טור דעה
שלום מר יהב,
כותבת לך תושבת חיפה שקוראת אודות אהבתך היוקדת לעירנו, אהבה אודותיה התוודית בגיליון ידיעות חיפה האחרון.
לאור מה שקראתי וחווה ממך כבר שנים, אני תוהה היכן לדעתך עובר הקו בין האני הפרטי שלך, אהבותיך, תשוקותיך ולבין תפקידך הממלכתי כראש עיר.
בהצהרת האהבה שלך יש הרבה "אני ואני". אין "אנחנו". ואין אפילו "כולנו".
שנים שאתה מספר שזו היתה שאיפת ילדותך להיות ראש העירייה. אנו מצפים מאדם שכבר עבר את גיל שבעים ומכהן בתפקידו כבר 13 שנים, שיבין את המהות האמיתית של תפקידו מעבר להגשמת חלומות ילדותו: להיות ממונה על שלום הציבור למענו ועבורו, לנהל במסירות וחיבור למציאות את המורכבויות הספציפיות והעומס של ניהול העיר חיפה כדי לקדמה בהיבט המקומי והארצי.
השטח בחיפה, מדבר ונראה אחרת. הוא לא מדבר כמוך.
במורכבות הזו התושבים אינם סטטיסטים שותקים, אנו החיפאים איננו קהל מובל וחסר רצונות-המון צייתני הבולע כל מה שמאכילים אותו. בקהל הזה יש אנשים המבינים כי במצב הקיים הם מפסידים את חייהם, בריאותם, פרנסתם ובתיהם. וחשוב שתדע – גם את הרגשת השייכות שלהם לעירם.
אם אתה באמת אוהב את חיפה ותושביה, אתה חייב לעשות עבודה אחרת, משתפת, שיוויונית, עבודה המבטאת הערכה הדדית, הכלה ושמיעה קשובה.
בבקשה אל תבקש סליחה, נשמע פחות וידויים נרגשים על אהבתך לעיר אבל בבקשה תתחיל להקשיב לשטח, לתושבים הפעילים שעושים עבודת קודש.
מה באמת הם רוצים?!
כי זו קודם כל העיר של התושבים שלה. הם אוהבים אותה לא פחות ממך ויותר מכל הם אוהבים את החיים שלהם בעיר- בריאים וטובים.
אתה טוען שאתה רגיש ויחס הפעילים פוגע בך. אף אחד לא מתכוון לפגוע בך אישית. אנו פשוט כבר לא יודעים איך לחדור אליך מבעד לעור העבה והאטום שלך. אנו רוצים שתמלא את תפקידך בעבודה משותפת, בשקיפות, בחיבור מטרות ובהבנה אמיתית את עוצמת מעמדך לטובת העיר.
הפעילים והפעילות מעניקים את זמנם, מרצם, ההון העצום של ידע, קשרים ואנרגיות שהם משקיעים מתוך אהבת אמת ורצון לחיות בה חיים טובים ובריאים. למה אתה דוחה אותם ולא משלב ידיים למען העיר ואנשיה?
לקראת סיומה של הצהרת האהבה שלך, ציטטת שורה מהשיר "ניגון עתיק" של נתן אלתרמן: "תעבור קנאתי שותקת"
אלתרמן הוא משורר דגול ונפלא, אבל אבוי, השורה שבחרת לצטט היא מתוך אחד השירים היותר נוראים המתאר יחסי זוגיות חולניים ומבחילים.
זה הציטוט המלא של הבית:
״….אך אם פעם תהיי צוחקת
בלעדי במסיבת מרעייך,
תעבור קנאתי שותקת
ותשרוף את ביתך עליך״…
אני רוצה לעדכן אותך שככה לא אוהבים: נשים לא מוכנות להיות קורבן של קנאה חולנית בשם אהבת גבר, שרואה בה רכושו הפרטי, המושתק, הציתני, בובת המשחק הייצוגית שלו.
הזוהי אהבתך לעיר מר יהב?
הלפידים במפרץ דולקים יומיום ושורפים לנו את האויר לנשימה. האם אלו להבות אהבתך?
כי ביתנו נשרף עלינו מרוב אהבה.
האם לדעתך יש לסלוח ל״אוהב״ המתנצל בפני ״אהובתו״, לאחר שייסר אותה בפרץ קינאה? האם אחר כך עוברים פשוט לסדר היום כאילו לא ארע דבר חריג?
לומר סליחה זה לא מספיק.
אם אתה באמת אוהב את העיר אהבה אמיתית, הגיע הזמן שתתחיל לעבוד כמו שצריך בשיתוף עם שאר אוהביה הפעילים.
לא להחליט עבורה מה טוב לה על פי מה שמתאים רק לך.
(תזכורת, ב הבית ברחוב חיים מחכים לא רק לסליחה אלא גם לתמיכה)
יעלה מספיק עם החרטה
יהב עשה רבות לעיר ,קידם אותה,וגם תמיד דיבר לתושבים ברגעים קשים.הרגשנו שיש אבא ואמא לעיר.
היום אנו יתומים
גילה היקרה,
גם מכתב מהלב לא יחדור את עור הפיל, את ה"אני ואני", זה אני ואפסי החיפאים..
האיש לא יודע מה זה ללכת ברגל בחיפה ולדאוג לה וככזה מקרין לפקחיו שמחתימים כרטיס ואז מתיישבים שעות לקפה ומאפה ב- YELLOW בפז רוממה…
ליונה לא אכפת מחיפה ועניינו הוא שרידותו הפוליטית והמשך קרבתו לאחר הכהונה לטייקונים (ע"ע שיטת השקשוקה של מיקי רוזנטל, ע"ע דיקרטוריון תעשיות אלקטרוכימיות..).
תודה גילה על מכתב מהלב ובהצלחה עם הבית ברחוב חיים שנותן ויוצר עתיד טוב יותר מהעתיד של חיפה בראשות יונה יהב.