האמן החיפאי הבינלאומי ואיש הקריאטיב גיל גורן (59) הצליח לסלול לעצמו לא רק קריירה מרשימה כסמנכ"ל קריאטיב במשרדי הפרסום המובילים בארץ, אלא גם כאומן בינלאומי מוכר. לפני כשש שנים גורן החליט ליצור יצירות אמנות אותנטיות ומאז השמיים הם הגבול. יצירותיו מבוקשות, מוצגות בתערוכות ברחבי העולם ונמכרות בהצלחה.
בראיון חג בלעדי לחי פה – תאגיד החדשות, מספר גורן כיצד עברה עליו השנה האחרונה, על אהבתו לחיפה, על היצירה הכי חיפאית שלו, על סצנת האמנות בעיר ועל התנהלות ההנהגה, שבעיניו, יכולה הייתה להיות אחרת.
גיל, איך עברה עליך שנת הקורונה?
"צ׳רצ׳יל אמר ״אסור לבזבז משבר טוב״ וכך אני פועל תמיד. ברגע שהבנתי שהעולם השתנה – אין גלריות, אין ירידי אמנות, אין פגישות עבודה בחו״ל, עשיתי שינוי בכל התפיסה העסקית שלי. הקמתי אתר אינטרנט למכירת האמנות שלי, התמקדתי במכירת האמנות ישירות לאספנים, השקעתי מאמצים שיווקיים בקבלת פרויקטים גדולים מאוד ואני במהלך עבודה על כמה כאלו.
להפתעתי, לקוחות מסחריים החזירו אותי לבייס שלי, ובעקבות המשבר הכלכלי בשוק המסחר, פנו אלי חמש חברות מובילות (3 בישראל ושתיים באירופה) ללוות אותן בתחום האסטרטגיה הפרסומית ואני מלווה אותן עדיין באופן קבוע.
מבחינה אישית, ניצלתי כל רגע פנוי לחשבון נפש, תיחקור והבנה מה חשוב יותר ומה הרבה פחות".
מה החשיבות של חיפה בשבילך?
"הרצל, כשכתב את אלטנוילנד, התייחס לחיפה כ'עיר נהדרה שכונה לחוף ים תכלת'. אני רואה בה מקום נהדר עם אנשים נפלאים, שלצערי לא מאמינים בפוטנציאל האדיר שיש בה. מעיר מובילה בכל התחומים, היא איבדה את זוהרה לאורך שנים, עקב הנהירה למרכז.
חיפה היא אפשרות, אפשרות אמיתית להוביל דרך בתחומי עשיה רבים".
מה חסר בסצנת האמנות בעיר? מה לדעתך אפשר לעשות כדי לפתח אותה ולעזור ליוצרים חיפאים?
"מצד אחד חסר כאן הכל ומצד שני יש כאן פוטנציאל אדיר. בניגוד לרבים וטובים, אני לא מצפה לעזרה או תמיכה מאיזשהו גוף עירוני או ממשלתי. אני מאמין ברוח האדם וביכולתו לייצר שינוי בעשיה. אדם צריך שיהיה לו חזון ועיר חייבת שיהיה לה חזון. גם בתחום האמנות, עיר חייבת חזון והחלטה ברורה.
מה שחסר הוא החלטה ברורה של העירייה – מה היא בכלל רוצה? רוצים להוביל דרך, כדי שהעיר תהיה עיר האמנות של ישראל?
זה אולי נראה פסיכי, אבל זה אפשרי. הכל אפשרי. כל דבר שאפשר לחלום עליו – אפשרי. הבעיה היא שבחיפה, בשנים האחרונות, אין דרך ואין חזון ואין כלום, למעט יחסי ציבור בינוניים מאוד".
האם יצאנו מעבדות לחירות עם עינת קליש רותם?
אני מסתכל מהצד על ההתנהלות של עיריית חיפה, תחת הנהגתה של עינת קליש רותם ואני נדהם כל פעם מחדש.
יושבים אנשים בהנהלת העיר ופשוט עושים שטויות וטעויות מהבוקר עד הבוקר שלמחרת. העיר מלוכלכת, מזוהמת, מתפרקת, שבורה, פצועה, סובלת מאלימות. משרדי ממשלה מתרחקים ממנה וראשיה אומרים עליה שהיא 'פח הזבל של המדינה' ו'עיר מתה'.
העיר כרגע בעבדות ותצא לחירות רק כאשר תתחלף הנהלת העיר".
מה מייחד את האמנות בחיפה, לדעתך?
"שום דבר לא מייחד את האמנות בחיפה. יש כאן אמנים יהודים וערבים, אבל אני לא מוצא כאן אמירה אמנותית מיוחדת. יש בחיפה אמנים נפלאים ומדהימים, שמצליחים בעולם למרות היותם חיפאים. אף אחד לא מעלה בדעתו, כששומע על חיפה, שיש כאן בכלל אמנות.
היפה הוא, שיש כאן אמנים שמוכרים ומציגים בכל העולם, רק שאף אחד לא יודע מזה, כי בחיפה זה פשוט לא באמת מעניין. למה? כי אין חזון עירוני. ומה קורה כשאין חזון אמנות עירוני? מגיע לכאן לנהל את המוזיאון העירוני אדם משכמו ומעלה כמו יותם יקיר, שלוקח את התפקיד בכל הכוח והרצינות ומשתדל, וכאות תודה זוכה ליחס כזה שגורם לו להתפטר במילים 'איני יכול עוד'".
ב-2018/2019 היית ראש ההנהלה הציבורית של המרכז לאמנות עכשווית – הפירמידה, איך הוא התפתח מאז?
"בסך הכל הייתי בתפקידי כשנה, בהתנדבות מלאה, כמובן. פעלתי בכל הכוח כדי להפוך את המקום למגדלור של תרבות ואני חושב שהצלחתי בכך ולו לאותה תקופה קצרה. הבאתי את גליה בר אור והשגנו תקציבים לתערוכות שהצליחו לעורר עניין בישראל. התחלתי מהלך של שידוד מערכות, אבל ברגע שעינת ונחשון לקחו את ראשות העיר והבנתי מי זה נחשון צוק, הבנתי גם שהסיפור נגמר.
התחיל גועל נפש של התנהלות ומצאתי עצמי מחוץ למקום. דובי חיון, מחזיק תיק התרבות דאז, נכנס ועשה מה שעשה. המקום הפך להיות משהו לא ברור. הדבר היחיד שקרה טוב מאז, הוא התערוכה 'מרכזית 1' באוצרות המדהימה של האוצרת שירלי משולם. הביקורות שהתערוכה קיבלה במבצר התרבות הישראלי 'הארץ' הן ביקורות שאני לא זוכר כאלו על משהו שנעשה בחיפה בשנים האחרונות.
אז כן, התערוכה הזו היא נפלאה, אבל במשך שנתיים לא היה בפירמידה שום דבר משמעותי.
אני שומע שמועות שיש כוונה להפוך את המקום למשהו אחר וקורא מכאן לאחראים לחשב מסלול מחדש. הפירמידה היא הדבר שיכול להוציא את חיפה מהתרדמה שלה".
מהי היצירה הכי חיפאית שלך, שנולדה בעקבות משהו חיפאי שתפס לך את העין?
"יש כמה כאלו. עבודת קיר במלון 'לה קאפלה', המאגדת 600 צילומים מודפסים על ריבועי פורניר, הבית בשדרות בת גלים, בצמוד למילהאוס, שאותו ציפיתי בסיפורה של השכונה. עבודה שאני מציג כרגע בפירמידה ומתייחסת לעבודת הקיר של אברהם אופק באוניברסיטת חיפה. אבל מעל הכל, אין ספק שמעבדת האמנות שלי במלון 'שומאכר' במושבה הגרמנית, היא היצירה הכי חיפאית שלי. דוד בארי, בעל המלון, נתן לי יד חופשית ומלון בוטיק שלם ליצירה והוא משמש לי מעבדת אמנות שלמה. לכל עבודה במלון יש סיפור מיוחד למקום וקשר לחיפה. אנשים מכל הארץ מגיעים ומבקשים סיורי אמנות בעקבות היצירות שלי שם. זה הכי חיפאי שלי עד היום".
מה היית רוצה לספר לחיפאים שלא יודעים עליך?
"לפני שנתיים חברת האופנה הניו יורקית TVW השיקה ליין מעילים המבוסס על האמנות שלי. הליין כולו נמכר עד הפריט האחרון ברשתות היוקרה האמריקאיות בארניס וסאקס פיפט אביניו".
מהי חירות בשבילך?
"לומר את האמת, תמיד. גם אם יש לה מחיר, בלי מורא ובלי משוא פנים".
גיל היקר, אכן, במוזיאונים לא מוכרים אמנות אבל בהם מוצגים בוטיצ'לי, לאונרדו, רמברנדט, פיקאסו, רייזמן, קדישמן,
מיכל רובנר ואחרים.
מילוא היקר. במוזיאונים לא מוכרים אמנות…
כרמי, רק בפוסטים מביכים במיוחד
ובנוסף, מעבר לכך שגיל גורן מוכר בכל העולם, לא ראיתי את ציוריו במוזיאון חיפה, לא במוזיאון תל אביב, לא במוזיאון ירושלים ואף לא במוזיאון אשדוד.
גיל גורן? זה שקופץ בכל פוסט של עיריית חיפה כדי להכפיש את ההנהלה הנוכחית?
אמני חיפה מציגים בתל אביב כי אינם מאמינים שכאן תצמח ישועתם. אין בחיפה מערכת עיתונות מבקרת ומפיצה אמנות. המוזיאון ריק ואין גלריות מסחריות. אין ימי בית פתוח של אמני העיר כפי שנהוג ברחבי הארץ. אני האוצר של גלריית בית יד לבנים ולמרות הפרסומים כמעט ואין פניות להציג תערוכות. חיפה מרכז אורבני, פריפריה אמנותית ענייה.
את חיפה התחיל להרוס ראש העיר לשעבר עמרם מצנע שגנב כספים בעירייה,יונ יה ניסה לעשות טוב לעיר,אבל את הטוב באה עינת קליש והרסה.
קומוניקט פראבדה, אחרי שראש עיריית פאריז תלמד, יבוא אפילו שמעון לנקרי מעכו ללמוד מעינת איך עושים עיר.
קומוניקט פראבדה ענק! פשוט אמנות!!!
חיפה בפריחה תרבותית עצומה
כל מי שלא רואה את זה כנראה רוצה לא לראות.
העיר מתחילה ליצור מתחמים של תרבות. הנמל. שוק הפשפשים והואדי. אח"י אילת. נורדאו והתיאטרון. שוק תלפיות. המושבה. מרכז הכרמל. מרכז זיו.
כל מקום לאט לאט מגבש משהו עצמאי עם יוזמות קטנות וגדולות וגם עירוניות. מה שיפה שהם באותה עיר וכל כך שונים. המגוון עצום. גם באנשים גם ביוזמות וגם בבניינים
מגוון מדהים כזה אין לא בירושלים ולא בתל אביב וספק אם קיים בערים אחרות בעולם בצורה כל כך מרוכזת.
כל שכונה עם המתנס החוגים היוצרים הגלריות והאולמות לתערוכות או פינות תרבות ואספנים משלה.
החנויות בוטיק של העיר לא דומות לאלו בהדר ולא דומות לקרית חיים וגם זה כל היופי. עשרות גלריות וחנויות יוצרים קמו בשנתיים האחרונות! עברו לחיפה אמנים מצליחים שמזהים שהעיר בתנופה אדירה בינלאומית.
ראש עיריית םריז באה להתרשם וללמוד.
ניר מה עוד לכתוב או שזה מספיק? ערן
חיפה- עיר המתים. והיא מנוהלת על ידי קברנים.
כל הכבוד לך גיל גורן. יישר כוח. שבת שלום חג פסח כשר ושמח.
יפה!!!
(האומנות… לא הויקוח…)
אייל אתה מקשקש. האמנים בפירמידה היו לפני כניסתה של בר אור. לא הביאה הישגים אוצרותיים? תערוכה שהציגה השנה בעין חרוד של האמן מיכאל קובנר הוגדרה כאחת התערוכות המעניינות שהיו בשנים האחרונות. האירוע בפירמידה היה בשיתוף בתים מבפנים ולא חיקוי של שום דבר. קיצר אתה קשקשן, תנוח.
מר גלבהרט היקר. התשובה מוכנה מזמן. צריך פחות משנתיים. אבל אל תדאג. אין לי כל כוונה לתת יד להנהלת העיר הנוכחית.
אייל, בדיוק על זה דיברתי. הפירמידה היתה מנוהלת על ידי קבוצת ״נדלניסטים״ שהתייחסו למקום כמו לרכוש פרטי ובזה ניסיתי להילחם. גליה הביאה את השם שלה ואת ההילה וככה הורדנו את כל האבק מהפירמידה והעלנו אותה על המסלול. אין ספק שהתערוכה של שירלי משולם ״מרכזית 1״ שווה הרבה יותר מ״בתים מבפנים״ שהיתה אז. הפירמידה חייבת לשרת את העיר ולא את המקומבנים. אין תסכול קטן בכלל, יש רק אמת ושקר. לא צריך כלום ולא הייתי צריך כלום מהעירייה מעולם. למעו האמת העירייה צריכה אותי ושכמנוי פי מליון ממה שאני צריך אותם. יש מספיק עיריות ובארץ שעובדות איתי בכל רגע נתון.
הייתי שואל את גיל גורן: מה וכמה אתה צריך? נותן לו שבועיים לתשובה, ושנתיים לפעולה.
מאמר מעניין אבל הפירמידה הייתה מנוהלת כמו מועדון חברים שקיבל נכס עירוני ועשה ממנו מועדון פרטי בלי שקיפות.
התערוכה של גליה בר אור הייתה חיקוי של "בתים מבפנים" עם אמנות עלובה להחריד של אומני הפירמידה. גליה בר אור לא מביאה שום הצלחה אוצרותית בעשור האחרון וממשיכים לומר את שמה כמו מותג. היא מותג בינוני ומטה.
הפירמידה צריכה לשרת את העיר ולא קבוצת אמנים מקושרים. צריך ועדת היגוי שתבחר כשרונות מקומיים שיטופחו בסטודיו במקום ובשקיפות.
חבל שהוא פורק תסכולים על העיריה זאת בעיה של הפריפריזם שהתרבות במדינת תל אביב עושה מכל מקום אחר בארץ. זה צריך להשתנות לא רק על ידי העירייה אלא בגישה של כל שאר המדינה.