ביום שישי האחרון 6/11/20, נפטר המשורר נתן זך
נתן זך, חתן פרס ישראל לשירה עברית לשנת 1995. משורר, עורך, מתרגם, מבקר שירה ופזמונאי, נולד בברלין בשם הארי זייטלבך. ב-1936 עלתה משפחתו לישראל והתיישבה בחיפה. למד בבית הספר ״גאולה״ ובתיכון ״חוגים״ בעיר, עד שב-1946 עזבה המשפחה את חיפה לטובת תל אביב.
שידור חי מהלוויתו של נתן זך | דרך "ישראל היום"
פרופסור לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה
כחלק מפועלו הרב לאורך השנים, לימד ספרות בסמינר הקיבוצים ושימש פרופסור לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה עד לפרישתו ב-1999.
נתן זך חקק שמו בהיכל התהילה של משוררי ישראל כמשורר ענק שהיה מורד פורץ דרך, יובל שנים לפני שהשיב נשמתו לבוראו בגיל 89.
רק עתה נגאל המשורר, אמן מילים והדקויות של החשיבה הפילוסופית, מחוסר אונים ואומללות שכפתה עליו מחלת האלצהיימר שתקפה אותו בשנים האחרונות וניתקה אותו מעולם היצירה.
תמימות של איש רוח
בעוד אני כותב דברי הספד על משורר שהערצתי, שליווה את חיינו עשרות שנים בשפע יצירה חסר תקדים, כולל שירים שהולחנו דוגמת "האדם עץ השדה" או "כולנו זקוקים לחסד", חשתי אותו מגחך מאחורי גבי ומציע לי לוותר על ההספד, ולהסתפק בשיר או שניים לעידוד הסקרנות של מי שרק שמע את שמו – בעיקר בהקשר למחלוקות ושערוריות פוליטיות, בשל היותו "שמאלני" – ולא קרא את שירתו. זך עצמו סיפר על תקוותו שבני הנוער שמתעניינים בשירים המושרים, עשויים לעיין בספרי השירה, ושכנע עצמו, בתמימות של איש רוח, שבדרך זו אוכלוסיית קוראי השירה תגדל. אני נענה חלקית למה שסברתי כמבטא את רצונו, ומדלג על עיסוק בפעילותו הפוליטית.
קשיי ההגירה של הוריו
זך סבל מכישלון היקלטות הוריו, שהיגרו מגרמניה לארץ ישראל. התחנה הראשונה של המשפחה בארץ הייתה חיפה ולאחריה תל אביב. אביו איבד את כל ההון שהביא עמו מחו"ל, וסיים חייו כשבר כלי – במעשה התאבדות. אמו הייתה איטלקיה – נוצריה שחשה כנטע זר כאן ולא יכולה לסייע לילד נתן בלימודיו.
זך גדל בתנאי מצוקה ובבדידות חברתית. תוך כדי לימוד בגימנסיה , התגייס לצה"ל ושימש קצין מודיעין במלחמת השחרור. הנער הבודד גדל להיות אדם בודד ומשורר רגיש מאד. חריף ורהוט, כמה לאהבת אדם, אך אוהב חיות יותר מאנשים. לעיתים היה איש מדון, שש אלי קרבות רוחניים.
"הרהורים על שירת אלתרמן"
בעת ההיא היה נתן זך משורר ינוקא בן 29 שפרסם את ספר שיריו הראשון "שירים ראשונים", בעוד אלתרמן קשישא בן 49 נישא על גלי תהילה כמשורר לאומי.
עקרונות השירה של זך וחבורת "לקראת" שכללה גם את יהודה עמיחי ודוד אבידן נחשבו למרד. הם שברו את המבנה השירי ואת הצורה שהייתה שלטת בשירה העברית עד לשנות ה-60 במאה ה-20.
זך מתאר כיצד שירה צריכה להיראות, ב"השיר הנכון" הוא כותב:
כְּשֶׁהָרֶגֶשׁ דּוֹעֵךְ, הַשִּׁיר הַנָּכוֹן מְדַבֵּר.
עַד אָז דִּבֵּר הָרֶגֶשׁ, הַשִּׁיר הָאַחֵר.
עַכְשָׁו הִגִּיעַ הַזְּמַן לַשִּׁיר הַנָּכוֹן לְדַבֵּר…
זכה בפרסים רבים
לאורך השנים זכה זך בפרסים רבים, בהם פרס ביאליק (1982), פרס ע"ש עקביהו על מפעל חיים בשירה מאוניברסיטת בר אילן, ופרס אקו"ם על מפעל חיים בזמר העברי ובפרס בינלאומי באיטליה לשירה.
בין השנים 1995-1998 ערך ופרסם זך 25 קונטרסים בשם "הנה", המציגים משוררים לקהל הרחב. הוא פרסם גם ספרי פרוזה, בהם "מות אמי" (1997), וכן שלושה סיפורים לילדים: "הדבורה דבורה", "הנשר הגדול " ו"הסיפור הקטן על האנשים הגדולים".
ב-2004 פרסם אוסף סיפורים בשם "קוף המחט" ובמקביל יצא ספר שיריו "הזמיר כבר לא גר כאן יותר". ב-2013 ראה אור ספר שירה חדש של זך "מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה". ב-1995, זכה בפרס ישראל לאחר שקודם לכן נדחו המלצות להעניק לו את הפרס הלאומי משיקולים פוליטיים.
להיקבר עם הספרים
זך עסק לא מעט במוות. מכריו סיפרו כי המשורר ביקש שלאחר מותו ירחיבו את קברו העתידי כך שיחד עמו ייקברו גם ספריו.
מי יכול להתעלות על מילותיו?
למען האמת, אי אפשר לכתוב הספד על נתן זך. מי יכול להתעלות, בשירה או בפרוזה, על המלים: "אהבתי וגם שנאתי / טעמתי מזה ומזה / קברו אותי בחלקה של עפר / ומר לי, מר לי בפה / כמו עץ השדה", שיר זה כתב זך בעת מלחמת לבנון – שיר שהפך להמנון לכל המתים במלחמה מיותרת, דווקא מעטו של משורר מאוד לא פוליטי, אך איש כבר לא זוכר כי לעצמו התכוון המשורר, לא רק לאדם בכללותו. רגבי העפר, הבטיח, לא ימתקו לו.
בכתיבתו של נתן זך הייתה מוזיקליות פנימית עזה, יכולת מאגית שהפכה אותו לאחד המשוררים הישראליים היותר מולחנים. הוא יצא למסע של חיפוש אחר צלילות ובהירות והיא נמצאת, ממש בכל שיריו.
המשורר נאה דורש וגם מקיים. כשהוא נוגע בפצעי נפשו, לשונו בהירה ושירו חושפני עד כאב.
לזכרו של נתן זך אני מביאו כלשונו, ללא פרשנות:
רגע אחד שקט בבקשה
רגַע אֶחָד שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה. אָנָּא.
אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר דְּבַר מָה.
הוּא הָלַךְ וְעָבַר עַל פָּנַי.
יָכֹולְתִּי לָגַעַת בְּשׁוּלֵי אַדַּרְתּוֹ.
לֹא נָגַעְִּתי. מִי יָכוֹל הָיָה
לָדַעַת מַה שֶּׁלֹּא יָדַעְתִּי.
הַחוֹל דָּבַק בִּבְגָדָיו. בִּזְקָנוֹ
הִסְתַּבְּכוּ זְרָדִים. כַּנִּרְאֶה לָן
לַיְלָה קֹדֶם בַּתֶּבֶן. מִי יָכוֹל הָיָה
לָדַעַת שֶׁבְּעוֹד לַיְלָה יִהְיֶה
רֵיק כְּמוֹ צִפּוֹר, קָשֶׁה כְּמוֹ אֶבֶן.
לֹא יָכֹלְתִּי לָדַעַת.
אֵינֶנִּי מַאֲשִׁים אוֹתוֹ.
לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישׁ אוֹתוֹ קָם
בִּשְׁנָתוֹ, סַהֲרוּרִי כְּמוֹ יָם, חוֹלֵף לְיָדִי,
אוֹמֵר לִי בְּנִי. בְּנִי. לֹא יָדַעְתִּי
שֶׁאַתָּה, בְּמִדָּה כָּזֹאת, אִתִּי.
שירים שונים, ראה אור בתש"ך בהוצאת המחבר ובמהדורות הבאות ראה אור בהוצאת אל"ף.
השיר אינו זקוק לפירוש. הוא צריך שכל שוחר שירה, יאמץ אותו ללבבו ויכבד את האדם שהפיק מרגלית שכזו.
יהי זכרו ברוך.
יש כאן ציטוטים מכתבתה של אריאנה מלמד בהארץ, וראוי לציין זאת.
יהי זיכרו של נתן ברוך, ומבורך לכל שוחר ספר , שירה , לכל אדם וטף , באשר הוא , זכרוני את אחד משיריו, על כותלי קיר הבטון / בבית הספרחוגיםמיסודו של יאיר כץ בנו של מיסד ביהספרשנפל חלל!- את חשיבותו בפרלמנט בקפהפאר- חיפה מדי יום שישי , יהי זיכרונו/בזיכרוננו לעד!. איש יקר.