ממד"א נמסר לחי פה:
בשעה 10:15 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב כרמל על גבר שנפצע במהלך רכיבה על אופניים חשמליים בדרך משה בנשר. חובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבי"ח רמב"ם גבר בן 35 במצב קשה עם חבלת ראש.
בשעה 10:15 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב כרמל על גבר שנפצע במהלך רכיבה על אופניים חשמליים בדרך משה בנשר. חובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבי"ח רמב"ם גבר בן 35 במצב קשה עם חבלת ראש.
לא הזמינו אתכם למימונה? זה באמת לא נעים, אבל יש לזה פתרון…
למי שלא הוזמן למימונה ורוצה להתארגן למימונה פרטית – כך תכינו מופלטה בעצמכם. המתכון הזה הוא ל- 15 – 20 מופלטות. המתכון מאד פשוט והמופלטות נהדרות.
יש ללוש את כל המרכיבים לגוש בצק אחד. אפשר גם במכונת לישה (K-mix וכו') ואז לתת לה לעבוד חצי שעה במהירות איטית כדי לקבל בצק גמיש ואחיד. לישה טובה וממושכת יוצרת גמישות של הבצק ואז ניתן לפתוח אותו בקלות למופלטה דקיקה.
מי שאין לו מכונת לישה, יוכל ללוש את הבצק ביד, בקערה ואחר כך להעביר למשטח מקומח ולהמשיך ללוש.
בגמר הלישה, יש להניח את הבצק לנוח ולתפוח בקערה ולכסות במגבת. יש להמתין כ 15 – 30 דקות כדי שהבצק ינוח, יתפח ויגמיש. יש להקצות קערה גדולה, שתאפשר לבצק לתפוח ולהתרחב מבלי להישפך החוצה. הבצק יכול להכפיל את עצמו בנפח.
לאחר שהבצק תפח, יש ליצור מהבצק כדורים בגודל של כדור מטקות, לשמן אותם מסביב בשכבה דקה ולהניח על משטח משומן.
לאחר שסידרנו את כל הכדורים על משטח, יש להמתין כ-15 – 30 דקות ולאפשר מנוחה לבצק.
חשוב: כאשר מניחים את הכדורים על המשטח, יש להניח אותם במרחק של 3-4 סנטימטרים בין כדור לכדור, על מנת שכאשר הם תופחים, לא תהיה הדבקה ביניהם.
תחילה יש לשמן משטח עבודה חלק ונקי. אם המשטח מחוספס אז הרידוד לא יעבוד טוב. יש להכין קערה קטנה עם שמן (לשימון של הידיים במהלך רידוד הבצק). כעת עובדים על כל כדור בצק בנפרד. יש לשמן ידיים, למתוח את המופלטה לצדדים בעדינות עד שתהיה דקיקה ובגודל המחבת. רצוי שהבצק ירודד לעובי של כמילימטר, כמעט שקוף.
לאחר שפותחים את כדור הבצק ליריעה דקיקה, פשוט מניחים אותו על מחבת עם מעט שמן ומטגנים עד הזהבה. לאחר ההזהבה הופכים וממשיכים בטיגון.
ניתן להגיש מייד או לשים את המופלטות בסיר, אשר שומר על החום שלהן ולהגיש בערימה, כאשר מגיעים לשלב ההגשה.
בהגשה יש להכין על השולחן את כל המתוקים שיש בבית: דבש, ריבה, נוטלה… הכול הולך.
גם תה מתוק הולך טוב עם מופלטות.
מי שלא אוהב מתוק אוכל מופלטות גם עם אבוקדו. זה מאד טעים אבל מדובר בחריגה גסה מהמסורת, היות שהמסורת מטיפה להרבה מתוק.
נורית נבו מנו"ש שואלת:
אני מנסה לרדד את הבצק ונוצרים חורים וקרעים. מה לא בסדר?
פאנל מומחי המופלטות של חי פה מייעץ:
נורית שלום, הבצק שלך לא מספיק גמיש. עלייך ללוש אותו יותר, כי ליצור חיבור טוב בין המרכיבים ולתת לו לנוח.
יונתן אלון מקריית אליעזר שואל:
לצוות חי פה שלום, אני מנסה למתוח את כדור הבצק, אבל הבצק נסגר כמו גומי.
למרות זאת הבצק אינו נקרע. הוא גמיש.
כשאני מניח על המחבת, הבצק מתכווץ. מה עושים?
מומחי פאנל המופלטות של חי פה משיבים:
יונתן היקר שלום, הבצק שלך טוב וגמיש. זה אומר שלשת אותו כמו שצריך.
אתה צריך לתת לו לנוח עוד 15 דקות ואז הוא יהיה יותר נוח למתיחה.
כאשר את מותח אותו על המשטח, תן לו לנוח דקה לפני שתניח אותו על המחבת. כך הוא יישאר פתוח.
מירית מרחוב קאודרס שואלת:
הכנתי כמות כפולה ונותר בצק. מה עושים?
תשובת פאנל המומחים:
יוצרים גוש מאורך, מניחים על נייר אפיה ומכניסים לתנור
אופים בטמפרטורה של 200 מעלות כ-35 דקות
ויש לך לחם למחר בבוקר
עדכון לשעה 11:00, 27/4/24: הכביש נפתח לתנועה.
בעקבות תאונה המטופלת ע"י שוטרי התנועה של מחוז חוף, נחסם לנסיעה קטע הכביש במנהרות הכרמל מנווה שאנן לכיוון מערב (לכיוון חוף הכרמל).
ציבור הנהגים מתבקש לנסוע בדרכים חלופיות.
בליל שבת, 26/4/24, בשעה 22:36, התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב כרמל, על גבר שנפצע באירוע אלימות ברחוב החלוץ בחיפה. חובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבי"ח רמב"ם, גבר כבן 40 במצב בינוני, עם פציעה חודרת.
(חי פה) – מי שמציל נפש אחת – כאילו הציל עולם שלם. רס"ל יניב טקה מתחנת חיפה, יחד עם השוטר משה כהן ולוחם האש אביתר בן שושן הצילו אדם באמצעות פעולות החייאה דחופות שביצעו בו, לאחר שחילצו אותו מחדר נעול.
לפני זמן קצר הוזנק צוות כיבוי מתחנת חיפה בפיקודו של רס"ל יניב טקה לחילוץ אדם שאיבד את הכרתו כשהוא נעול בשירותים של מרפאת שיניים ברחוב החלוץ שבחיפה.
לוחמי האש הגיעו בזריזות ופעלו מיידית לפריצת הדלת.
לאחר חילוצו של האדם מחוסר ההכרה, החל רס"ל טקה, בין היתר חובש בתפקידו בתחנה, יחד עם השוטר משה כהן ולוחם האש אביתר בן שושן לבצע פעולות החייאה דחופות באדם שחזר להכרתו תוך כדי.
עם הגעת גורמי הרפואה פונה האדם להמשך טיפול בבית החולים כשמצבו מוגדר קשה אך יציב.
אין ספק שבתושיה רבה תוך מקצועיות בלתי מתפשרת זכה רס"ל טקה להציל חיים, כל הכבוד!
מנין שאבנו את החוצפה לעשייה כה מסוכנת מבלי הניד עפעף?
דאג רוברטסון השיב את מכשיר הניווט למקומו ובאותו רגע הועף לקצה השני של הסירה בשל חבטה עזה. השנה 1972 ושבע-עשרה שנים לפני רוברטסון גם אני חטפתי חבטה עזה. כידוע אין חבטה אחת דומה לחברתה. כשזרם מים החל למלא את הסירה הבין רוברטסון שאת החבטה העניק ליוויתן שאינו ילד. הסירה הייתה ספינת שעשועים באורך שלושה-עשר מטרים שהפליגה במטרה לחצות את האוקיינוס השקט ועליה הזוג רוברטסון, שלושת ילדיהם ובחור צעיר שהתלווה כטרמפיסט למסע.
בדקות המעטות עד שהתמלאה הספינה במים הספיקו למלא את סירת ההצלה הקטנה שלהם בציוד ומזון שהספיקו להציל וכך מצאו את עצמם ישובים בסירה זו באמצע האוקיינוס השקט רחוקים 320 קילומטר מיבשה קרובה. הענק החובט הוציא את ראשו מהמים חייך והחליט, למזלם, שהשתעשע מספיק ונעלם.
מסע ההישרדות נמשך שלושים ושמונה ימים. אתגר עצום ומסע שהסיכוי הסביר הוא לא לסיימו כמקווה. כמות המזון הסתיימה במהירות, קצת מי גשמים ודם צבים שימש לשתייה. באמצעים פשוטים הצליחו לצוד בעלי-חי מן הים. הם סבלו מחום קיצוני, קור עז וסערות עזות שטלטלו את סירתם הקטנה.
בוקר אחד צפה רוברטסון בספינה באופק שהתקדמה לכיוונם. המחשבה שזה מחזה תעתועים נעלמה כשמלחים על הספינה זיהו אותם והחלו לנפנף בידיהם. לאחר טיפול רפואי ושיקום חזרו למסלולם וסיפורם נחשב לאחד מסיפורי ההישרדות הגדולים בהיסטוריה.
קיבלתי במתנה "מקצר חיים" בצורת סקט בודד, ישן, חלוד ובלתי שמיש לחלוטין. ניקיתי, טיפלתי, ליטפתי, שימנתי ובעזרת מפתח מיוחד התאמתי אותו לנעל רגלי הימנית. דהירה על סקט אחד מצריכה פיתוח מסיבי של שרירי הרגל הדוחפת הנותנת את התאוצה ושיווי משקל של הרגל הגולשת. בעיר חיפה בה אנו מתגוררים, ישנן שתי אפשרויות. או שאתה מטפס בעליה נוראית ומתפוצץ ממאמץ, או שאתה גולש בירידה תלולה מקצרת חיים. למותר לציין שעליך לשלוט היטב בשתי האפשרויות.
לאחר שפיתחנו מיומנות ושרירים מסיביים, החלטנו קבוצת ילדים לצאת לטיולים על הרי הכרמל. מדי שבת מרחיקים ומשפרים את המיומנות. תאוצה טובה זה דבר חשוב, אך בלי ידע מושלם בבלימה אפשר לתלות את הסקט במחסן (למי שהיה כזה). באחד הטיולים כוונו את מסלול החזרה דרך רחוב הפועל, שהוא אחת הירידות הארוכות והתלולות בעיר, אולי בעולם, חחחח….. בתחילת הירידה אני מאיץ כי המהירות לא נראית מי יודע מה. תוך שניות המהירות גוברת. חלפתי על פני המתחם של בריכת "הפועל" במהירות של מטוס סילון בהמראה.
מובן לי שעלי להתחיל מיד בבלימה, כי אבן קטנה עלולה להקפיץ אותי לתוך מימי מפרץ חיפה, או לשלוח אותי לבית-החולים לזמן רב ואולי גרוע מזה. הבלם שלי לא היה בלם שמן הידראולי, אלא הנחת הנעל החופשית על הכביש בכוח רב עד שחיקת הסוליה ולפני גרימת נזק בלתי הפיך לגרביים.
בבלימת חירום כל האמצעים כשרים. התחלתי לבלום תוך הצמדת רגל הבלם לכביש ולגלגל האחורי של הסקט. ליד קולנוע "תמר" פגשתי אותה, את האבן הקטנה. עפתי באוויר ולאחר מספר גלגולים על האספלט נעצרתי. פקחתי עיניים ואני רואה את החברים מקיפים אותי, מתבוננים. אחד כבר החל למלמל קדיש.
לא רק שנשארתי בחיים, בכוחות-על קמתי ורדפתי אחרי הסקט שהשתחרר מרגלי והמשיך לטוס במורד לכוון רח' גאולה. את הדרך הביתה עשינו בהליכה. צלעתי קצת ומספר לא קטן של חבורות ושריטות קישטו את גופי. כיצד אוכל להסתיר מאמי בעלת עיני-הנץ את תוצאות הטיול. בדיעבד לא הייתה שום אפשרות בלימה במהירות בה טסתי. גם אפשרות רעה היא עדיין אופציה.
מה מסוכן יותר? האפשרות להיטלטל בסירה קטנה בלב האוקיינוס או לטוס במהירות של כמעט מחר ללא כל מעצור. במקרה הראשון סכנת המוות היא איטית ועלולה להגיע לגוף אפאטי ובמקרה שלי המוות הוא מידי וקטלני אלא אם אתה נופל מקצועי מיומן….ובעל מזל רב. כשאני קורא את הסיפור ישוב בכורסתי הנוחה והמזגן מצנן את האוויר הלוהט (לא ידעו מה זה מזגן) נראה שעדיף להימנע משני המקרים, וכך אעשה להבא. החלטה גורפת יצאה מהכורסא לגבי העתיד והיא סופית. אל תנסו לשכנעני לבטל את רוע הגזירה כי זו החלטת נדר תוך חריכה של שיער זנבו של החתול הג'ינג'י מה שאומר "בלי חרטות". זו לשון ההחלטה:
"בטיול בירידות חיפה על סקט וחציית האוקיאנוס בסירה בת שלושה-עשרה מטרים אורך לא אשתתף וזה סופי". אם הסיפור שלי דן בילדות חיפאית המלווה באביזרים 'מקצרי חיים' אני רוצה לשתף בילדות אחרת. משפחה מסיאול קוריאה המתגוררת בצרפת והאב מוסיקאי מגדלת שני ילדים, את נורה הקטנה ואייזק הבכור. אותם לא מעניין סקטים ולא זינוקים אל תוך לועו של הר-געש פעיל, הם אוהבים מוסיקה. נורה שרה ברוגע, ניקיון ותמימות רבה, אחיה מלווה בשירה, חצוצרה ותיפוף ומעליהם על הגיטרה פורט האב המאושר.
בקרן הרחובות שיבת ציון והמגינים, בואכה העיר התחתית, ניצב בניין מגורים גבוה בסגנון הבינלאומי, השולט על הצומת, פנינה אדריכלית חיפאית שנוצרה משיתוף פעולה בין יזם ערבי ואדריכלים יהודים.
זהו מבנה בן 4 קומות מגורים מעל קומת קרקע מסחרית שתוכנן בשנת 1939 ע"י משרד האדריכלים בנימין אוראל ויחזקאל זהר לפי הזמנתו של יזם לבנוני עשיר, סלים ביי סלאם.
המבנה כולל 2 חדרי מדרגות בעלי חלון צר וגבוה המכונה "חלון טרמומטר" בגלל דימיונו לאביזר הידוע למדידת החום. כמו כן, הבניין מצוייד במעלית שהיתה מן הראשונות בעיר חיפה. צורתו של המגרש הפינתי, בקרן הרחובות שיבת ציון והמגינים, הכתיבה את צורתו הסימטרית של המבנה.
המבנה בעל מאפיינים של הסגנון הבינלאומי כגון: פסי חלונות להדגשת הקוים האופקיים של הבניין ומרפסות היקפיות מעוגלות מובלטות ע"י קרניז בטון אופקי. המבנה בגימור אבן בעבוד עדין. זהו סוג של גימור אופייני לאדריכלות החיפאית שנולד משיתוף הפעולה בין האדריכלים היהודים שדגלו בסגנון הבינלאומי, מאופיין ע״י גימור פשוט כמו הטיח הלבן, לבין היזמים הערביים שרצו לשמר את מסורת הבנייה באבן.
משפחת סלאם היא משפחה לבנונית סונית עמידה מאוד שהתבלטה בפוליטיקה, חינוך ופילנטרופיה בארץ הארזים. סלים ביי, אחד מראשי המשפחה, מעורב מאוד בפוליטיקה הלבנונית, שימש בין היתר כראש העיר ביירות. באותה התקופה הוא החליט להשקיע בנדל״ן בחיפה מתוך הבנה שזאת עיר בעלת פוטנציאל כלכלי גבוה, בהיותה העיר החשובה ביותר במרחב בימי המנדט הבריטי. לכן הוא ציפה שהשקעתו בנדל״ן בחיפה תניב תשואה גבוהה.
בנימין אוראל, יליד ליטא, עלה ארצה ב-1907. עם סיום לימודיו בבצלאל, נסע לאירופה ללמוד אדריכלות. בהיותו חסר אמצעים כספיים, נאלץ לעבוד למחייתו כשרטט במשרדי אדריכלים בפריז ובברלין, במקום להשלים לימודיו. עם חזרתו ארצה, הקים בנימין אוראל משרד תכנון בשותפות עם המהנדס האזרחי יחזקאל זוהר.
אוראל נודע בכינוי “האדריכל ללא דיפלומה” כיוון שלא עלה בידו להשלים את לימודי התואר הנכסף באירופה.
אין בידינו מידע אישי על שותפו, המהנדס יחזקאל זהר. נודה מראש לכל קורא שיוכל להוסיף מידע עליו.
משרדם של אוראל וזהר פעל בין 1926 ל-1942 ובמהלך השנים הללו היו מעורבים השניים בתכנון של עשרות בניינים, בעיקר בחיפה, אך גם ברחבי א”י המנדטורית. עם הבניינים שתוכננו על ידם נימנים: תחנת החשמל בנהריים, בניין חברת החשמל בחיפה, בית רוזנפלד בבת גלים, בית בורנשטיין ברחוב ארלוזורוב ורבים אחרים.
הבניין הוכרז "מבנה לשימור" בשנת 1991 ע"י עירית חיפה. אולם שלל המזגנים המותקנים על חזיתות הבניין ובליל סוגי החלונות והשלטים של החנויות בקומת הקרקע, מטשטשים את יחודו של הבניין ומקשים היום להתרשם מיופיו המקורי.
תודתי נתונה בזאת לאדריכל ואליד כרכבי, לשעבר ראש מחלקת השימור של עירית חיפה, על שמסר מידע חשוב להשלמת כתבה זו.
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
בג"ץ קבע בסוף חודש מרץ 2024 כי החל מתחילת חודש אפריל שליש מתלמידי הישיבות לא יתוקצב יותר, מכיוון שהם איבדו את מעמד דחיית השירות. כלומר, תלמיד ישיבה שמעמדו לא מוסדר, לא זכאי לתקצוב.
המשמעות היא שחלק מהישיבות כבר מקבלות תקציב מופחת בגלל שיש להם פחות תלמידי ישיבה שזכאים לתקצוב וכן יש גם ישיבות שאין להן סף מספיק של תלמידי ישיבה כדי להיות זכאיות בכלל לתקצוב, אך בגלל התערבותה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, הן עדיין יקבלו תקצוב על האברכים, שמועד גיוסם נדחה. בחודש מאי צפוי בג"ץ להתכנס שוב בהרכב של 9 שופטים ולדון בנושא גיוס תלמידי הישיבות.
בשביל להבין מה המשמעות מבחינת הישיבות לכך שתקציבם נפגע והאם החרדים מרגישים שהם נושאים בנטל ונעשה להם להם עוול, פנינו לאלחנן זליקוביץ', חרדי, שלמד בישיבות חרדיות.
אלחנן זליקוביץ', חיפאי, 43, נשוי ואב ל-7 מספר לחי פה תאגיד החדשות:
״נולדתי לבית חרדי. למדתי בישיבת חברון גבעת מרדכי, אבל רוב שנותי גדלתי בסביבה מעורבת בהחלט – הודות לכך שאבי לימד ב"מדרשית נעם" בפרדס חנה שהיתה במשך עשרות שנים "ספינת הדגל" של הציונות הדתית. בין תלמידיו הקרובים היו גם לימים מפקד שייטת 13, מח"ט גולני, טייסים וקצינים רבים נוספים. אנקדוטה מעניינת היא שפעם אבא שלי הוזמן על ידי מפקד חיל האוויר שקדי לטקס כנפי טיס, התברר שכל טייס התבקש להמליץ על דמות ההשראה שלו ואותו תלמיד לשעבר בחר באבי".
"הסיבה שציינתי את זה היא שכל זה הפרה ועיצב את דרך חיי וגרם לי לעצב את השקפת עולמי ואת כל מה שגדלתי עליו.
אני לא מתיימר לשכנע אף אחד בדברי, אבל חשוב לי להציג השקפת עולם ולהגיע למצב שהקוראים מבינים גם אם לא מסכימים. אני חושב ששיח מכבד הוא כזה שכל צד יודע ומסוגל להציג ולבטא במדויק גם את עמדת הצד השני שמולו".
אלחנן זליקוביץ':"הטענות הפופוליסטיות שחוזרות על עצמן עשרות שנים: החרדים לא מתגייסים כי הם מפחדים למות, הם חוששים מהחילונים בצבא, הפוליטיקאים שלהם רוצים לשמר באמצעותם את הכוח שלהם, כי הם סתם פרזיטים והפסוק בתורה שנשלף בכל הזדמנות הוא: האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?".
"ההקשר של הפסוק הזה כל כך שגוי עד כדי גיחוך: אמר אותו משה, ראש שבט לוי-השבט היחיד שקיבל פטור מצבא ישראל בשל היותו משרת השם ומלמד תורתו לעם, והוא נאמר כשמשה חשב בטעות ששבט דן וראובן מבקשים להשאר בעבר הירדן ולא להכנס לארץ בשל היותם רועי צאן עם עדרי ענק. להם הוא אמר "האחים יצאו למלחמה ואתם תשבו פה", אבל שבט לוי תמיד היה הכוח הרוחני שנשאר".
"ולגבי השאלה: קשה להסביר על רגל אחת את החשיבות של לימוד התורה במשך שנים רבות ומה בדיוק לומדים שם (נושא בפני עצמו, ספוילר: לא "מתפללים וקוראים תהילים")
חשוב לי להבהיר הנחת יסוד אחת שהיא קריטית לכל הסיפור הזה של סוגיית הגיוס: הנושא הוא לא כן צה"ל/לא צה"ל, ולימוד התורה במתכונת שמוכרת בעולם החרדי, הוא לא המצאה של המפלגות החרדיות בקום המדינה. המדובר הוא במשהו עקרוני הרבה יותר עמוק: האם יש משמעות וערך אמיתי ללימוד התורה ובפרט בקונספט כפי שקיים בעולם החרדי".
אלחנן זליקוביץ': "האם מישהו יכול להסביר מה בדיוק גרם לעם לשמור אמונים במשך 2,000 שנה בכל ארצות פזוריו? איזה גורם איחד, ליכד ושמר על התפילה והתקווה? הרי בודאי שלימוד התורה היווה גורם משמעותי מאוד ביחס לזה. האם ניתן להשתמש ואחר כך לזרוק? אם זה מה ששמר על תקווה 2,000 שנה, האם אין לו מקום מכובד, הן ביחס לעבר והן ביחס לעתיד?"
"גם אלו שאינם מאמינים, מבססים את זכותם לחיות במדינה יהודית בארץ ישראל על כך שזו מדינת היהודים. נזכיר את דברי בן גוריון לפני ועדת פיל (ינואר 1937): "התנ"ך הוא המנדט שלנו", ואני רוצה להעיר: האם אפשר לקחת את התנ"ך ולגזור ממנו את מה שרוצים? בכל יום בבוקר, בכל בית כנסת בעולם, בכל סידור תפילה, בכל העדות והנוסחים ניתן למצוא את ההצהרה הבאה שמקורה כבר במשנה (לפני כ-2000 שנה): יש מספר תחומים חשובים מאוד, בין היתר: כיבוד הורים, גמילות חסדים, טיפול בחולים, עזרה לנזקקים, השכנת שלום בעולם, אבל, "תלמוד תורה כנגד כולם"! בקיצור, לא אנחנו המצאנו את זה. זוהי אמונה ודרך חיים שעוברת מדור לדור, זו ליבת היהדות שקידשה את ערך לימוד התורה כערך העליון ביותר בחיי היהודי, ומדובר באותה תורה ואותם דברים שנלמדים ברציפות אלפי שנים, וזה חוצה תקופות ומקומות".
אלחנן זליקוביץ': "הסיפור הוא לימוד התורה כערך בפני עצמו. ערך שעליו גדל ומתחנך הציבור החרדי בכל רחבי העולם, מלידתו ועד פטירתו. לימוד התורה הוא ערך עליון ונשגב, רק עליו נאמר בתנ"ך: "והגית בו יומם ולילה", אני לא מכיר אף מערכת ידע בעולם שבה מצווים ללמוד כל החיים ואיתה רוקדים ושמחים באופן כמעט לא מוסבר מידי שנה בשנה, חוץ מאשר לימוד התורה שלנו".
"אפשר להאריך מה משמעות הלמידה בישיבות, אבל אני חושב שאולי יהיה מעניין לראות מה כותב על זה דוקא הסופר עמוס עוז בספרו "יהודים ומילים": "מי שמר על מי? התורה על היהודים או הם עליה? לנו יש תשובה אחת ולמאמינים יש תשובה אחרת, אבל ראוי גם לציין שאחרי חורבן בית שני נותרה השכינה גם בספרים, רק הם נותרו מקודשים וכך, כשנסת על נפשך מטבח ומפוגרום מבית בוער ומבית כנסת עולה באש נטלת איתך את הילדים ואת הספרים, ספר תורה ביד אחת וילדים ביד אחרת. פרט זה בהיסטוריה החברתית שלנו הוא לטעמנו העובדה החשובה ביותר בתולדות הישרדותם של היהודים, גם הלא מאמינים כמונו נשארים יהודים בזכות הקריאה. אם קיימת שלשלת מילים המחברת אותנו אל אברהם, היא עשויה ממילים כתובות. עודנו כרוכים במילה הכתובה, והמילה הכתובה כורכת אותנו עם אבותינו, אנחנו האתאיסטים של הספר".
"ובכן, די אם נקבל את תרומתם של לומדי התורה גם בפן הזה? זה לא מספיק סיבה לאפשר קיום פרוייקט לאומי בסדר גודל מתאים?"
אלחנן זליקוביץ': ״עקרונית כן, אם כי ישנם אתגרים נוספים שצריך לתת עליהם את הדעת. התאמה והלימה של פקודות מטכ"ל לערכי ההלכה, לאו דוקא בהקשר של כשרות ונשים, אלא גם כמו מתי וכיצד מתקבלות החלטות בדבר פעולות של סיכון והצלת חיים, ועוד שאלות מסוג זה".
"האבסורד הוא שדוקא הגורמים שמנהלים קמפיינים לגיוס חרדים הם אלו שמנהלים מלחמת חורמה בכל מה שקשור לאפשר את זה. למשל, מה שקרה בשנים האחרונות במקרים שבהם הכריחו חיילים לשמוע שירת חיילות – דבר אשר לכלל הדעות אין בו שום ערך בטחוני.״
אלחנן זליקוביץ': ״זה די קשה להסביר, כי כאמור, הכל מבוסס על אמונה ועל אורח חיים שמתאים את עצמו לאמונה. כלומר, האמונה היא לא רק מושג מופשט, אלא משהו שמייצר אורח חיים שלם, ולאדם חילוני קצת קשה עם זה.
יחד עם זאת ברור שאם אנשים היו מבינים שהחרדים לא מתגייסים, לא בגלל רצון להשתמטות, אלא בגלל הבנה שזה התפקיד המשמעותי ביותר שהם יכולים לתת, אולי הכעס היה נראה אחרת.״
אלחנן זליקוביץ': ״בהחלט כן, יחד עם זאת בואו לא נשכח: בהנחה שלימוד התורה תורם ומגן, בן אם בבטחון פיזי (לטענת המאמינים) ובין אם בצורות אחרות (מאפשר את הזכות ההיסטורית לקיומנו כאן, כמשל עמוס עוז הנ"ל) אזי בהחלט יש כאן שוויון בנטל מכובד מאוד.
בנוסף, הנושא נדוש אבל צריך להאמר: מרבית ארגוני החסד, העזרה והנתינה במדינה, הוקמו, נתרמים ומתופעלים על ידי חרדים. רשימה קצרה ממש: זק"א, איחוד הצלה, עזר מציון, הרב פירר, ידידים, יד שרה, מתנת חיים של הרב הבר (תרומת כליות) ועוד עשרות מוכרים יותר ופחות. האם זה לא שיוון בנטל? איפה החילונים בסיפור הזה? הרי הם נהנים מארגונים אלו במידה שווה. ונקודה למחשבה, מדוע כל זה צומח דוקא מהמגזר החרדי?״
אלחנן זליקוביץ': ״זה פחות משמעותי בהתאם לכל הנ"ל. השאלה יוצאת מתוך הנחה, שהחרדים לא עושים כלום וכל הנושא הוא מה הם יעדיפו לעשות.״
אלחנן זליקוביץ': ״הידברות אמיתית מתוך רצון להבין ולאו דוקא לנצח בוויכוח, הכרות פיזית עם העולם החרדי, פעם אחת של לימוד תורה במתכונת שנערכת בישיבות, יבהיר הרבה יותר מכל הסבר מה זה הדבר הזה ולמה הוא כה חשוב, דברים אלו בהכרח יצמצמו הרבה פערים.״
״בודאי, אבל כעת אנו מבינים את הראיה למרחקים של הרב שך, מנהיג הציבור החרדי הליטאי, שבזמן המהפך של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, שרצה להשוות לגמרי את התקציבים, הרב שך התנגד נחרצות להיות תלוי רק בזה. הפער הוא בערך כ-30% מסך התקציב של הישיבות והן יתמודדו עם זה בעזרת השם באמצעות גיוס תרומות, כמו שהן מתמודדות עם הפער הקבוע של כשני שליש לאורך כל השנים.״
״בהחלט. בפרט שהצבא מתהדר בכך שהוא כור היתוך ומערכת חינוך. צבא העם. יש הרגשה של התערבות ונסיון של כפיה חילונית. של חוסר הכרה, במה שאנחנו עושים לא רק 3 שנים של סדיר אלא כל החיים, משך עשרות שנים, מתוך בחירה ומתוך וויתור על הרבה זכויות אחרות. אילו היינו רואים, שבאים לקראת חיילים חרדים שמשרתים, אולי זה היה מעודד, אבל כאשר רואים להפך (למשל מקרים שבהם כפו על חיילים לשמוע שירת נשים בניגוד מוחלט לרצונם) אנחנו מבינים שהמטרה כאן איננה בהכרח רק "הגנה על המדינה", לצערנו.״
מדי רוח מצפון לדרום:
בצת • עכו • בת גלים • המכון • נירוונה • מבצר
מטאורולוגיה:
תחזית ווינדגורו • מכם גשם • גלים • טמפרטורה ולחות • מפות סינופטיות • זרם • מפת WINDY • דף כל מדי הרוח ומצלמות החופים בישראל • מפת-תחנות-ווידגורו • קריית ים • שדות ים • מצלמת הקזינו • מצלמת הרכבל – בת גלים • סנסורים השירות המטאורולוגי • מצלמת הקזינו
השעון מתרענן בכל 30 שניות. הקליקו עליו לצפייה בגרף הרוח
מד הרוח הזה ממוקם על גג המכון לחקר ימים ואגמים. מהירות הרוח המוצגת היא מהירות הגאסט. יש לשים לב לתאריך התמונה המוצגת, כי במקרה שהמכשיר תקוע, מוצגת תמונה ישנה.
מדידת גובה הגלים מתבצעת בתחנת הכוח של חדרה, בעומק 2 ק"מ.
הקו הירוק מייצג את הזמן הממוצע בין גלים. השנתות מצד שמאל
הקו הוורוד מייצג את גובה הגל המקסימלי. השנתות מצד ימין
הקו הכחול מייצג את גובה הגל הממוצע
◄ קישור למכ"ם גשם – השירות המטאורולוגי…
◄ קישור למכ"ם גשם חלופי – אלדורדו…
◄ קישור למכ"ם גשם חלופי – דלתון…
הקו הכחול – טמפרטורה. השנתות מימין. השעה למטה
הקו הורוד – אחוז לחות. השנתות משמאל. השעה למטה
החיצים מסמנים את כיוון הזרם
הקו התכלת מסמן את המהירות. השנתות מימין – קשרים, משמאל – מטרים בשניה
בשעה 20:05 התקבל דיווח במוקד 101 של מד"א במרחב כרמל, על אישה שהוכשה על ידי נחש בחצר בית ביישוב במועצה אזורית חוף הכרמל. חובשים ופראמדיקים של מד"א מעניקים טיפול רפואי ומפנים לבי"ח רמב"ם, אישה בת 29 במצב קשה ולא יציב עם סימני הכשה.