עוגן אל הקרקע ונוף אל הים • ביתה של האומנית מיכל בר-אור בחיפה

(חי פה) – ביקור בביתה הייחודי של האומנית מיכל בר-אור • עץ, ים, צבע וחלון גדול אל הים התיכון

המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן – ההיכרות דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו, דהיינו, אלה שחיים פה, כשם המדור – "גם אני חי פה".

• גם אני חי פה – מדור חדש – קישור לכל הכתבות •

מדרגות

כדי להגיע אל ביתה של האומנית מיכל בר-אור יש לטפס המון מדרגות (נו, בשבילי… המון המון מדרגות). בכניסה נתקבל באווירה של אור ורוגע, כלומר ים מחד ועוגן אל הקרקע מאידך. זהו האלמנט המאפיין את ציוריה ואת עבודותיה של בר-אור. במבט השני נראה חלון רחב ידיים וענק ממדים הצופה אל ההר והים – אשר בגינו עברה המשפחה אל מעונה זה.

יחפים

מיכל בר-אור (1968) נולדה בישוב עומר הסמוך לבאר שבע. באותה העת היה הישוב קטן. למעשה היה מעין ישוב אשר דמה באווירתו לקיבוץ במדבר, בו הילדים משחקים יחפים בחצרות ובשדות ופעילות הנוער מתרחשת בעיקר באזור בריכת השחייה של הישוב.

בבית הן גדלו 4 אחיות, מיכל היא השלישית בינהן. באותה העת, היתה אמה רכזת בחברת ביטוח ואביה עבד במפעל למחקר אנרגיה גרעינית. במסלול לימודיה עברה מביה"ס היסודי "עומרים" אל התיכון החקלאי "אשל הנשיא". לאחר השירות הצבאי כפקידת לשכה, סיימה מסלול אקדמי של לימודי א"י וגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה.

בעקבות בעלה אייל, ששירת בצבא הקבע, נדדו ממקום לימודיהם בחיפה, דרומה לבאר שבע. שם, במהלך 13 שנים הייתה בעלת עסק למשלוחי מזון לחיות מחמד, בעלת פנסיון לכלבים וכן עסקה בספרות כלבים.

שפה ותרבויות

כילדה, שהתה שלוש שנים עם הוריה בשליחות בלונדון-אנגליה, וכבוגרת חייתה עם אייל בעלה – הנספח הצבאי ושלושת בניהם, ארבע שנים בוושינגטון-ארה"ב. כך רכשה מיכל את השפה האנגלית על בוריה, אספה חברים, הכירה תרבויות, טעמים ומנהגים חדשים.

עם שובם ארצה בשנת 2009, והתיישבותם בחיפה, בה מתגוררים גם הוריה, פנתה בר-אור אל האומנות.

התחלה

בתחילת דרכה האומנותית יצרה מיכל שולחנות מעץ גושני, כלומר שולחנות שהם עשויים מחתיכת עץ אחת, בצורה הטבעית ביותר שלהם. מדי חודש בחודשו יצרה שולחן חדש. השולחן הראשון שיצרה ניצב בגאון במרכז חדר המגורים שבמעונה.

עם הזמן, שולחנות מעצים גושניים הפכו לפופולריים יותר ויותר, אזי העדיפה בר-אור להכין יצירות מיוחדות אחרות, כאלה שלא מוצאים בכל בית. כך קרה שבהדרגה זנחה את השולחנות ועברה לנגר דברים אחרים.

בביתה ניתן לראות מדפים ייחודיים, עבודות עץ אומנותיות, שבה בעת הן גם פונקציונליות. בכל עבודות נגרות העץ שלה, הייחוד האומנותי נושק לייחוד השימושי.

מכחול וים כחול

לפני כ-4 שנים, בעקבות תהליך פנימי משמעותי שעברה, החליטה בר-אור להיצמד גם אל המכחול, אל צבעי האקריליק ואל הים הכחול.

מיכל היא אוטודידקטית ברישום, צבע וקומפוזיציה, שהגיעה להישגים מרשימים ביותר. היא מציגה את עבודותיה בגלריה שלה אשר נמצאת ברחוב השומר 4 בעיר התחתית בחיפה. כאן המקום להסביר שהגלריה של מיכל בר-אור היא בעצם קונספט ייחודי. זהו שילוב של גלריית אומנות עם חברת ההייטק של בעלה אייל. כל זאת נמצא במבנה ערבי ישן אשר שופץ מהיסוד, שממוקם סמוך לשוק תלפיות ומשקיף אל הים והנמל. הבניין הוא בניין אבן בן 4 קומות שנבנה בשנת 1928. יש לציין שבכל חדרי הבניין שומרו מרצפות השטיח המקוריות והייחודיות.

אומנות שנפלטה מהים

אייל, בעלה של מיכל, היה איש צבא קבע ואדם רב פעלים. כאשר סיים את תפקידו כנספח צבאי, הקים חברת סטארט אפ, שיצרה אפליקציה המכנסת בתוכה את כל חוקי היבוא והיצוא העולמיים ומאפשרת ליבואנים וליצואנים לשווק בדרך נכונה, תוך התחשבות בכל חוקי הרשויות השונות. בשעות הפנאי התמקצע אייל בשייט יאכטות, ובנוסף הוא מקיים סדנאות על פי סיפרו "מנהיגות במודל הסקיפר". כך הגיעו השניים אל איי יוון. מספר חודשים בכל שנה, בכפר יווני קטן בשם "אפיסקופי", שבו נמצא ביתם, מלקטת מיכל עצי סחף, אבנים מיוחדות וחלקי סירות שנפלטו מהים. כשהמלאי גדול דיו, היא משקיעה שעות אין סוף בהפיכתם ליצירות אומנות – היא מייבשת, מנקה, משייפת, מעצבת ומציירת.

מזה 6 שנים מבצעת מיכל את עבודות הנגרות המיוחדות בסטודיו שלה אשר נמצא בקיבוץ בית אורן, ואילו את מלאכת הציור היא מבצעת בפינה רבת אור בסלון המגורים שבמעונה.

כפר עירוני

בשנת 2009, כאמור, עם שובם מארה"ב, התמקמו בני הזוג בר-אור בחיפה. ברגע שראו את החלון רחב הידיים הצופה הן אל ההר והן אל הים, החליטו להתמקם בבית זה. מיכל היא "גרופי" של העיר חיפה. היא מסבירה זאת בכך שהשכונות בה הן ייחודיות ובעלות אופי כפרי, אך יחד עם זאת, יש בחיפה עם כל היתרונות המסחריים, הכלכליים והתרבותיים של עיר.

למקטרגים הטוענים כי "חיפה רדומה" יחסית לת"א, היא מיד משיבה, תוך התכווננות מלאה, שחיפה רבתי עברה שינויים אדירים ורבים. ביעף היא מונה את המוזיאונים, הפארקים הרבים ואת המסעדות המשובחות, ומעל לכל, אין סוף להתלהבותה מהנוף הנשקף מנקודות כה רבות בעיר. יפי הנוף הוא גם הסיבה בגינה מתחילים בני הזוג בר-אור את יומם בשתיית קפה הבוקר באזור ה'דק' – משטח העץ אשר במבואת הכניסה.

פעמון הספינה

מטבח הבית מהווה נקודת חיבור לכל בני המשפחה. מיכל מאד גאה בשלושת בניה ובדרכים שבחרו, למדו ועשו. היא מציינת ששניים מהם, טרם גיוסם לצה"ל, בחרו גם לבצע "שנת שירות".

במטבח תלויים מדפי תבלינים מעשה ידיה, ולכשמגיעה שעת ההתכנסות לסעודה, מצלצל פעמון ספינה לדרי הקומה השנייה, בקריאה רמה לרדת אלי חברותא.

משפחתו של אביה נדדה מאירופה לסין, שם נולד, ומשם בהיותו בן 16 עלה ארצה. סבא רבא של מיכל שימש כרב ראשי בסין, וכזכר לכך, מספר עבודות משפחתיות הקשורות למזרח הרחוק מעטרות את חדר המגורים.

נשמה רכה

על אדן החלון צופים אל הנוף וממתינים להתגשמות רעיון – חלקי פסנתר ישן, מייחלים להשראה שתגיעה ותהפוך אותם ליצירה אומנותית חדשה. בצידו השני של החלון ניצב כיסא ספרים שהגיע מהמזרח הרחוק, ועל כל אלה צופה בשקט ובנחת הכלבה הקשישה איזי – אוזניה זקופות על אף היותה חירשת. איזי רק נראית קרבית, אך כל כולה נשמה רכה.

שירת הסרטנים

סמוך למרבצה של הכלבה איזי ניצבת ספריית הבית, ממנה שולפת מיכל את סיפרו של אייל – "מנהיגות במודל הסקיפר" במהדורה חדשה. היא מזכירה גם את ספר הקריאה האחרון שהשאיר בה רושם עז ומחשבות רבות: "שירת סרטני הנהר" מאת דליה אוונס. אך יותר מכל היא מציינת את הספר הדן ביצירותיה של אן פאקרד, ציירת אמריקאית שציוריה מאופיינים באותה המינימליסטיות שמיכל אוהבת. פאקרד מציירת בעיקר נופים של ים, סירות וחופים – גם היא, כמו בר-אור, אומנית אוטודידקטית. יתר על כן, גם פאקרד עבדה, בתחילת דרכה האומנותית, על לוחות עץ שעברו בליה.

רוב של טוב

בר-אור מאחלת לעצמה להמשיך ולהתפתח בקצב הנכון ומייחלת שלא להתעסק הרבה בשיווק עבודותיה. לאחר רגע של הרהור, מוסיפה כי אכן כן, חיפה דווקא זקוקה לפרסום ולשיווק מאסיבי ונכון, לכל הקיים בה. ובהתרגשות היא מדגישה כי רוב של טוב כבר קיים כאן.