"מרחב נפשי – מרחב נופשי" | תערוכת אדריכלות נוף במוזיאון מוניו גיתאי בחיפה

התערוכה מרחב נופשי – מרחב נפשי

כשהשמש זורחת ומחממת, אני חש התרוממות רוח ומתמלא אופטימיות, הכל אפשרי.
כשהעננים כבדים ושחורים, השמיים לוחצים אותי לקרקע ואין לי אוויר, ונושבת רוח קרה, הנשמה נעטפת ומתכווצת. 

אנשים שונים יחוו את אותם תנאים סביבתיים בצורה שונה.

בין אם אנו חובבי קיץ או חורף, יש למרחב הפיזי, על תופעותיו האקלימיות, השפעה גדולה על הנפש. או במילים אחרות –  באותו ה"פריים" עם כוריאוגרפיה סביבתית שונה, ניתן להרגיש לגמרי אחרת. 
הקשר בין סביבה לנפש האדם, מהווה את ההשראה שלנו לתכנון מרחבים עבור אנשים.

"חייב לצאת החוצה לנשום", "יוצאת לסיבוב בכדי להירגע"… מי מאתנו לא מכיר את הסיטואציה?

הצורך לצאת החוצה מהמרחב הסגור אל המרחב הפתוח, כשאנחנו בלחץ ומבקשים מזור לנפש,  מביא אותנו כמתכנני המרחב להבנה כי מרחב נופשי אינו רק אתר הנופש עצמו אלא כל הסביבה כולה, אם אנחנו רוצים לתת מענה  ומרחב גם לנפש.  

המרחב הנפשי מוגדר כ"חלון הסיבולת" של האדם לעמידה בלחצים היומיומיים.
מקום המשרה בטחון ושליטה, שייכות וודאות, כבוד, חופש ואויר, יתרום לתחושת מרחב נפשי.
במרחב התכנון הפיזי, האיזון בין הצורך בפיתוח השטח לבניה לצורך בשימור הסביבה, נמדד ע"י "כושר הנשיאה של השטח לפיתוח".

מתיחת גבולות "חלון הסיבולת הנפשי" או "כושר הנשיאה של השטח לפיתוח" יגרום למצב בו האיזון יופר, ישפיע לרעה על הסביבה והאדם, ולעיתים זהו מצב בלתי הפיך.

המרחב הנפשי ע"פ הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, הינו מרחב מעברי/פוטנציאלי,  הנמצא בחצי הדרך שבין המציאות האובייקטיבית – מה שיש ניראה וקיים,  לחוויה סובייקטיבית – למה שזה עושה לנו. לטוב ולמכווץ.

הוא הבסיס הן ליצירתיות, והן ליכולת להרחיב את החוויה היומיומית המסוימת והמעצבת. זהו אזור ביניים של החוויה השוכן בין פנטזיה למציאות. מאפשר תנועתיות פנימית ופתיחות בין עצמנו לבין הסובב אותנו. השאלה מה בא מבחוץ ומה בא מבפנים מושהית, ופנים וחוץ נוגעים זה בזה בתנועת ריקוד המאפשרת לאדם לגלות משהו חדש ולהיות מופתע גם על ידי עצמו.

כך לדוגמה, ילד קטן המעמיד פנים שהמיטה היא אי בלב ים, יודע רציונאלית כי הוא יושב על מיטה, אך מסוגל להשהות ולהפוך את המציאות האובייקטיבית כדי  לפתח וליצור עולם פנימי פתוח וחסר גבולות על מנת ליהנות מהחוויה האישית. אותו עולם צוחק ומאושר של ילד – משפיע מיידית על כל הסביבה, וודאי על סביבת המבוגרים שהופכים להיות חלק מעולמו היצירתי והיוצר מציאות שונה, מומצאת ופנטסטית.

בעולם הבוגרים, היכולת ללכת לקולנוע, למשל, דורשת שימוש במרחב פוטנציאלי מאחר שהצופה נדרש להשהות את תפיסת המציאות (לשכוח ש"זה רק סרט, זה לא באמת קורה") כדי להתחבר וליהנות מהעלילה.

ההזדמנות ליצור מרחב פיזי נופשי המאפשר לאנשים המשתמשים בו מרחב נפשי, הוא האתגר התכנוני המרתק, התורם לתחושת חוויה במרחב, אליה אנו שואפים.

פרויקטים מוצגים

בתערוכה זו מוצגים פרויקטים השזורים במרחב העירוני, בהם נבחן המרחב של האדם, המשתמש בפועל, בסביבות תכנון אשר משקפות את תרבות הפנאי העכשווית. 

הפרויקטים בוחנים את צרכי הנופש היומיומיים של האדם על ציר הזמן מילדות לבגרות. מתרבות המשחק בגן המשחקים, דרך תרבות הספורט במגרש, תרבות הצריכה בקניון ותרבות הרחוב והכביש.

"מרחב נפשי – מרחב נופשי" במוזיאון מוניו גיתאי