוסקנה.
"מעז יצא מתוק"
הקורונה, שהכתה בכולנו בדרכים רבות, הביאה לעצירת פרויקטים עליהם עמלה אך מעז יצא מתוק, כשבזכות זאת התאפשר לה לשוב לטכניון ולהתקדם בלימודי התואר השני. כעת היא עומלת על התזה שלה במחקר בתחום האדריכלות, במסגרתו היא חוקרת את ההתפתחות האורבנית של הכרמל בחיפה בשלהי שנות ה-20, וליתר דיוק – בשנות ה-70-80-90 של המאה הקודמת. המחקר ידון ויבחן את מגמת המעבר מ"כפר גנים", ובניה מודרניסטית צנועה, אל בינוי צפוף ואינטנסיבי יותר. לדעת גלפמן חסר בחיפה מחקר עמוק וחשיבה ארוכת טווח ומסודרת בתחום התכנון העירוני של העיר כולה, ובמיוחד בכרמל.
השיניים הבולטות"
למעשה, כך לדבריה, מאז התוכניות של סר פטריק גדס (מתכנן ערים וביולוג סקוטי, וגם הוגה חדשני בתכנון ערים ובחינוך) – לכרמל כ"כפר גנים", מאז שנות ה-20-30 התכנון והחשיבה לגבי הכרמל הוא קצר רואי, דבר שהוביל לתחושת חוסר הנוחות שקיימת בכרמל. "רגע נמצאים כביכול ב'כפר גנים' ורואים טבע וירוק ובניינים צנועים עם טיח וניחוח של הסגנון המודרני האירופאי של שנות ה-30, ורגע לאחר מכן נעים בין מגדלי בטון צפופים ומכוערים", היא אומרת. אביה ז"ל קרא לבנייה הלא מסודרת הגבוהה בחיפה "השיניים הבולטות של המחלקה לתכנון העיר…". היא מסכימה איתו.
דור שלישי בשושלת
כיאה למשפחה שהאדריכלות זורמת בדמה – בנה רן, הוא דור שלישי לשושלת אדריכלים. מצד אחד סבו מיכאל הוא פרופסור אמריטוס, מומחה למבנים מרחביים ומפתח בנייה ימית, שהיה אף דיקן הפקולטה לאדריכלות, ומהצד השני, כמובן, סבו האדריכל אמנון גלפמן, אביה של מרב. היא מספרת כי רן הגיע למקצוע בדרכו העצמאית והמיוחדת, דרך בנייה ירוקה, בנייה בבוץ, וכיום הוא יועץ בתחום הבנייה הירוקה ושולט בתוכנות החדישות ביותר של תלת ממד, חישובים אנרגטיים ותכנון בניינים מאופסים אנרגטית.
בעבר כיהנה גלפמן כנשיאת מועדון "אינרוויל – האופן הפנימי חיפה", בו הקימה והשתלבה בפרויקטים ייחודיים, דוגמת קייטנות לילדים מעוטי יכולת ועוד רבים. כיום, בזמנים בהם היא פנויה מעבודת התיכנון והבנייה, שוחה מרב בים יחד עם קבוצה של חברות וחברי ים – פעמיים-שלוש בשבוע, כשלושה ק"מ שחייה בים שאורכת שעה תמימה. כמו כן, היא רצה וצועדת בכרמל עם חברות, ב"שביל הביובים"- הנמצא מתחת לשטח האוניברסיטה ומתחבר לפארק הכרמל, ובנוסף לכל זאת, היא גם מציירת ואף כותבת שירים וסיפורים.
לוקיישן
מזה כחמש שנים מתגוררת גלפמן בבניין מגורים באחת השכונות שעל הר הכרמל. הדירה הנוכחית נבחרה לאחר גירושיה השניים. היא מספרת כי הדברים שקסמו לה והיוו שיקולים מכריעים בבחירת הדירה, היו המיקום המרכזי (לוקיישיין, לוקיישיין…) ובריכת השחייה שבמתחם המגורים.
הדירה נקנתה כ"יד שניה" ושופצה, כמובן בתכנונה, בצניעות אך ב"סטייל". זוהי דירה שלווה אשר נעים לחיות בה ואף לארח את המשפחה והחברים.
המרפסת
אהובה עליה במיוחד המרפסת המושקעת, שופעת בפרחים ותבלינים, זאת בהשראת בנה רן, האחראי על כל הצמחייה המצויה בה. בגאווה רבה מספרת גלפמן שהשנה, כמתנה ליום הולדתה מבנה, קיבלה את הזכות לנטוע שני עצי פרי בגינה הקהילתית ברחוב סירקין שבהדר, שם מתנדב רן באופן קבוע ואף עזר בהקמת הגינה ובבנייתה.
מירה ורהפטיג
המשרד תכנן את הרכבל בסטלה מאריס, את גן האם, מכללת כינרת, מלון קראון-פלאזה ביפה נוף, בתי מגורים בחיפה והצפון ועוד פרויקטים רבים בכל רחבי הארץ. כעת חיה, מרב עמלה על הארכיון של אביה ומבקשת מכל מי שברשותו מצויים חומר, תוכניות, צילומים או תמונות הקשורים בו, היא תשמח לקבלם בהערכה רבה (כל פרטיה מופיעים באינטרנט).
כשהתבקשה גלפמן לשלוף מספרייתה ספר אחד היקר לליבה, ללא כל היסוס ובמהירות שלפה את סיפרה של מירה ורהפטיג, אף היא ילידת חיפה שסיימה את לימודי האדריכלות בטכניון, אך בשנות ה-50. לאחר מכן השתקעה בברלין וממנה פעלה רוב חייה. גלפמן מעריכה אותה מאד בגין נקודות ההשקה בראיית העולם. כמוה, מתחילת דרכה המקצועית התעניינה באדם המשתמש במבנה יותר מאשר באדריכלות הראוותנית.
אישה – אדריכלית
ורהפטיג כאישה-אדריכלית וכמתכננת רדיקלית, ביקשה לקדם במחקר הדוקטורט שלה, ובתכנון אדריכלי ממש, את שחרורה של עקרת-הבית ושל נשים בכלל. היא עשתה זאת דרך פיתוח טיפוסי-דירות מנקודת מבט נשית ובאמצעות שינויים מפליגים בהאחדתם של המטבח וחלל המגורים או המשפחה בדירה, לעומת ההפרדה שהייתה מקובלת בדירה האירופית הטיפוסית עד אז.
אדריכלים יהודים בגרמניה
יתר על כן, הספר מתאר כיצד התמסרה ורהפטיג מתחילת שנות ה-90 למפעל תיעוד האדריכלים היהודיים הגרמניים. את שני העשורים האחרונים לחייה הקדישה ורהפטיג בעיקשות, כמעט ללא תמיכה, לתיעוד ולאיתור של כל עדות ופיסת מידע על אודות מאות האדריכלים היהודיים שחיו, פעלו או למדו בגרמניה עד 1933. היא הקדישה מחקר מיוחד לאלה שהיגרו לארץ ישראל לפני המלחמה או במהלכה, והיו למניחי היסודות של האדריכלות המודרנית בארץ לפני 1948. כל פועלה הוקדש למלאכת מחשבת ארכיונאית בלשית וחובקת עולם על פועלם של אדריכלים, שלולא מחקרה זכרם היה יורד אל תהום הנשייה.
שחיה בים כחול
מרב אוהבת לעבוד וליצור לאו דווקא בחדר העבודה אלא בפינת האוכל החולשת ונמצאת בתווך בין חלל המגורים למטבח. מכאן היא שולטת על התכנונים והמבנים השונים. כך, ממש מעמדה זו, היא ממשיכה לצייר ולרקום סיפורים ושירים. מבין ציוריה חביב עליה ביותר הציור שהוא העתק מתוך ספר של סבתה המתאר "נערה יפנית", אותו ציירה בהיותה כבת 13… ומהתקופה הנוכחית חביב עליה הציור המתאר את תחושת "השחייה בים הכחול".
חיפאים נינוחים
גלפמן סבורה שקהל הלקוחות החיפאי הוא קהל איכותי ביותר. אמנם היא מסתדרת עם כל לקוחותיה ברחבי הארץ, אך לדידה החיפאים הם אנשים נינוחים יותר לעומת אנשים במקומות אחרים. אשר על כן, היא מאחלת לעצמה ולחיפה כולה, תחושה בטוחה ונעימה בעיר, איכות חיים ובריאות.
כמה טוב נעים וממלא בגאווה כל כתבה שעולה על אמן יוצר מחיפה.
מרב גלפמן אדריכלית אמנית יוצרת ובונה בחיפה ותורמת ליופיה ואיכותה של העיר המיוחדת שלנו.
כל פריט שלך הוא הרמוניה של יופי וחן.
יבורכו הכישרון והידיים המביאות אלינו את הטוב והמופלא לעירנו הנפלאה.
אסתר
אחוזה, חיפה
אני הייתי תולה את הציורים אחרת….ןגם יותר נמוך………..
איזו כתבה מעצימה ומעניינת. תודה על השיתוף .
אמנם סיפור משפחתה ועיסוקה מתערבבים זה בזה אבל האם הכתבה בסוף מאפשרת לה פרסום סמוי? ואם כן היה ראוי שהדבר יצוין.ובכל מקרה כתבה מעניינת
התוכן לא ממומן…
יישר כוח לך. חג שמח ושבת שלום.
וואו.הייתי מאוהב בה,בכיתה בבית בירם.
הכרתי את אביה שתכנן את עיצוב הפנים של בית הורי בשכנות למשרדו ודירתו ברחוב איינשטיין.
מירב יקרה! מאוד נהניתי לקרוא את הכתבה על משפחתך התרבותית והמשכילה. גדלת בבית תרבותי מעין כמוהו שזה נפלא לעבור ילדות כזאת עשירה באוצרות תרבותיות רבות מבית ההורים ושאת ממשיכה אותם בדרכך שלך. התעצבתי וגם שמחתי על התושייה של סבתך שבאומץ רב הצליחה לברוח מציפורני הנאצים והצילה את בתה התינוקת הרי זאת האמא שלך שזכיתי להכירה ומאוד התרשמתי!
אשמח לדעת שאמא חזרה לעצמה ומרגישה טוב! הכתבה על משפחתך ועליך מרשימה מאוד, גם אנחנו אלי ובת-שבע מעריכים ואוהבים אותך ואת עבודתך. ברכות חמות לסיום התואר השני באדריכלות יישר כוח!
חג שמח ושנה נפלאה, פוריה עם הרבה אהבה בחיק המשפחה
וכמובן בריאות לך ולכל משפחתך.❤️
בת שבע ואלי יקרים, תודה רבה על התגובה המרגשת לכתבה,
בעהש אחרי החגים נמשיך ביצירת בית חלומותיכם בכרמל,
שלכם, מרב.
כתבה מעניינת ומהנה על אישה מדהימה עם אישיות ערכית ומיוחדת!!!
תמרה
הכתבה נאמנה למקור – שהוא מרב גלפמן.
תודה תמרה, באהבה והערכה רבה
כתבה מעולה ומעניינת, ובחירה מצויינת בפרופיל של מרב, תודה
כתבה מעניינת תודה לכתבת על הסיקור האמין.שבת שלום חג שמח
מסכימה אתך, חבל שלא מנציחים על שם אדריכלים שבנו פה ,
הכל מתנהל פה בפופוליזם…
בחיפה לא מנציחים את האדריכלים שפעלו, תרמו תכננו ויצרו את חיפה כולל אדריכלים זוכי פרסים לאומיים ובינלאומיים.
חיפה מנציחה רק זמרים כמו ירדנה ארזי על העובדה שבמקרה נולדו בה.
זה הפופוליזם העלוב בועדת השמות העירונית..
שני אדריכלים אפילו היו חברי מועצת העיר. התנדבו ותרמו מזמנם ומרצם הן לפוליטיקה המקומית והן לתכנונה ובניתה של העיר. גם הם לא הונצחו. כנראה שהיו מהמפלגה הלא נכונה.