בית בלוג

היהודי התשיעי – פרק 7 (רומן מתח היסטורי)

0
היהודי התשיעי - רומן מתח היסטורי (קולאז' תמונות בינה מלאכותית)
היהודי התשיעי - רומן מתח היסטורי (קולאז' תמונות בינה מלאכותית)

תקציר

ב- 30 באוקטובר 1942, הודיעה משטרת פינלנד למפקד הגסטאפו באסטוניה השכנה, שבכוונתה להסגיר לידיהם בימים הקרובים, תשעה פליטים יהודיים. 

כשבוע לאחר מכן הוסגרו לידי הנאצים שמונה פליטים יהודיים בלבד.

לאן נעלם היהודי התשיעי?

הצופן שמגלה נדב, צלם טבע ישראלי, רגע לפני שקפא למוות בלפלנד הקפואה, מאפשר לו ולהיידי, ידידתו הפינית, לחשוף את הסיפור המוזר סביב העלמותו של היהודי התשיעי. עלילת הספר חושפת אט אט את המסתורין סביב פרשיה עלומה זו, תוך מרדף אחר אוצר מסתורי ועימות עם נכדו של קולונל נאצי ששרת באותה תקופה בפינלנד. האם יגלו את זהותו של היהודי התשיעי?

הספר תורגם לאנגלית, יצא לאור כספר מודפס ודיגיטלי. ספר מודפס כולל הקדשה וחתימת הסופר, ניתן להשיג בפניה לכתובת: [email protected] וניתן לרכישה בביבוקס, סטימצקי דיגיטל ואמאזון, בקישור זה.

פרק 7 – מדען גרעין?

הבטתי על היידי. התהייה שהעלתה בעניין הזיקה שבין הדת היהודית למדינת ישראל, עוררה בי מבוכה. מה שבעיניי כישראלי נראה נורמאלי ומובן מאליו, למתבונן מבחוץ נראה כבלתי אפשרי.

"מה היה הנושא של עבודת הגמר שלך בתואר השני?" שאלתי.

"התמקדתי במחקרים היסטוריים על פוליטיקה כוחנית ואלימה שהובילה למלחמות חסרות תוחלת," אמרה בסבר פנים רציניות, "לאור ההיסטוריה המשפחתית שלי, האזור בו גדלתי והשירות הצבאי שלי במזרח התיכון, זה היה די טבעי שאגלה עניין בתחום הזה."

מלחמות חסרות תוחלת! (תמונת בינה מלאכותית)

שלג החל לרדת. היא האטה את מהירות הנסיעה והפעילה מגבים. הבטתי בפתיתי השלג המרחפים באוויר. נדמה היה שהם מאיצים ומגבירים את מהירותם ככל שהם מתקרבים אל שמשת המכונית.

"מעולם לא חשבתי על המלחמות שלנו מנקודת המבט הזאת. אני מניח שאת מכירה את ההיסטוריה של מלחמות ישראל," אמרתי והפנתי אליה מבט שואל. היא הנהנה ואני המשכתי, "אני משוכנע שיהיה קשה להכניס אותן תחת ההגדרה של 'מלחמות חסרות תוחלת'."

"מלחמות מגן אינן חסרות תוחלת, אבל ההגדרה של מלחמת מגן עשויה להשתנות לעיתים בהתאם לצרכים פוליטיים כאלה או אחרים."

שפת הגוף שלי העידה כנראה שאני לא כל כך מסכים עם האמירה האחרונה שלה.

"מה עשית בצבא?"

נראה היה שאיננה רוצה להיכנס איתי לעוד ויכוח ולכן שינתה נושא. עיניי אורו. אני אוהב לדבר על השירות הצבאי שלי.

"אני משרת כקצין מילואים ביחידה מיוחדת," הסברתי," בישראל אתה ממשיך לשרת בצבא שנים רבות אחרי השחרור. הצבא שלנו בעיקרו הוא צבא מילואים."

"בדיוק כמו בפינלנד. הצבא הפיני מתבסס בעיקר על חיילי מילואים," אמרה, "יצא לך להשתתף במלחמה?"

"השתתפתי במלחמת לבנון השנייה ובלא מעט מבצעים. באחד מהם נפצעתי אבל לא משהו רציני. חזרתי ליחידה אחרי שהחלמתי."

"אתה יודע שהמלחמה הזאת בלבנון טבועה לרעה בזיכרון הלאומי של הפינים?"

"באמת?" הרמתי גבה, ממתין להסבר.

"פצצה ישראלית קטלה ארבעה חיילי או"ם, ביניהם חייל פיני."

"אני באמת נזכר באירוע הזה," אמרתי, "אבל לא זכרתי שאחד ממשקיפי האו"ם היה פיני. אירוע באמת נורא!"

"מה עשית אחרי השחרור מהצבא?"

"הלכתי ללמוד פיזיקה. תחום שמאוד אהבתי עוד בתיכון."

"כמי שאוהבת דווקא את תחום מדעי החברה והרוח, אני מעריצה את אלה שאוהבים מדעים מדויקים," אמרה.

"זה לא כזה ביג דיל. כשאתה אוהב משהו, מתמקצע בו ומצליח בו, זה מפסיק להיות מסובך כמו שזה נראה למי שמסתכל מהצד. לטייס קרב מנוסה למשל, זה כנראה בכלל לא מסובך להטיס מטוס," אמרתי בחיוך.

"אז… אתה טייס?"

"הייתי מת להיות טייס אבל גם פיזיקאי זה לא רע."

"מדען גרעין?" ניסתה שוב את כוחה.

"לא נמשכתי לתחום," עניתי.

"אני מפסיקה לנחש!" הרימה לשנייה את שתי ידיה מההגה.

"אוקיי, אוקיי," חייכתי, "השלמתי תואר שני בפיזיקה ואת עבודת הגמר עשיתי על רעיון יצירתי שהיה לי בתחום האלקטרואופטיקה. בהמשך רשמתי עליו פטנט ויישמתי אותו במצלמה זעירה בעלת ביצועים יוצאי דופן. כדי להפוך את הפטנט הזה למוצר, הקמתי סטארט-אפ ביחד עם חבר. הצלחנו בכלל לא רע ולאחר כמה שנים מכרנו אותו לקונצרן גדול וידוע בשם 'נוקיה', שמעת עליו במקרה?" שאלתי בהבעה מבודחת.

נוקיה… נשמע כמו שם של חברה יפנית, לא? (תמונת בינה מלאכותית)

"נשמע יותר כמו שם של חברה יפנית." זרמה איתי.

"האמת היא שכשבפעם הראשונה נתקלתי בטלפון עם השם הזה, הייתי בטוח שזה טלפון יפני," אמרתי.

היא הביטה בי וחייכה.

"מאוחר יותר קלטתי שכל ילד בפינלנד יודע שנוקיה הוא קונצרן פיני תעשייתי ענק שהיה בין היצרנים הראשונים של טלפונים סלולאריים. במשך כמעט עשור הסתובבתי בעולם והצגתי את המצלמה הייחודית שלנו לכל מיני חברות," המשכתי, "במהלך מסעותיי הגעתי גם לפינלנד."

"אז מדוע בחרת למכור את הפטנט שלך דווקא לחברה פינית?" הסתקרנה.

"נוקיה זכתה בהמצאה שלי לא משום ששילמו יותר מאחרים, אלא בעיקר משום שאני אוהב לעבוד עם הפינים," עניתי.

"מה אתה אוהב בפינים?" שאלה מבלי להסתיר את שביעות רצונה.

"את היושרה, האמינות, המקצועיות, הענייניות, הישירות והיצירתיות."

"…ולא מצאת בנו שום פגמים?" צחקה.

"אתם קצת מופנמים מדי לטעמי, ממעטים לדבר ולא מצטיינים, בניגוד אלייך, בחוש הומור מפותח במיוחד."

היידי פרצה בצחוק מתגלגל.

"אם עשית אקזיט, אתה כנראה עשיר."

"זה נכון."

"אז למה החלטת להיות דווקא צלם?"

"לעשות כסף מעולם לא הייתה המטרה שלי בחיים. אמנם קל להגיד את זה אחרי שמתעשרים, אבל עולם העסקים שואב את כל האנרגיות ולא משאיר פנאי לסיפוק והנאה מכל הדברים האחרים בחיים. זאת הסיבה שהחלטתי לשנות את מסלול חיי ולהתמקד באהבתי לצילום. זה נותן הזדמנות לטייל בעולם, להכיר אנשים ולהנות מהחיים."

"זוהי תפישת עולם שאיננה אופיינית לישראלים שאני מכירה," אמרה, "אגב, יש משמעות לשם נדב?"

"כן," השבתי, "השם נגזר מהמילה נדיבות שמסמלת נתינה, הענקה, רוחב לב ואהבה. זהו שם שנזכר גם בתנ"ך," הוספתי.

"אתה מצליח להצדיק את השם הזה?"

"את זה תצטרכי לגלות בעצמך," השבתי בחיוך והרגשתי שאני מסמיק.

למרות הצלחתי בחיים, העובדה שהייתי נמוך קומה, מקריח ובעל כרס קטנה, פגעה בביטחון העצמי שלי, במיוחד בכל הקשור בתעוזה להתחיל עם בנות המין היפה.

"מה המשמעות של השם היידי?" שאלתי.

"זהו שם פיני, דני ואיסלנדי די פופולארי ופירושו בפינית יופי וגם… ציפור. לפינים יש יחס מיוחד ליופי ולציפורים." צחקה והחוותה בידה לעבר הנוף הבוהק בירוק ובלבן.

"מה את אוהבת בישראל?"

היא הרצינה מעט ושקעה במחשבות.

"אני מאוד אוהבת את הנופים של הארץ שלך, את מזג האוויר החמים, השמש הבהירה, את המגוון האנושי, את הפתיחות ואת הטמפרמנט הסוער שלכם," ניסתה לתמצת במשפט קצר תשובה לשאלתי.

"מעניין," צחקתי, "מה שאנחנו תופשים כצעקנות, וולגריות וחוסר התחשבות, את רואה כטמפרמנט סוער."

וולגריות או טמפרמנט סוער? (תמונת בינה מלאכותית)

"זה בהחלט הגיוני," אמרה, "ככל שאתה קרוב יותר, אתה רואה יותר פגמים. את הפגמים שלנו, הפינים, אשאיר לך לגלות בעצמך."

שתיקה השתררה ולאחר זמן מה הביטה לעברי בדאגה.

"מישהו אמר לי פעם שאם ישראלי נתקל בשתיקה, יש לו הרגשה שהצד השני כועס. הישראלים, כך אמר, לא מרגישים בנוח עם שתיקות. כשהם בחברותא, הם מרגישים צורך לדבר כל הזמן. זה נכון?" שאלה.

"לא חשבתי על זה," עניתי, "אבל יש בזה משהו."

כשחלפנו על פני הכפר של סנטה קלאוס, מספר קילומטרים מצפון לרובניימי, השלג הפסיק לרדת אך השמיים נשארו קודרים. המקום המה תיירים ומעל ראשינו חלף מטוס נוסעים ענק שזה עתה המריא משדה התעופה הסמוך.

"יש לי עדיין מספיק זמן עד לטיסה. לאיזה מלון אתה צריך להגיע?" שאלה.

נקבתי בשמו של המלון.

"יש לך אולי הסבר למקריות המדהימה הזאת?" שאלתי.

המבט התמה ששלחה לעברי אותת לי לענות במקומה.

"האדם הראשון שאני פוגש לאחר שניצלתי בנס, היא פינית חמודה שמכירה לא רע את ישראל ואפילו אוהבת אותה," אמרתי בדיוק כשנעצרנו ברחבת הכניסה למלון.

היא חייכה והנהנה.

"כשניכנס למלון, קרוב לוודאי תיבלע במהומה שתהיה סביבך. לפני שניפרד, תוכל אולי להראות לי שוב את הכתובת שצילמת בצריף?" ביקשה.

"כן בוודאי," אמרתי, הפעלתי את המצלמה, מסרתי לה אותה והלכתי להוציא מהבגז' את התרמיל ואת ציוד הסקי שלי.

"זה נראה כמו כתב סתרים, צופן של ממש," אמרה כשיצאה מהאוטו ומסרה לי בחזרה את המצלמה. היא הייתה גבוהה אך מעט ממני ומבנה גופה היה מלא, בדיוק לטעמי.

"זה יהיה אתגר רציני לפענח את הצופן הזה," אמרה בהתרגשות. "למרות שקשה להבין מה כתוב כאן, נראה לי שזה כתוב בפינית. כשתתחבר לאינטרנט, תשלח לי את התמונה. אנסה לשחזר חלק מהמילים ומהאותיות."

הכניסה שלי ללובי המלון עוררה התרגשות רבה כשגילו שהגבר הלבוש בחליפת סקי הוא הישראלי האובד שכולם מחפשים.

"עיין ערך: דת" • פרק 1 • אידיאולוגיות ודתות • דעה

4
פרק 1 • אידיאולוגיות ודתות
פרק 1 • אידיאולוגיות ודתות

הקדמה

מאז ומעולם הייתה הדת כוח משמעותי, ולכוהני הדת הייתה תמיד השפעה רבה על חיי בני האדם.

הכוהן • יצירת AI
הכוהן • יצירת AI

הדת נוכחת מאוד בחיינו בישראל. היא משפיעה על המאמינים ועל הלא מאמינים, והאירועים האחרונים שאנחנו חווים מדגישים זאת באופן שלא ניתן יותר להתעלם ממנו.

בסדרת מאמרים זאת ננסה להבין מהי דת, מה התועלות שהיא מביאה איתה (ויש לא מעט), ומה הנזקים שהיא עלולה לגרום (ויש לא פחות).

נתחיל בניתוח כללי של מושג הדת, ונעבור למשמעויות על חיינו במדינת ישראל.

אקדים ואומר שמדובר בניתוח שלי. מי שחולק עליו מוזמן להגיב ולהצטרף לדיון, ובתנאי שהתגובות תהיינה ענייניות.

הקדוש המעונה הראשון של המדע

באירופה, עד המאה ה-16 לפחות, הכתיבה הדת את אורחות חייהם של אנשים. המושג "אדם לא דתי" היה נדיר ביותר, ולא היה חוקי. אנשים נענשו בעונשים נוראים על חריגה ממצוות דתיות, ונשרפו על המוקד אם הואשמו בכפירה.

בסוף המאה ה-16, התעמת ג'ורדנו ברונו, נזיר לשעבר, עם הכנסייה הקתולית בנושאים תאולוגיים ובתפיסתו את מערכת השמש. ברונו ניחן בזיכרון פנומנלי ונחשב לגאון. הוא הושפע מרעיונותיו של אפלטון, ומהמודל של קופרניקוס לפיו כוכבי הלכת נעים סביב השמש.

ג'ורדנו ברונו • יצירת AI
ג'ורדנו ברונו • יצירת AI

הוצא להורג בשריפה

ברונו טען שהכוכבים הנראים בשמים הם שמשות ושהיקום הוא אינסופי ומכיל עולמות רבים. הוא גם הציג את מעשי הנסים המתוארים בכתבי הקודש כטריקים תיאטרליים. 

בסופו של דבר, נפל ברונו בידי האינקויזיציה. אחרי שמונה שנות עינויים, בהן סרב לחזור בו, הוכרז ברונו ככופר והוצא להורג בשריפה על המוקד בקמפו די פיורי, רומא.

ג'ורדנו ברונו עולה על המוקד  • יצירת AI
ג'ורדנו ברונו עולה על המוקד • יצירת AI

רבים רואים בג'ורדנו ברונו את האדם הראשון אשר הקריב את חייו למען המדע.

החילוני הראשון

ברוך שפינוזה (1632-1677) היה פילוסוף ממוצא יהודי, שפיתח השקפות פילוסופיות חדשניות לתקופתו. הוא גם נחשב לחלוץ ביקורת המקרא, כשהבין את התנ"ך כיצירה אנושית ולא כפרי של התגלות אלוהית.

שפינוזה נחשב לאחד מאבות החילוניות, הספקנות והמודרניות בכלל, והפילוסוף הגל טען ש"בלי השפינוזאיזם אין פילוסופיה כלל".

ברוך שפינוזה (1632-1677)    • צויר ב-1665 • נחלת הכלל
ברוך שפינוזה (1632-1677) • צויר ב-1665 • נחלת הכלל

כתביו של שפינוזה הוחרמו על ידי הכנסיה הקתולית, וגם הקהילה היהודית נידתה אותו. בכך הפך שפינוזה לתופעה נדירה בדורו – אדם לא דתי שאינו משתייך לשום קהילה דתית.

דת בעולם המודרני

מאז חלו שינויים משמעותיים, וכוחה של הדת בעולם נחלש מאוד. בסקר שנערך בארה"ב ב-2022, העידו  81% מהאנשים שהם מאמינים באלוהים כלשהו. (לעומת  98% ב-1950). בסקר בסקוטלנד ב-2018 אמרו רק 18% שהם מאמינים עקביים באלוהים, ו-32% הכריזו על עצמם כאתאיסטים.

עם זאת, הדת עדיין משחקת תפקיד חשוב בחיינו, במיוחד במופעים הרדיקליים שלה.

דוגמא בולטת הוא האיסלם הרדיקלי, שמשפיע באופן אדיר לרעה על החיים כמעט בכל מקום בעולם.

איראן, חמאס, האחים המוסלמים, דאעש, טליבאן, חיזבאללה ואירגונים רבים אחרים, משפיעים באופן קיצוני על איכות החיים בעולם, ובמקרה שלנו גם מייצרים איום קיומי חיצוני על מדינת ישראל. מדינות עם משטרים תיאוקרטיים כמו איראן וקטאר, מהוות איום ממשי על השלום העולמי.

סמל "האחים המוסלמים"
סמל "האחים המוסלמים"

דוגמא אחרת היא הקהילה החרדית בישראל, שהזרם הרדיקלי שבה משפיע באופן חסר פרופורציה על חיינו בארץ, ומייצר איום קיומי פנימי על מדינת ישראל.

דת כאידיאולוגיה

דת היא סוג של אידיאולוגיה.

הגדרה:
אידיאולוגיה היא השקפת עולם כוללת, המתייחסת למציאות בעבר, בהווה ובעתיד, ומייצרת מסגרת רעיונית, המאפשרת לאדם לארגן ולהבין את העולם שבו הוא מתקיים, ולפעול לשינויו או לשימורו.

התרשים שלמטה מנסה למפות את מקומן של הדתות במשפחת האידיאולוגיות.

עץ האידיאולוגיות • יורם כץ
עץ האידיאולוגיות • יורם כץ

אני מחלק את האידיאולוגיות לשתי משפחות עיקריות:

  • האידיאולוגיות ה"על-טבעיות" (או "המיסטיות") מבססות את תורותיהן על ישויות על טבעיות (אלים, אלוהים).
  • האידיאולוגיות ה"טבעיות" נשארות בתוך תחום הטבע האנושי.

בתוך האידיאולוגיות ה"טבעיות"אני מזהה שתי מחלקות:

  • האידיאולוגיות ההומניות מעמידות במרכז את האדם האינדיבידואלי,
  • האידיאולוגיות ה"על הומניות" מעמידות במרכז אידיאל שנתפס כעומד מעל האדם האינדיבידואלי (לאום, גזע, מעמד…).

דתות וכתות

מקומן של הדתות הוא במחלקת האידיאולוגיות ה"על טבעיות", שכן בבסיסן מתייחסות דתות לאלוהות כזאת או אחרת. אלוהות זאת נמצאת מחוץ לעולם הטבעי ומשפיעה באופן מוחשי על חיי היום יום של מאמיניה.

לכל דת סיפור מיוחד משלה בו היא מבדלת את עצמה מאחרות.

אחיותיהן של הדתות במחלקת האידיאולוגיות ה"על הומניות" הן הכתות.

הבדל שנוהגים לציין בין דת לכת הוא שדת מתייחסת לאלוהות, בעוד שלא כל הכתות הן כאלה. עם זאת, רבים מאוד ממנהיגי הכתות מסתתרים מאחורי אידיאולוגיה דתית שהם מעצבים אותה לצרכיהם, תוך שהם מציגים את עצמם כשליחי האל, ו\או כמי שמדברים בשמו.

קשה מאוד להבחין באופן אוביקטיבי בין דת לבין כת מסוג זה. למעשה, הדתות הממוסדות התחילו גם הן בדרך כלל ככתות. הן נוצרו בהשראת מנהיג שראה בעצמו שליח האל.

כך, למשל, הייתה הנצרות בראשית דרכה כת בתוך היהדות, ופרשה ממנה בהמשך והפכה לדת הנפוצה ביותר בעולם.

למעשה, ההבדל בין דת לכת הוא בעיקרו כמותי (כמות המאמינים).

מהי דת

לצורך הדיון נשתמש בהגדרה הבאה:
"דת היא מערכת של אמונות והשקפות עולם, המחוברות בבסיסן לאלמנטים רוחניים ועל-טבעיים, וכן לעקרונות מוסריים מחייבים."

ואם נשתמש במושג "אידיאולוגיה" שכבר הגדרנו, נוכל לפשט:
"דת היא אידיאולוגיה, המחוברת בבסיסה לאלמנטים רוחניים ועל-טבעיים ולעקרונות מוסריים מחייבים."

מאפיינים של דת

  • דתות מייחסות בריאה ושליטה בעולם לישות על טבעית הקיימת מחוצה לו
  • דתות כוללות בדרך כלל סמלים, פולחנים, דמויות מקודשות ואירועים מקודשים.
  • לדת יש הסבר לדרך בה נוצר היקום ונוצרו החיים.
  • הדת מספקת גירסה לתכלית החיים
  • דה מטילה על מאמיניה ציות לעקרונות מוסריים שנמסרו מציווי עליון
  • מעשיו של אדם נמצאים בבחינה מתמדת של ישות על טבעית, שמענישה או מתגמלת אותו בהתאם להתנהגותו (השגחה פרטית)
  • דת עוסקת במושג של נשמות ושל חיים לאחר המוות בעולם אחר

הערה על בודהיזם

יש שיתמהו על שלא קיטלגתי "בודהיזם" כדת.

אחרי מספר שנים במזרח וניסיונות לחקור את הנושא, מסקנתי היא שבודהיזם היא דרך חיים ולא דת. מטרת הבודהיזם היא לחסוך לאדם, ככל הניתן, את הסבל הקיומי המובנה בחייו.

לא מצאתי בבודהיזם אל על-טבעי.
ה"בודהא" היה נסיך הודי בשם סידהארתא שבנה מערכת כללים לחיים, אך לא נתלה בגורם על אנושי.

הבודהה  •  צילום: יורם כץ
הבודהה • צילום: יורם כץ

מעניין עם זאת לציין כי בגירסותיו הפופולריות קשה למצוא בודהיזם "טהור". בדרך כלל מחזיקים ההולכים בדרך זאת גם בארסנל של אלים פגאניים, ואוחזים באמונות טפלות הקשורות לפולקלור מקומי, מה שמלמד אותנו על הצורך הבסיסי של בני האדם להיאחז בכל זאת באידיאולוגיות על טבעיות

דור המשך לפוסט-טראומה: על העברה בין-דורית, על חרדה והישרדות

0
דור שני לישראליות . תמי גולדשטיין

הדור השני לאנשים שחוו טראומה

כל אירוע משאיר חותם, יש אומרים שהחותם של האירועים הדרמטיים עובר מגלגול לגלגול כי הנשמה הפצועה זוכרת ומזכירה בכל פעם מחדש. יתרה מכך, האירועים הקשים והדרמטיים שעוברים על אדם נצרבים בו עד כדי שהוא מעבירם בלי כוונה גם לדורות הבאים אחריו, ויש חוקרים שאף טענו שהטראומה יוצרת שינוי בגנטיקה. להיות ילדים של אלה שחוו את הטראומה, זה להיות דור שני לכאב, לשאת יחד עם ההורים את הסבל ואת המטענים הנפשיים שבאים עם החיים בצל הטראומה.

להסתיר את הרגשות הקשים

ניכר שאנשים שגדלו עם הורים שחוו חרדה הישרדותית וטראומות, גדלו בלי חיבוק ועם הרבה מדי דאגה.

אמא של גדי היתה בגטו עד גיל 13 אז עלתה לישראל בספינת מעפילים שנתפסה על ידי הבריטים, גורשה לקפריסין ומשם הגיעה לישראל בעזרת אנשי ההגנה. כשהגיעה כנערה צעירה לארץ,  התיישבה בקיבוץ אשדות יעקב, משם שוב נאלצה לברוח בחסות הלילה, יחד עם עוד ילדים כאשר צבאות ערב תקפו את הישובים ופלשו לחלק מהם.

גדי: "אמא לא ספרה על הגטו. רק מאוחר יותר כאשר לי היו ילדים היא התחילה לדבר על הטלאי הצהוב, על הפחד, על הברוטליות של הנאצים, על היתמות והגעגוע האין סופי לאמא שלה. על אשדות יעקב כן סיפרה. איך סחבה בחושך תינוק על הידיים כדי להציל אותו מהפולשים הערבים, על הקושי והפחד, על אובדן הילדות ועל הניסיון להיראות ולהישמע בוגרת למרות שהייתה רק בת 13. את הרגשות הקשים שלה היא הסתירה.

הרבה שנים לא ידעתי מה עבר עליה. רק ידעתי שהייתה בגטו ושאסור לי להעציב אותה כי כל דבר מעציב אותה. לא ידעתי שההורים אוהבים אותי. ידעתי שדואגים לי, אבל לא הרגשתי אהבה, לא חיבוקים ולא נשיקות. גם אני קצת כזה, דואג לכולם אבל מתקשה להביע חיבה. יחד עם זה", הוא מוסיף בחיוך "אני גומר את הכל מהצלחת".

קשה להיפתח לתהליכים רגשיים

מחקרים מראים שאנשים שגדלו בחברת הורים פוסט טראומטיים, נושאים חלק מהטראומה של ההורים. קוראים לזה העברה בין דורית.

זה מתבטא בין השאר בקושי להיפתח בתהליכים רגשיים בחברה, תחושת אשמה לא ברורה, קושי לבטוח, אגירה של מזון או חפצים שמא יחסר, או ההיפך מכך, חוסר היקשרות כי ממילא צפויים נדודים.

יש בין הנושאים את ההעברה הבין דורית כאלה שמחפשים דרכים של כאב עבור עצמם, כדי להרגיש שייכות, להרגיש ממשות. הסבל נותן להם הרגשה מוכרת של בית, ובאופן לא מודע הם נמשכים לאלה שמכאיבים להם. אחרים בחרו לטפל בחלשים, לכעוס על החזקים, כאילו לנסות להציל את הוריהם מייסורי הזיכרון, להציל את העולם מסבל ומפחד.

התופעה נחקרה על דור שני ליוצאי שואה, נחקרה אצל אזרחים אמריקאים יפנים, אשר נעקרו מבתיהם ושהו במחנות ריכוז במלחמת העולם השנייה, וגם על ילדיהם של לוחמים אמריקאים שחזרו מווייטנאם. המשותף בין כולם היא השתיקה, הפחד שסיפורי האימה ישפיעו לרעה על הילדים. ההימנעות מלספר, יחד עם התנהגויות של חרדה, סיוטי לילה והימנעות מקשרים רגשיים ומביטויי רגש, השפיעו ונחרטו בנפשם של הילדים בדור השני והשלישי.

דיכאון וכאב (אילוסטרציה - ירון כרמי)
דיכאון וכאב (אילוסטרציה – ירון כרמי)

קשר אישי עם ההיסטוריה

הילדים שגדלו בתוך האווירה הזאת שמרו בעצמם על שתיקה וסגירות רגשית, כמו כדי לרצות את הוריהם.

חווית חוסר האונים וחוסר היכולת למנוע את הסבל, האשמה בכך ששרדו לעומת אלה שהושמדו, אלה ואחרים עברו אל הדור הבא שגדל בתחושה שיש לו אחריות על סבל הוריו, תחושת אשמה יום יומית, נטייה מוגברת לחרדה, וכן חוויה של היחלשות עד חוסר אונים מול אנשים בעלי סמכות.

מחקר של דר' יעל דניאלי מראה שהדור השני לטראומה יוצר קשר אישי ורגשי עם ההיסטוריה, והדבר משפיע על הזהות שלהם. המחקר טוען כי דור שני לטראומה עשוי להרגיש חוסר ביטחון או דאגה על רקע הזיכרונות של ההורים.

מחקר אחר, של דר' נילי סגל בדק את האופן שבו הדור השני מספר את סיפור האימה של הוריו. המחקר מעלה שבכל משפחה יש לסיפור כמה זוויות. נראה שבחלק מהמקרים, הסיפור הוא סיפור היסטורי של אירוע קשה וטראומטי, בעוד באותן משפחות יהיו אחרים שיספרו זאת כסיפור גבורה והצלה.

לא הזכירו את השואה עד השנים המאוחרות

אבא של יהודית ניצל ממחנות הריכוז. "בבית דיברו על ציונות ועל החברה בישראל אבל לא הזכירו את השואה עד השנים המאוחרות. אחרי שאמא נפטרה אבא התחיל לדבר, בעיקר כי עבר לבית אבות, פגש עוד ניצולים והשתתף בטקסים שערכו שם ליון יום השואה. הוא לא סיפר הרבה על מחנות הריכוז אבל סיפר על יום השחרור, על איך הרוסים הגיעו והצילו ובזכותם יכול היה לחזור לבית שלו. זה היה יום הניצחון ועליו היה מוכן לדבר.

חוויה נצחית של חוסר

"אני נושאת את הזיכרונות שלו. עד היום קשה לי לעלות על רכבת בחו"ל, אני מחזיקה בבית מזווה עמוס במזון, ודי חרדה בנוגע לילדים שלי. כמו בהרבה בתים גם אצלנו היו חייבים לגמור הכל מהצלחת.

כמורה הייתי צריכה לנסוע לטיול לפולין למחנות הריכוז ושנים רבות פחדתי שלא אעמוד בעומס הרגשי שם. בשנים האחרונות נסעתי כי הבנתי כמה זה חשוב, שחייבים לזכור שאסור לשכוח.

בנעורי נסענו עם ההורים לטיול שורשים. אני זוכרת שכל הזמן ההורים הסתכלו מסביב במתח, כדי לראות אם אנחנו במקום בטוח. התחושה היתה פרנואידית קצת.  חינכו אותי להיות חשדנית, לא לסמוך על אחרים, להבין שהעולם מלא ברוע. עבדתי על עצמי כדי לשחרר את זה. אבל לא מהכל הצלחתי להשתחרר.

התחושה שעלול להיות חוסר והידיעה שאני צריכה להגן על היקרים לי ולא להגיע לחוסר אונים, מלווה אותי עד היום. יש לי קצת אגרנות של אוכל ושל חפצים, שלא יחסר חלילה, ואני רואה שהסריטה הזאת קיימת גם אצל הבנות שלי. מזווה מלא, ותמיד לצאת מהבית עם קצת אוכל ושתייה.

החוויה הנצחית היא חוסר ותמיד צריך לדאוג למלא את החוסר הזה שלא יפתיע אותך. ה 7 באוקטובר החזיר את הפחד. המחשבה על החטופים שנמצאים באפלה, רעבים, מיוסרים, על הנשים הנאנסות והבתים השרופים קשה מאד".

השפעות הטראומה על הדור הבא

במצבים קיצוניים של מלחמה, איום על חיים ומצבי טראומה, האנרגיה מתמקדת בהישרדות. במצבי הפוסט טראומה, השנים שאחרי האירוע, מצבים פשוטים עלולים להיתפס כאיום ולהחזיר את זיכרון הטראומה את התגובות ואל מרחב התנהגות באופן לא רציונלי.

הפסיכולוג ד"ר קלרמן, טוען כי ישנם מאפיינים לילדים של ניצולים, הילדים של הדור השני, שהם ערך עצמי לקוי, דחף הישגי מופרז וחוויה שעליהם לפצות רגשית את ההורים על כך שאבדו את משפחתם. בנוסף הוא טוען שהדור השני עוסק יותר במוות וצופה לעתים קרובות אסונות העומדים להתרחש. הם נושאים כעס ואשמה, מפתחים תלות מופרזת במשפחה או שמתקשים להקשר במערכות יחסים. חוקרים אחרים מדגישים את ההתנגדות לחוויית חוסר האונים שחוו ההורים באירוע הטראומטי, דבר שיכול להוביל להתפרצויות של אלימות מול חוויות מאיימות לתפיסתם, אצל בני הדור השני.

מספרת ובוכה

אמא של חנה ניצלה ממחנות הריכוז אז נשאה את הטראומה בכאב כל חייה:
"בהתחלה לא דיברו. כששאלתי למה יש לאמא ולדודות מספר על היד הן אמרו שהמספר זה כדי שלא ישכחו את המספר טלפון של הבית שהיה להם בחוץ לארץ. לא סיפרו על הזוועות כי פחדו שנחשף וניפגע. עם השנים המצב הנפשי של אמא התדרדר, וזיכרונות הייסורים הוצפו יותר.

ביום השואה היתה תחושה של שואה בבית. אבא שתק ואמא היתה שוכבת ובוכה, מספרת על מה שעברה בכאב גדול. סיפרה שאספו אותה יחד עם האחיות שלה מכיכר העיר ולקחו אותן למחנות הריכוז. הן הועברו בין מחנות ההשמדה, אושוויץ, בירקנאו וברגן בלזן, אבל הלכו כל הזמן בשלישיה. שתי האחיות הגדולות בצדדים ובאמצע האחות הקטנה, כדי להגן עליה.

אמא סיפרה שהן היו ישנות על דרגש אחד, חטפו מכות, עבדו עבודה קשה ברעב, בקור. אמא היתה מספרת ובוכה, כאילו הסבל היה איתה כל הזמן. אמא נשאה את השואה בתוכה כל הזמן. אני לקחתי על עצמי חלק מזה. את העניין שלא זורקים אוכל, מפחדים על הילדים, אוגרים חפצים, ונזהרים כל הזמן".  

לפצות את ההורים על ההיסטוריה שלהם

אבא של יפית חזר עם טראומה מהמלחמה ב-1973:
"אבא מנותק. עושה מה שצריך אבל לא מדבר רגש ולא אומר אהבה. יושב לו שותק ומהרהר כל הזמן. כשהיה  בעבודה הכל היה בסדר אבל כשהגיע הביתה זה היה כעסים. להקפיד לנעול דלתות, לא לעמוד ליד חלון כי מישהו מבחוץ יכול לזרוק משהו ולפגוע בך, לא להאמין לאף אחד ולא לסמוך.

אם היה לי חבר הוא היה בודק אותו מכל הכיוונים, וכשהיה שומע ערבית בשוק או ברחוב ראית איך כל הגוף שלו היה מתכווץ כאילו משהו נוראי הולך להתרחש. אני גדלתי בתוך הכאב הזה, בזיכרונות האלה של החברים שנרצחו, הזיכרון של הריח של המלחמה.  ב 7 לאוקטובר עלה שוב כאב עצום ועצב נורא.

אני חושבת שזה כי אני ישראלית בלי קשר לאבא שלי אבל יש מצב שאני נושאת חלק מהטראומה שלו. האשמה על כך שהוא נשאר בחיים עברה גם אלי בכל פעם שאני מצליחה במשהו אני מרגישה לא נעים, כי אחרים הפסידו. הרבה שנים היה לי רצון להציל את ההורים מההיסטוריה שלהם ולפצות אותם על האובדנים שלהם, יחד עם קושי רגשי לחשוף כאב ופחד, כמו גם לחשוף אהבה.

אם יש לי פחד שזה עלול לקרות שוב?
אם יש לי חרדה הישרדותית? כנראה שכן.

אולי זה עוד משהו שגם הילדים של נפגעי ה 7 באוקטובר יאלצו לשאת, למרות שנראה כאילו זאת טראומה לאומית שגם מי שלא היה שם נושא בתוכו באיזה מקום.

רחוב נורדאו המדרחוב הראשון בעיר חיפה • יוסי לובלסקי

10

גלגולו של פסאז' שתמהיל הבילוי והפנאי הועתק למתחמי בטון עם קומות ודרגנועים סגורים וממוזגים – הקניונים.

ברחוב נורדאו נבנו מגוון של סגנונות בניה אדריכליים משנות ה 30  של המאה הקודמת.

הסגנון האקלקטי והבין-לאומי "הבאוהאוס". עשרות שנים שקק הרחוב חיים והיווה מוקד  קניות ובילוי. הוא איכלס חנויות רבות, ובלטו בו חנויות לבדים וטקסטיל וכן צורפים ותכשיטנים. פעלו בו גם בתי קפה ותיקים, ובהם "וינה", "שטרנהיים", "קפה ריץ" ו"קפה יורדן. שכנו בו גם משרדים ומרפאות.

ואז החלה בניית הכרמלית והמעבר לבנייני משרדים.

בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת שהחלו לפתח בניני משרדים באזורים אחרים של העיר ופתיחת הכרמלית ב-1959, חווה הרחוב לראשונה ירידה במסחר. רחוב הנביאים שממוקם כקילומטר ממערב לרחוב נורדאו הפך למרכזי יותר. בתגובה לכך הוקמה ועדה של סוחרים בשיתוף העירייה לפיתוח הרחוב על מנת ליצור הפעלות  ופעילות בידור ואירועים לשם משיכת הקהל כולל הארכת שעות פעילות המסחר מה שהחזיר ואושש במעט את החיים של הרחוב.


בשנות ה-80, בעקבות שינויים דמוגרפיים שעברו על שכונת הדר הכרמל, החלה שוב דעיכה של הרחוב ועוד רחובות סמוכים. תושבים רבים ומבוססים של השכונה נטשו אותה אל רמת הדר והכרמל ולקחו איתם את תרבות צריכת הפנאי והקניות מה שהוריד את קרנו של הרחוב. בתגובה ראש העירייה אריה גוראל יזם את הפיכת רחוב נורדאו  למדרחוב. בתחילה  היתה הצלחה והותר למסעדות ובתי הקפה לפעול בשבת, אך לאחר מחאה של תושבים דתיים נאסר על העסקים להוציא כיסאות ושולחנות לרחוב בשבת. בשנים הראשונות המדרחוב שקק חיים והיו בו אירועי תרבות חגיגות פורים ופסטיבלים להצגות ילדים בחסות העירייה.

שנות ה-90 יבוא מודל בניית הקניונים וקליטת עולי חבר העמים לארץ.

באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת, חלק גדול מבתי העסק והחנויות שפעלו בו נסגרו ועברו לקניונים החדשים שנבנו בתקופת,"קניון חיפה" וה"גרנד קניון"  ומתחמי קניות באזור המפרץ. בשנים אלו של שנות ה-90 החל גל עלייה ממדינות חבר העמים ועולים רבים התגוררו בשכונת הדר והביא איתם תרבות צריכה ופנאי שהיו כמעט בלעדית לאוכלוסיות העולים. הקונים הוותיקים שהיו מבוססים יותר והורגלו לתרבות צריכה אחרת  החלו לקנות במקומות אחרים ולצרוך במתחמי הקניונים. עם הזמן עזבו את השכונה משפחות עולים צעירות שעזבו בעקבות המעבר לחיפוש מקומות עבודה מרוחקים מהסביבה ולמבנים עם דירות מגורים מרווחות וגדולות וחניות צמודות אשר קרובות לגנים, לבתי ספר ומרכזים חיוניים שלא היו להם ובעקבותם  עזבו אח"כ גם האוכלוסיה המבוגרת שחששו להישאר בסביבה.

את מקומם תפסו אוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ועובדים זרים. שינויים אלו ותהליכים אורבניים נוספים המיטו מכה אנושה על המדרחוב.

התחדשות עירונית

משנת 2012 הקימה עיריית חיפה מנהלת ציבורית להתחדשות מדרחוב נורדאו. לצדה פועלת בהתנדבות "קבוצת מ.ק.ס"   מתכננים, קהילה, סביבה  ושמה מנציח את שמו הפרטי של מקס נורדאו שעל שמו קרוי הרחוב. הקהילה כוללת מתכננים ואנשי תרבות המתגוררים או פועלים בשכונת הדר. המנהלת עוסקת בכל ההיבטים של התחדשות עירונית שיקום ושיפוץ בניינים וייזום אירועי תרבות ואמנות ופסטיבלי רחוב.

להחזיר עטרה ליושנה

כיום נשארו השרידים והסיפורים של המדרחוב פסאז' ההולנדי שמשולב יחד עם מסלול נסיעה של מכוניות במרכז  ולצידיו מקומות חניה בשל אילוצים וגדילה של האוכלוסיה והשימוש בתחבורה פרטית. קיימות עדיין מספר חנויות מצומצם שממשיכות לפעול במקום כדוגמת תיירות רובין. מי שירצה להיזכר בקונדטוריות ובבתי הקפה ילך לקצה הרחוב לכיוון ארלוזרוב שם יקנח בקונדטורית ליבל שנוסדה משנת 1969 ששומרת על מסורת קינוחים עוגות ומאפים אירופאים.

הרבה ילידי חיפה שעוברים ברחוב, כל פעם  נחמץ ליבם מחדש על אובדן היופי ההוד ההדר והצבעוניות שאבדו עם השנים.

רחוב נורדאו חיפה, מרקרים על נייר, 21/29.7 ס"מ, ציור: יוסי לובלסקי

הציור כמדיום לשיח ותרבות

ניסיתי דרך הציור עם המדיום של המרקרים הצבעוניים לתת נופח ומבע חדש ואופטימי למקום.
כולי תקווה שראש העיר הנבחר והצוות שפועל עמו יכללו לסדר היום את שיקום המדרחוב ע"י תמהיל  חדש ורעיונות שיחזירו את העטרה ליושנה כפי שכבר קיים ומצליח ברחוב סרקין הסמוך לשוק תלפיות תודות לשיתוף ועידוד של מיזמים פרטיים ע"י תמריץ והקלות לעסקים.

קבוצת פיוז׳ן-חיפה זכתה באליפות הצפון בג׳יוג׳יטסו ברזילאי של איגוד IGC

0
הקבוצה על הפודיום (צילום: יונתן אברמן -ממה)

(חי פה) – קבוצת פיוז׳ן-חיפה אותה הקים ומאמן שלו אלנברג, אלוף אירופה בג'וג'יטסו ברזילאי זכתה באליפות הצפון של איגוד הגראפלינג הישראלי (ISRAELI GRAPPLING CHAMPUINSHIP).

"הגיע הזמן לקדם את הענף בעיר ולהפוך אותו למעצמה בין לאומית״

שלו עם המשפחה לאחר הזכייה הקבוצתית (צילום: יונתן אברמן -ממה)

הקבוצה לאימוני ג׳יוג׳יטסו ברזילאי שהוקמה לפני שבעה חודשים בלבד הצליחה להצמיח מתחרים שישתתפו בתחרויות. אלנברג, בן ה- 22 שכבר הספיק להשתתף בתחרויות רבות ולגרוף אליפויות החליט להקים את הקבוצה בחודש אוקטובר ולאמן בהתנדבות וזאת לאור המצב בו כמעט כולם היו "כלואים בבתים" לדברו. לאט לאט הקבוצה גדלה והיום לאחר חצי שנה ״הפכה לאלופת הצפון״. "אני מרגיש שהענף היה יותר מידי זמן בצללים והגיע הזמן לקדם את הענף בעיר ולהפוך אותו למעצמה בין לאומית״.

בתחרות שנערכה לפני חג פסח השתתפו 41 מתחרים מקבוצת פיז'ן חיפה בגילאי 5-21 כל אחד לפי הקטגוריות גיל שלו מתכום 32 מתחרים במדליות שונות 11 במדליות זהב, 10 מדליות כסף 1- 11 במדליות ארד והדובדבן שבקצפת הוא הזכייה במקום ראשון הקבוצתי.

״ידעתי שאני אדריך אנשים אבל לא חשבתי שזה יקרה בגיל 22"

עומרי זבידה נגד דוד אלמיו (צילום: יונתן אברמן -ממה)

בשיחה לחי פה מספר אלנברג: אני חושב שה- 7/10 הכה בכולנו. ישבתי בבית וראיתי את המצוקה של האנשים, כל היום ההורים בחרדות מול המסכים ומקרינים את זה לילדים. החלטתי באותו זמן שצריך לפעול ופתחתי קבוצה במרכז תרבות דתי שבנווה שאנן. כבר באימונים הראשונים ראו כמה הילדים צמאים וצריכים את זה וגם ההורים לא פחות.

היום לאחר חצי שנה שהילדים עושים בין 2-4 אימונים בשבוע הקבוצה התחרתה והביאה הישגים מרשימים בתחרות. תמיד ידעתי שאני אדריך אנשים לעבור באותה דרך שאני עברתי. אבל לא חשבתי שזה יקרה בגיל 22 אבל החיים מלאים בהפתעות. במישור האישי אני ממשיך להתאמן חזק 3 פעמים ביום ואני בטוח שאמשיך להתחרות ולייצג את ישראל.

בבית אלה קלדור – לכל רהיט עתיק וגם וינטג' סיפור וזיכרון

1
אלה קלדור - תמונות בעלה שמואל ז
אלה קלדור - תמונות בעלה שמואל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)

אלה קלדור גרה בדיור מוגן ובו היא נהנית מריהוט עתיק וריהוט וינטג', זאת בדירתה הנאה אשר בלב הכרמל.

אמנם, זהו רק חלק מהריהוט שהיה במעונה הקודם, אולם פירטי ריהוט אלו מלווים אותה במהלך שנים רבות ולכן אף לא נפרדה מהם גם במעונה הנוכחי.

אלה קלדור - בפינת הנוסטלגיה אשר בחדר השינה (צילום: רחלי אורבך)
אלה קלדור – בפינת הנוסטלגיה אשר בחדר השינה (צילום: רחלי אורבך)

כאן המדור "גם אני חי פה"

המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן– כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית ע"י אירוח במעונם– אלו האנשים אשר מרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו, אלה שחיים פה, כשם המדור– "גם אני חי פה".

בבית אלה קלדור - עגלת תה עתיקה (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור – עגלת תה עתיקה (צילום: רחלי אורבך)

מפגש עם סוגי ריהוט ייחודיים

שנים רבות עסקה אלה קלדור  בתחום החינוך המיוחד – אך יחד עם תפקידיה אלו היא מצאה תחום עיניין נוסף להשתלב בו וליישמו בחייה – זהו תחום הריהוט העתיק וריהוט הוינטג'.

בגין נסיעות ומגורים במקומות שונים ברחבי העולם – טבעי היה למשפחתה להיפגש עם סוגי ריהוט שונים ומיוחדים אלו.

בבית אלה קלדור - וויטרינה עתיקה ובה שכיות חמדה (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור – וויטרינה עתיקה ובה שכיות חמדה (צילום: רחלי אורבך)

נדודים בעת מלה"ע השנייה

אלה נולדה בקייב, עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר שבאוקראינה. בדיוק באותה העת, בשנת 1941 בעקבות קרב קייב, נכבשה העיר על ידי גרמניה הנאצית ולכן קמו הוריה – ועם התינוקת ברחו ונדדו.

הם יצאו ברכבות והגיעו עד לאוזבקיסטאן אל מחוז שאליו לא הספיקו הגרמנים להגיע. בסיום מלחמת העולם השנייה חפץ אביה למצוא את שארית שורשי משפחתו אשר נשארה בפולין. בנדודיהם הרבים הם אכן מצאו אח אחד של אבי המשפחה, ולכן במהלך של 5 שנים נשארה המשפחה הצעירה בנובה רודה (עיירה בצפון-מזרח פרובינציית שלזיה תחתית שבדרום-מערב פולין).

בבית אלה קלדור - וויטרינה ובה כלי פורצלן עתיקים (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור – וויטרינה ובה כלי פורצלן עתיקים (צילום: רחלי אורבך)

ילדות ולימודים

בשנת 1950, עם אחותה אשר נולדה בפולין, וצעירה ממנה ב 6 שנים – עלתה משפחתה ארצה והגיעה למתחם העולים החדשים בעתלית. משם עברה המשפחה לבית קטן ומסביבו גינה אשר היה בקריית-ים ג'. אמה הייתה עקרת בית ואילו אביה עבד כאיש תחזוקה באוניות. אלה מתארת ילדות טובה ורגועה בקרייה הקטנה אשר בה כמעט כולם היו עולים חדשים.

בשנת 55' עברה משפחתה לגור בחיפה בסמיכות לשכונת קריית אליעזר. אלה למדה ב"גימנסיה ביאליק" ואח"כ עברה ללמוד ב"סמינר גורדון", לימודים אשר הכשירוה לתפקידה בצה"ל כמורה חיילת בכפר חיטים.

אלה קלדור - ליד פינת הזיכרונות מספרד (צילום: רחלי אורבך)
אלה קלדור – ליד פינת הזיכרונות מספרד (צילום: רחלי אורבך)

שבט משפחת קלדור

בשנת 62' נישאה אלה לבחיר ליבה שמואל קלדור ז"ל, אשר נפטר אך לפני כ 4 שנים. לאביו של שמואל הייתה נגריה ומכאן הידע הרב אשר היה לו הן בנגרות בכלל והן בסוגי ריהוט בפרט. במהלך השנים שמואל ז"ל הגשים את מאווייו בלימודי הנדסת מכונות בטכניון ואף הגיע להישגים יחודיים בתחום הנדסת המכונות עד לקבלת תואר הדוקטורט.

במהלך השנים עבדה אלה בבית הספר לחינוך מיוחד ע"ש גניגר (אום), אשר בדרך הים, בכרמל המערבי – ושמואל ז"ל עבד ב"רפאל – מכון מערכות לחימה מתקדמות".

לבני הזוג קלדור נולדו  4 ילדים. עינת (1963) העוסקת בתיירות, עמיר (1966) – מהנדס מכונות העובד בהייטק, ותאומות (1976) דפנה עו"ד ודנית בעלת סטודיו גדול למחול – ומהם 12 נכדים ו-3 נינים, לחיים טובים ולשלום.

בני הזוג קלדור ביום חופתם (צילום: רחלי אורבך)
בני הזוג קלדור ביום חופתם (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור - תמונת צילומי המשפחה לכבוד סבתא רחל (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור – תמונת צילומי המשפחה לכבוד סבתא רחל (צילום: רחלי אורבך)

מגורים וריהוט שמעבר לים

משפחת קלדור התגוררה במספר מקומות בחיפה. בגין תפקידו של שמואל נדדה המשפחה וביקרה במקומות רבים ושונים בעולם. לא זו אף זו, הם גם גרו תקופות מסויימות מעבר לים: שלוש שנים גרו בפרטוריה אשר בדרום אפריקה ושנתיים בהונג קונג.

בכל המקומות הללו אהבו שמואל ז"ל ואלה תבדל"א לבחון את הריהוט המקומי ואף לקנות ריהוט וחפצי נוי ישנים וגם עתיקים.

אלה קלדור - תמונות בעלה שמואל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
אלה קלדור – תמונות בעלה שמואל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור - ציור וצילומי בעלה שמואל קלדור ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור – ציור וצילומי בעלה שמואל קלדור ז"ל (צילום: רחלי אורבך)

מיון סינון ובחירת הרהיטים למעבר

כאמור, משפחת קלדור חיה במקומות שונים בחיפה, מהן גם ברמת שאול ובסביוני דניה. כשנה וחצי לאחר מות שמואל ז"ל החליטה אלה לעבור לגור בדיור מוגן. היא בחרה שמעונה החדש יהייה בדירה במתחם "אוונגרד רזידנס"- שהינו חלק מ"קבוצת מנו ספנות" בבעלות משה מנו, בו אווירה חמה עוטפת את הדיירים, הסביבה הינה אלגנטית ויוקרתית וממוקמת במיקום שקט, ירוק ומישורי ואפילו קרוב למרכזי התרבות אשר במרכז הכרמל.

לבחור מבין הרהיטים הרבים

עם קבלת ההחלטה לעבור לדירה קטנה יותר מזו שחייתה בה – היה על אלה לנתב את תהליך המעבר עצמו. היה עליה לברור ולבחור מבין הרהיטים הרבים והנאים, רק את הללו אשר יתאימו לחלל ביתה החדש.

אלה מציינת שבתחילת הדרך היא מאד חששה מהסינון ומבחירת הרהיטים למעבר, אך בו בעת היא מספרת שלהפתעתה הרבה התהליך היה קל יותר ממה שחשבה בתחילה.

אלה קלדור - מטבח הבית (צילום: רחלי אורבך)
אלה קלדור – מטבח הבית (צילום: רחלי אורבך)

חשיבה מראש לגבי הריהוט אותו מעבירים

אלה מספרת ומסבירה שלקראת מעבר לדירה במתחם הדיור המוגן, היה עליה לעשות חשיבה מעמיקה לגבי הריהוט אותו מעבירים לדירה החדשה. לא רק שהדירה החדשה בדרך כלל תהיה קטנה יותר מהדירה הקודמת, אלא שישנם מצבים בהם הצרכים עשויים להשתנות, ולכן יש לחשוב מראש על התארגנות מחודשת.

היא מוסיפה ואומרת שמרבית העוברים לדיור המוגן מתייעצים עם אנשי מקצוע כדי לתכנן את מרחב הדירה באופן המיטבי, זאת מכיוון שחשוב לשמור על מרווח מספיק בין הרהיטים וכן מרווח במעברים בין החדרים והחללים השונים. בנוסף לכך יש לתכנן מראש את כמות וגודל ארונות האחסון, בכדי שלא יקרה מצב בו יהיו חפצים שאין להם מקום מוגדר, ואזי הם עלולים להפריע לתנועה בדירה.

למותר לציין שברחבי הדירה פזורים לחצני מצוקה למקרי חירום, אי לכך כבר בתכנון לקראת המעבר יש לשים לב שהרהיטים אינם מסתירים את לחצני המצוקה באף אחד מהחדרים.

בבית אלה קלדור - פינת המחשב וחדר אירוח (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור – פינת המחשב וחדר אירוח (צילום: רחלי אורבך)

וינטג' – רטרו – ועתיק

  • וינטג' משמעותו ישן, וישן לרוב הוא במצב משומש.
  • רטרו – רהיטים אשר יוצרו בסגנון אומנותי עם מאפיינים מסויימים בשנים 1940-1960. גם רהיט חדש בסגנון כזה ייחשב לרטרו.
  • רהיט ישן שהוא בן 100 שנה ויותר – ייקרא "רהיט עתיק".

מסקנה: כל רהיט וינטג' יהפוך בעתיד לרהיט עתיק.
רהיט רטרו (כזכור: סגנון אומנותי!) – לעולם יישאר רהיט רטרו ובמהלך 100 שנים יהפוך להיות רהיט עתיק מתקופת הרטרו.

בבית אלה קלדור - פינת האוכל והאירוח (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור – פינת האוכל והאירוח (צילום: רחלי אורבך)

"תמצית הבית הקודם"

רהיטי הסלון בביתה הנוכחי של אלה קלדור הינם כאילו "תמצית הבית הקודם" אשר אותו הביאה אל מעונה הנוכחי. ספת הישיבה העתיקה אשר בסלון הבית רופדה מחדש –  והפעם בריפוד בהיר, בניגוד לריפוד הקודם אשר היה ריפוד פרחוני "כנגד רבב וכתמי ילדים צעירים".

בצמוד לספת הסלון נמצאת מראת גוף ארוכה מהודרת ועתיקה, ובסמיכות לה תלוי שעון מטוטלת עתיק בעל מנגנון מתיחה "הפועל בדיוק כה רב, ממש כמו שעון שווצרי".

אלה קלדור - סלון ומרפסת הבית (צילום: רחלי אורבך)
אלה קלדור – סלון ומרפסת הבית (צילום: רחלי אורבך)

שולחן אוכל עתיק

בקריצת עין שובבה, ביתה הקודם של אלה היה נקרא "הדירה עם השולחן", שכן משפחת קלדור נהגה לארח סביב השולחן כ-22 איש. גם במעונה הנוכחי נמצא שולחן אוכל עתיק, בעל פתיחה כפולה.

בימים אלו אלה כבר איננה "פותחת שולחן" ל-22 אורחים, אך ממש רק לאחרונה קיימה במעונה מסיבת יום הולדת לאחת מחברותיה, אירוע בו נפתח השולחן אשר בפינת האוכל, לכבודן של 8 אורחות חוגגות.

בבית אלה קלדור - שולחן אוכל עתיק, בעל פתיחה כפולה (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור – שולחן אוכל עתיק, בעל פתיחה כפולה (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור - שולחן אוכל עתיק, בעל פתיחה כפולה (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור – שולחן האוכל העתיק (צילום: רחלי אורבך)

וונציה אשר מעל גב המיטה

מכיוון שמיטת השינה העתיקה הגדולה והרחבה אשר הייתה במעונה הקודם של אלה – לא התאימה במידותיה לחדר השינה הנוכחי, הופעל מנגנון "הבה נתחכמה"… וכך הובא למעונה החדש רק גב המיטה, כאשר עתה צמודה אליו מיטה חדישה ביותר המתאימה לצרכיה הנוכחיים של אלה.

מעל המיטה תלויה מפת וונציה בה הרבו בני הזוג קלדור לבקר, ומשני צדי המפה מסכות מהקרנבל הידוע שבוונציה.

אלה קלדור - בחדר השינה (צילום: רחלי אורבך)
אלה קלדור – בחדר השינה (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור - גב המיטה וזיכרונות מוונציה (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור – גב המיטה וזיכרונות מוונציה (צילום: רחלי אורבך)

אומנות המזרח הרחוק

כהומאז' לתקופה בה גרה משפחת קלדור בהונג קונג נמצאת פינת המזרח הרחוק.

למרגלות מראת הגוף העתיקה מונח דרגש בעל תבליטי אומנות סינית, כאשר עליו ולידו נמצאים פסלוני עץ עתיקים בסגנון אומנות המזרח הרחוק. מכלול פינת הונג קונג אף מתהדר בעציץ ירוק, אשר ניתן לאלה כשי על ידי אחת מחברותיה הטובות.

אלה קלדור - פינת זיכרונות המזרח הרחוק (צילום: רחלי אורבך)
אלה קלדור – פינת זיכרונות המזרח הרחוק (צילום: רחלי אורבך)

פינת הנוסטלגיה

בחדר השינה של אלה נמצאת פינת הנוסטלגיה. מחקרים בראשותו של ד"ר טים ווילדשוט מאוניברסיטת סאות'אמפטון, הוכיחו שהנוסטלגיה משפיעה על האדם בהרגשה של שייכות וקבלה, בחיבור בין דמות העצמי בעבר ובהווה, באופטימיות לגבי העתיד ותחושה של יכולת לשנות, ואפילו בתחושה של חמימות פיזית.

פינת הנוסטלגיה אשר במעונה של אלה מספקת את כל התחושות החיוביות הללו. בפינה זו נמצאים צילומי משפחתיים המעניקים לה את אותו רגש-הגעגוע הנוצר כאשר קיימת תחושת נוסטלגיות, כמיהה או תשוקה לאדם מסוים או אנשים מסויימים, לרעיון מסוים או לזיכרון מסוים, בעת בה כאשר כל הללו אינם נמצאים בסביבת המרגישה.

אלה קלדור - עם צילומי הזיכרונות אשר בלוח השנה (צילום: רחלי אורבך)
אלה קלדור – עם צילומי הזיכרונות אשר בלוח השנה (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור - פינת הנוסטלגיה (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור – פינת הנוסטלגיה (צילום: רחלי אורבך)

אהבת קופסת העץ

בין הפריטים הייחודיים אותם שומרת אלה מכל משמר, הינה קופסת עץ ישנה נושנה הקרובה לליבה עד למאד, מעשה עבודת ידיו של שמואל ז"ל. קופסא זו הוכנה למענה בטרם נישאו ועליה נראה שיבוץ של זוג אוהבים בתוספת המילה "באהבה".

קופסת עץ זו מאופסת על גבי וויטרינה עתיקה אשר בתוכה כלי פורצלן מרהיבים.

בבית אלה קלדור -האהבה אשר בקופסת העץ (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור -האהבה אשר בקופסת העץ (צילום: רחלי אורבך)

כורסת ההחלמה

באתר קופת חולים כללית, כותבת לירז טנצר: "נפילות שכיחות מאוד בקרב מבוגרים. כשליש מהמבוגרים בני 65 עד 80 וכמחצית מהמבוגרים בני 80 ויותר נופלים לפחות פעם בשנה. כמחצית מהמבוגרים שנפלו יפלו בשנית בתוך שנה."

כך קרה אף לאלה. פעמיים מעדה ושברה את הכתף, פעם כתף אחת ואח"כ את הכתף השנייה. אלה מודה לאל ומברכת על "מזלה הטוב" שכן הדבר הסתיים "רק" בכך. היא משבחת את כל צוות עובדי הדיור המוגן אשר תמך בה לאורך כל תקופות ההחלמה. היא מונה ושולחת תודות ושבחים למנהלת המקום עו"ד איריס אונציק-היילברון, אשר דלתה פתוחה תמיד לכל בקשותיה ובקשות כלל הדיירים, לסיגל פייגלין רכזת התרבות המשובחת ואף לרבקה האמונה על קשרי הלקוחות. אלה מוסיפה ומרחיבה שצוות זה שם דגש לגבי כל רגע ורגע בחיי הגרים במתחם הדיור, ומעניק מענה לכל צורך פרטני לשם איכות חיים מושלמת.

את מרבית זמן ההחלמה בילתה אלה בישיבה, בכורסה אורטופדית גדולה ורחבה. כורסא זו שימשה לה כמפלט מפני המכאובים, ועליה ישבה בעת ביקורי האורחים וממנה צפתה בסרטי טלוויזיה רבים.

בבית אלה קלדור - חדר המגורים (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור – חדר המגורים (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור - כורסת ההחלמה (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור – כורסת ההחלמה (צילום: רחלי אורבך)

"הספר האדום" מאת הסופר אסף ענברי

מזה כשנתיים וחצי מתגוררת אלה בדיור המוגן, מקום בו היא מארחת את בני המשפחה אשר מגיעים לבקר ונהנית מהפעילויות שהבית מציע. "אני בחוגי התעמלות, ברידג', האזנה למוסיקה, אמנות וציור וכן בחוג לקריאה, בהדרכתה של דיירת המקום הגב' רינה רביב".

אלה מספרת אודות הספר האחרון בו דנה קבוצת הקריאה: "הספר האדום" מאת הסופר אסף ענברי.

אסף ענברי (יליד 1968) הינו סופר, חוקר ומרצה לספרות ותרבות עברית מודרנית והיסטוריה ציונית. הוא כותב מסות ומאמרים בעלי תפיסה ייחודית בנושא הספרות העברית, בז'אנר של רומן היסטורי.

בשנת 2022 פורסם "הספר האדום". ספר אשר עוסק באישיותם ובהתפתחותם הרעיונית של שלושת אדמו"רי השמאל הישראלי: יצחק טבנקין, מאיר יערי, ומשה סנה. אלו היו מנהיגי השמאל במדינת ישראל בעשורים הראשונים לתקומתה, וזאת על רקע האירועים ההיסטוריים בתקופת הקמת המדינה, תקופה בה עלה המתח הרעיוני אידאולוגי שהיה קיים בין מובילי השמאל וזרמי הציונות הסוציאליסטית.

זהו ספר המעורר סערה רגשית, היסטורית ואף עכשווית, ואף מציב בפני הקוראים שאלות מורכבות על נאמנות ובגידה, ציונות ויהדות, אמונה וכפירה.

אלה קלדור - עם ספר חוג הקריאה: הספר האדום (צילום: רחלי אורבך)
אלה קלדור – עם ספר חוג הקריאה: הספר האדום (צילום: רחלי אורבך)

כמיהה שהמלחמה תגמר ותהא מדינה של שלום

אלה מצרה על כך שמדירתה נשקף נוף אורבני בלבד, שכן היא מודעת ליופייה הרב של פנורמת העיר חיפה. במיוחד היא אוהבת את השילוב שבין ההר הים והירוק הניבט בנקודות כה רבות במרחבי נופה של חיפה.

בימים אלו היא מייחלת להמשך בריאות תקינה, להיווצרות קשרים בין אנשים תרבותיים וטובים המתחשבים בזולת – אך יותר מכל אלה היא מביעה כמיהה לכך שהמלחמה תגמר ותהא לנו מדינה של שלום.

בבית אלה קלדור - נוף אורבני (צילום: רחלי אורבך)
בבית אלה קלדור – נוף אורבני (צילום: רחלי אורבך)
אלה קלדור - ציור בביתה (צילום: רחלי אורבך)
אלה קלדור – ציור בביתה (צילום: רחלי אורבך)

פעוט בן שנה וחצי ננעל ברכב לעיני אימו

3
משה, מתנדב ידידים, עם הפעוט שחולץ (צילום: ידידים)

(חי פה) – פעוט ננעל בשגגה ברכב בקריית ים, וחולץ בשלום ע"י מתנדבי ידידים • ״המלאכים של ידידים מחלצים בשניה״.

אמש (חמישי 2/5/24) בשעות אחה"צ, התקבלה קריאה במוקד ידידים אודות פעוט כבן שנה וחצי, שננעל בשגגה ברכב לעיני אימו, ברחוב אלי כהן בקרית ים.

משה דב כהן, איתמר ביטון, אלחי דיין ומוישה וייס, מתנדבי המרחב, נענו לקריאה והגיעו במהירות למקום. באמצעות הציוד הייעודי שברשותם, חילצו המתנדבים את הפעוט בשלום, ללא גרימת נזק לרכב.

משה דב מספר:

״פעוט ננעל לעיני אמו ברכב, בשגגה. היה יום חם, והאמא נלחצה מאוד והזעיקה את כוחות החירום. קיבלתי את הקריאה, והגעתי בתוך כתשעים שניות על אופנוע, שניות ספורות לפני שמד״א ניפצו את החלון. בעזרת הציוד הייעודי שלי, פתחתי את הרכב בקלות לאחר פעולות חילוץ ממוקדות, וחילצתי את הילד מזיע, אך בריא ושלם. האמא בדמעות של התרגשות הודתה לנו ואמרה שהמלאכים של ידידים מחלצים בשניה.״

בידידים שבים וקוראים להורים לשמור עליהם את מפתח הרכב • במקרה נעילה יש ליצור קשר מיידי עם מוקד ידידים במספר 1230 ללא כוכבית

פסטיבל הקרפיונאדה במוזיאון טיקוטין בחיפה • אירוע הפתיחה ◄ צפו

1
קרפיונאדה בטיקוטין (צילום: חי פה)

(חי פה בתרבות) 120 עפיפוני קרפיון שעוצבו על ידי סטודנטים מביה"ס לעיצוב של אוניברסיטת חיפה ופעילויות לכל המשפחה בפסטיבל הקרפיונאדה במוזיאון טיקוטין • אירוע הפתיחה.

יושי היגוצ'י, נספח התרבות של יפן בישראל – פסטיבל קרפיונאדה בטיקוטין • צפו

נספח התרבות של יפן, יושי היגוצ'י – פסטיבל קרפיונאדה בטיקוטין (צילום: חי פה-TV)

הבוקר, שישי 3.5.24, נפתח פסטיבל הקרפיונאדה במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה וימשך עד סוף חודש מאי. לרגל ״חג הילדים״ היפני, מוזיאון טיקוטין מציג בפטיו של המוזיאון כ- 120 עפיפוני קרפיון שעוצבו בידי סטודנטים של בית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה ע"ש נרי בלומפילד ומיסודה של ויצו העולמית. ״חג הילדים״ (במקור "חג הבנים") נחוג ב- 5 במאי ובו המנהג להניף על גגות הבתים ומעל נהרות 'קוינובורי' – שרוולי רוח בדמות דג הקרפיון (קוי – דג; נובורי – באנר או דגל).

פרופ' לאה פרץ – ראש ביה"ס לעיצוב באוניברסיטת חיפה • צפו

פרופ' לאה פרץ – ראש ביה"ס לעיצוב באוניברסיטת חיפה (צילום: חי פה TV)

במסגרת הפסטיבל יתקיימו בשבתות של חודש מאי סדנאות והפעלות שונות לכל המשפחה, ביניהן: קישוט עפיפון קוי, יצירה בהדפס יפני, הכנת כובע סמוראי באוריגמי ועוד. מידע נוסף על הסדנאות ורכישת כרטיסים – באתר מוזיאוני חיפה.

אתי גלס, אוצרת מוזיאון טיקוטין פסטיבל קרפיונאדה • צפו

אתי גלס, אוצרת מוזיאון טיקוטין (צילום: חי פה TV)

סמל לאומץ וחוזק

בתרבויות הסינית והיפנית דג הקרפיון מסמל אומץ וחוזק בזכות יכולתו להאריך ימים ולקפוץ נגד זרם מי מפלים. זהו מקור המנהג, שבו כל משפחה מבקשת לילדיה בריאות וחוזק, כמו לדגי הקרפיון שבטבע.

קרפיונאדה בטיקוטין (צילום: חי פה)

תכונות מיוחלות

באנרים היו חלק מהאביזרים שבהם השתמשו סמוראים בשדה הקרב. הסמוראים נהגו ללבוש שריון טקסי, להצטייד בחרבות וחצים ולהניף באנרים. הבאנרים הופיעו בשלל צבעים וצורות וחלקם עוטרו בדימויי דג הקרפיון. בתקופת אדו (1603-1868) הם הפכו ל"דגלי קרפיון", ומכיוון שמאפייני הדג, אומץ וחוזק, הם התכונות המיוחלות לבנים, משפחות הפכו זאת למנהג ותלו את הבאנרים על גג הבית לכבוד בני הבית.

◄ פסטיבל קרפיונאדה – אירוע הפתיחה בטיקוטין (חי פה TV)

פסטיבל קרפיונאדה – אירוע הפתיחה בטיקוטין (חי פה TV)

אתי גלס גיסיס, אוצרת מוזיאון טיקוטין:

"בחג הילדים ביפן נהוג להציג דמויות של סמוראים וכלי לחימה בתוך הבית ואת הקוינובורי בחוץ, וכך עשינו גם כאן במוזיאון. בפטיו של המוזיאון מוצגים כעת למעלה ממאה שרוולי רוח של דגים שעוצבו בידי סטודנטים מהחוג לעיצוב גרפי בביה"ס לעיצוב של אוניברסיטת חיפה. הסטודנטים קיבלו רק את תבנית הדג והתבקשו לאייר אותה לפי הנושא "ישראל-יפן". ספר דיגיטלי של הדגמים, יוצריהם והסיפור המסתתר מאחורי כל אחד מהם, מוצג על מרקע".
קרפיונאדה בטיקוטין (צילום: חי פה)

ד"ר אונה שגב, ראש החוג לעיצוב גרפי בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה:

"אני שמחה ומברכת על שיתוף הפעולה הזה. מדובר בשיתוף פעולה ראשון של החוג שלנו עם מוזיאוני חיפה, המבשר על חיזוק הקשר בינינו לבין מוסדות התרבות המובילים בעיר. זוהי הזדמנות ייחודית לחגוג עולם חזותי עשיר, המגשר בין תרבויות שונות בדימוי, בצורה ובצבע".

מכבי חיפה • סיפור קצר מאת אילן סגל

מכבי חיפה (איור: אילן סגל)

אוהד קבוצה הוא כמו חיפאי החי בעכו, אך תמיד יישאר חיפאי.

המתחם של הטכניון הכיל כמה פונקציות ובכל אחת מהן הייתה לנו פעילות שונה על פי הצרכים. בחלק העליון בית-ספר מקצועי ובו מגרש הכדור-סל שלנו, במרכז הטכניון ומיד אחריו גן-הטכניון. צמחיה עבותה המקיפה שבילים ומספר פינות ישיבה מאבן ששמשו להורים לילדים קטנים, בתקווה שבאוויר הצח של הגינה יסכים הצאצא לאכול איזה פרי בריא ויותר.

אך בחלק התחתון גובל עם בית הקרנות של רחוב הרצל, היה בית-הספר הריאלי ומגרש ספורט ענק בגודלו כשבפינתו המזרחית מגרש כדורסל ששימש את קבוצות מכבי-חיפה לאימונים ומשחקי ליגה. המגרש כולו אספלט. השנה 1950.

קצה המגרש הצפוני המתחבר עם בית הקרנות הוא אכסדרת עמודים מרוצפת באריחי טֶרָצוֹ. שם היו הפושטקים של חיפה שלמדו אצל 'פרנסיס' המורה המיתולוגי מתאמנים ומאמנים בריקודי סטפס. המקום נבחר בגלל ההד שהשמיעו הנקישות ברצפה בינות לעמודים. גם אנוכי בסקרנותי כי רבה למדתי כמה תרגילים בסגנון הריקוד המדהים הזה הדורש מיומנות רבה. מעולם לא ניצלתי ידע זה שדרש שעות תרגול רבות. המגרש הגדול שימש את קבוצת הכדורגל של מכבי-חיפה לאימונים.

מכבי חיפה (איור: אילן סגל)

בגידה עם השכנה….מילא, נסלח, אך בגידה במכבי??

שעות רבות ביליתי במגרש. כצופה וכמתאמן. ארגז חול ענק שנבנה במקור לקפיצות רוחק השונות, שימש עתה לאימוני שוערים. הפסקה באימון של מכבי- חיפה הביאה אותנו לארגז החול. אני בשער מתאמן בזינוקים מחקה את הגדולים. הזינוקים הראשונים קצת מהוססים. חול נכנס לכל מקום בבגד ובגוף ואז מחסום החול נעלם ואני מתעופף באוויר כמו פנתר צעיר לכל כדור הפשוט ביותר. הילדים הצופים מעודדים ולסיום, כולי עיסה אחת של זיעה וחול ואני היחיד היכול לזהות את עצמי מבלי להתבונן במראה.

בשנת 1952 נער בן שבע-עשרה עולה חדש הגיע למכבי-חיפה. אברהם מנצ'ל. הצטופפנו ליד השער רצינו לראות אותו בגדולתו. הפרענו לשטף האמונים ונתבקשנו לזוז מהשער. תוך שניות כולם חזרו למקומם. מנצ'ל הניח את הכדור על האספלט ובעט בעוצמה רבה. הכדור חלף וזמזם ליד ראשינו, ופגע בחומת הבטון שמאחור. הרעש שנשמע היה כירייה מתותח. אף ילד לא עמד יותר בסמוך לשער ושנים רבות עוד סופר על בעיטת הפצצה של מנצ'ל הצעיר.

בשנת 1954 הגיע אלי פוקס למכבי חיפה ממכבי תל-אביב כמאמן שחקן. משום מה ממעטים לדבר עליו, אם בכלל. אלי פוקס היה ספורטאי גדול ואדם דגול. בהגיעו לקבוצה החל להשריש משחק התקפי ואטרקטיבי שהוכיח את עצמו. אלי פוקס התנשא לגובה 1.86מ' ונפטר מדום לב בגיל 68 והשאיר אלמנה יפהפייה.

הרצון הרב והמרתק שבספורט השאירוני כחובב בלבד כי אין אפשרות לעשות ולרצות הכל. ללמוד נגינה, להיפגש עם חברים ללוות ילדה לביתה יד ביד, וגם כדורגלן. נשארתי אוהד ונראה מה ילד יום. אולי אצטרף לנבחרת הקשישים של 'משען'.

על השחקנים נאמר: מהיר כאיילה, עין של נשר (איור: אילן סגל)

מובטח שלפחות שני חברים, קוראים יאזינו לשיר האליפות של עונת 21\20, ולגבי עונה זו עדיין לא נחתם. סיכוי גבוה יש…אז נקווה.

טורניר כדורעף חופים למען החטופים נערך בחוף מרידיאן בחיפה • דיווח מהשטח ◄ צפו

4
טורניר כדורעף חופים למען השבת החטופים (צילום: יעל הורוביץ)

עמותת שיספורטס מתגייסת למען החטופים

ב-10 בנובמבר 2023, היום ה-33 למלחמה, התייצבה קבוצת הכדורעף החיפאית של עמותת She Sports  – עמותה חברתית הפועלת ליצירת שוויון הזדמנויות לנשים בספורט – לאימון למען החזרת החטופים ותמיכה במשפחותיהם.

ד"ר דניאלה מזור, רכזת מטה החטופים בחיפה (צילום: יעל הורוביץ — חי פה TV)

210 ימים מאז 7 לאוקטובר

היום, שישי 3/5/24, מתקיים טורניר כדורעף של עמותת She Sports חיפה בשיתוף עם מטה משפחות החטופיםות החיפאי ובנוכחות בני משפחות חטופים.

טורניר כדורעף חופים למען השבת החטופים (צילום: יעל הורוביץ)

גדי עמיחי, אחיינו של עודד ליפשיץ שעדיין שבוי בעזה • צפו

טורניר כדורעף למען החטופים והחטופות בעזה – 210 ימים בשבי חמאס (צילום: יעל הורוביץ — חי פה-TV)

במשך שלושה ימי שישי ברציפות התקיים אימון שבועי בחוף מרידיאן החיפאי ובסמוך לו הקימו מתנדבות המטה למען החטופים דוכן התרמה לסיוע במימון הפעילות.

טורניר כדורעף חופים למען השבת החטופים (צילום: יעל הורוביץ)
להחזיר את כולם הביתה (צילום: יעל הורוביץ)
טורניר כדורעף חופים למען השבת החטופים (צילום: יעל הורוביץ)
טורניר כדורעף חופים למען השבת החטופים (צילום: יעל הורוביץ)

טורניר כדורעף חופים למען החזרת החטופים – 210 ימם בשבי • צפו

טורניר כדורעף למען החטופים והחטופות בעזה – 210 ימים בשבי חמאס (צילום: יעל הורוביץ — חי פה-TV)
טורניר כדורעף חופים למען השבת החטופים (צילום: יעל הורוביץ)
טורניר כדורעף חופים למען השבת החטופים (צילום: יעל הורוביץ)
טורניר כדורעף – למענם (צילום: יעל הורוביץ)
טורניר כדורעף חופים למען השבת החטופים (צילום: יעל הורוביץ)
טורניר כדורעף חופים למען השבת החטופים (צילום: יעל הורוביץ)

3 במאי 2024 – טורניר בחוף מרידיאן

הבוקר, יום שישי ה-3 במאי 2024 התייצבו שוב השחקניות ומתנדבות המטה החיפאי לטורניר בחוף מרידיאן למען אותה מטרה. במהלך הטורניר הוקם דוכן התרמה של מטה משפחות החטופים בו ניתן לרכוש חולצות, סיכות ודסקיות.

טורניר כדורעף – למענם (צילום: יעל הורוביץ)
טורניר כדורעף חופים למען השבת החטופים (צילום: יעל הורוביץ)

רוני רביב, בני משפחתה נחטפו לעזה ◄ צפו

טורניר כדורעף חופים למען החטופים בעזה (צילום: יעל הורוביץ — חי פה-TV)

210 ימים של סיוט מתמשך

"היום ה-33 נראה היה לנו אז כסיוט מתמשך ובלתי נתפס", כתבה ד"ר דניאלה מזור, יו"ר מטה החטופים בחיפה. לא הבנו איך זה שכל כך הרבה ימים נמצאים בשבי החמא"ס כ-240 חטופים וחטופות.

טורניר כדורעף חופים למען השבת החטופים (צילום: יעל הורוביץ)
טורני כדורעף למען החזרת החטופים – 210 ימים בשבי חמאס (צילום: יעל הורוביץ)
טורניר כדורעף חופים למען השבת החטופים (צילום: יעל הורוביץ)

טורניר כדורעף חופים למענם • צפו

היום, שישי 3.5.24, מתייצבים שוב למען אותה מטרה, רק שהפעם – מדובר על 210 ימים בשבי. בלתי נתפס!!!
חייבים להחזיר את כולם!!!"

ד"ר דניאלה מזור ובתה סול – טורניר למענם (צילום: יעל הורוביץ)
טורניר כדורעף חופים למען השבת החטופים (צילום: יעל הורוביץ)