אלה קלדור גרה בדיור מוגן ובו היא נהנית מריהוט עתיק וריהוט וינטג', זאת בדירתה הנאה אשר בלב הכרמל.
אמנם, זהו רק חלק מהריהוט שהיה במעונה הקודם, אולם פירטי ריהוט אלו מלווים אותה במהלך שנים רבות ולכן אף לא נפרדה מהם גם במעונה הנוכחי.
כאן המדור "גם אני חי פה"
המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן– כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית ע"י אירוח במעונם– אלו האנשים אשר מרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו, אלה שחיים פה, כשם המדור– "גם אני חי פה".
מפגש עם סוגי ריהוט ייחודיים
שנים רבות עסקה אלה קלדור בתחום החינוך המיוחד – אך יחד עם תפקידיה אלו היא מצאה תחום עיניין נוסף להשתלב בו וליישמו בחייה – זהו תחום הריהוט העתיק וריהוט הוינטג'.
בגין נסיעות ומגורים במקומות שונים ברחבי העולם – טבעי היה למשפחתה להיפגש עם סוגי ריהוט שונים ומיוחדים אלו.
נדודים בעת מלה"ע השנייה
אלה נולדה בקייב, עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר שבאוקראינה. בדיוק באותה העת, בשנת 1941 בעקבות קרב קייב, נכבשה העיר על ידי גרמניה הנאצית ולכן קמו הוריה – ועם התינוקת ברחו ונדדו.
הם יצאו ברכבות והגיעו עד לאוזבקיסטאן אל מחוז שאליו לא הספיקו הגרמנים להגיע. בסיום מלחמת העולם השנייה חפץ אביה למצוא את שארית שורשי משפחתו אשר נשארה בפולין. בנדודיהם הרבים הם אכן מצאו אח אחד של אבי המשפחה, ולכן במהלך של 5 שנים נשארה המשפחה הצעירה בנובה רודה (עיירה בצפון-מזרח פרובינציית שלזיה תחתית שבדרום-מערב פולין).
ילדות ולימודים
בשנת 1950, עם אחותה אשר נולדה בפולין, וצעירה ממנה ב 6 שנים – עלתה משפחתה ארצה והגיעה למתחם העולים החדשים בעתלית. משם עברה המשפחה לבית קטן ומסביבו גינה אשר היה בקריית-ים ג'. אמה הייתה עקרת בית ואילו אביה עבד כאיש תחזוקה באוניות. אלה מתארת ילדות טובה ורגועה בקרייה הקטנה אשר בה כמעט כולם היו עולים חדשים.
בשנת 55' עברה משפחתה לגור בחיפה בסמיכות לשכונת קריית אליעזר. אלה למדה ב"גימנסיה ביאליק" ואח"כ עברה ללמוד ב"סמינר גורדון", לימודים אשר הכשירוה לתפקידה בצה"ל כמורה חיילת בכפר חיטים.
שבט משפחת קלדור
בשנת 62' נישאה אלה לבחיר ליבה שמואל קלדור ז"ל, אשר נפטר אך לפני כ 4 שנים. לאביו של שמואל הייתה נגריה ומכאן הידע הרב אשר היה לו הן בנגרות בכלל והן בסוגי ריהוט בפרט. במהלך השנים שמואל ז"ל הגשים את מאווייו בלימודי הנדסת מכונות בטכניון ואף הגיע להישגים יחודיים בתחום הנדסת המכונות עד לקבלת תואר הדוקטורט.
במהלך השנים עבדה אלה בבית הספר לחינוך מיוחד ע"ש גניגר (אום), אשר בדרך הים, בכרמל המערבי – ושמואל ז"ל עבד ב"רפאל – מכון מערכות לחימה מתקדמות".
לבני הזוג קלדור נולדו 4 ילדים. עינת (1963) העוסקת בתיירות, עמיר (1966) – מהנדס מכונות העובד בהייטק, ותאומות (1976) דפנה עו"ד ודנית בעלת סטודיו גדול למחול – ומהם 12 נכדים ו-3 נינים, לחיים טובים ולשלום.
מגורים וריהוט שמעבר לים
משפחת קלדור התגוררה במספר מקומות בחיפה. בגין תפקידו של שמואל נדדה המשפחה וביקרה במקומות רבים ושונים בעולם. לא זו אף זו, הם גם גרו תקופות מסויימות מעבר לים: שלוש שנים גרו בפרטוריה אשר בדרום אפריקה ושנתיים בהונג קונג.
בכל המקומות הללו אהבו שמואל ז"ל ואלה תבדל"א לבחון את הריהוט המקומי ואף לקנות ריהוט וחפצי נוי ישנים וגם עתיקים.
מיון סינון ובחירת הרהיטים למעבר
כאמור, משפחת קלדור חיה במקומות שונים בחיפה, מהן גם ברמת שאול ובסביוני דניה. כשנה וחצי לאחר מות שמואל ז"ל החליטה אלה לעבור לגור בדיור מוגן. היא בחרה שמעונה החדש יהייה בדירה במתחם "אוונגרד רזידנס"- שהינו חלק מ"קבוצת מנו ספנות" בבעלות משה מנו, בו אווירה חמה עוטפת את הדיירים, הסביבה הינה אלגנטית ויוקרתית וממוקמת במיקום שקט, ירוק ומישורי ואפילו קרוב למרכזי התרבות אשר במרכז הכרמל.
לבחור מבין הרהיטים הרבים
עם קבלת ההחלטה לעבור לדירה קטנה יותר מזו שחייתה בה – היה על אלה לנתב את תהליך המעבר עצמו. היה עליה לברור ולבחור מבין הרהיטים הרבים והנאים, רק את הללו אשר יתאימו לחלל ביתה החדש.
אלה מציינת שבתחילת הדרך היא מאד חששה מהסינון ומבחירת הרהיטים למעבר, אך בו בעת היא מספרת שלהפתעתה הרבה התהליך היה קל יותר ממה שחשבה בתחילה.
חשיבה מראש לגבי הריהוט אותו מעבירים
אלה מספרת ומסבירה שלקראת מעבר לדירה במתחם הדיור המוגן, היה עליה לעשות חשיבה מעמיקה לגבי הריהוט אותו מעבירים לדירה החדשה. לא רק שהדירה החדשה בדרך כלל תהיה קטנה יותר מהדירה הקודמת, אלא שישנם מצבים בהם הצרכים עשויים להשתנות, ולכן יש לחשוב מראש על התארגנות מחודשת.
היא מוסיפה ואומרת שמרבית העוברים לדיור המוגן מתייעצים עם אנשי מקצוע כדי לתכנן את מרחב הדירה באופן המיטבי, זאת מכיוון שחשוב לשמור על מרווח מספיק בין הרהיטים וכן מרווח במעברים בין החדרים והחללים השונים. בנוסף לכך יש לתכנן מראש את כמות וגודל ארונות האחסון, בכדי שלא יקרה מצב בו יהיו חפצים שאין להם מקום מוגדר, ואזי הם עלולים להפריע לתנועה בדירה.
למותר לציין שברחבי הדירה פזורים לחצני מצוקה למקרי חירום, אי לכך כבר בתכנון לקראת המעבר יש לשים לב שהרהיטים אינם מסתירים את לחצני המצוקה באף אחד מהחדרים.
וינטג' – רטרו – ועתיק
- וינטג' משמעותו ישן, וישן לרוב הוא במצב משומש.
- רטרו – רהיטים אשר יוצרו בסגנון אומנותי עם מאפיינים מסויימים בשנים 1940-1960. גם רהיט חדש בסגנון כזה ייחשב לרטרו.
- רהיט ישן שהוא בן 100 שנה ויותר – ייקרא "רהיט עתיק".
מסקנה: כל רהיט וינטג' יהפוך בעתיד לרהיט עתיק.
רהיט רטרו (כזכור: סגנון אומנותי!) – לעולם יישאר רהיט רטרו ובמהלך 100 שנים יהפוך להיות רהיט עתיק מתקופת הרטרו.
"תמצית הבית הקודם"
רהיטי הסלון בביתה הנוכחי של אלה קלדור הינם כאילו "תמצית הבית הקודם" אשר אותו הביאה אל מעונה הנוכחי. ספת הישיבה העתיקה אשר בסלון הבית רופדה מחדש – והפעם בריפוד בהיר, בניגוד לריפוד הקודם אשר היה ריפוד פרחוני "כנגד רבב וכתמי ילדים צעירים".
בצמוד לספת הסלון נמצאת מראת גוף ארוכה מהודרת ועתיקה, ובסמיכות לה תלוי שעון מטוטלת עתיק בעל מנגנון מתיחה "הפועל בדיוק כה רב, ממש כמו שעון שווצרי".
שולחן אוכל עתיק
בקריצת עין שובבה, ביתה הקודם של אלה היה נקרא "הדירה עם השולחן", שכן משפחת קלדור נהגה לארח סביב השולחן כ-22 איש. גם במעונה הנוכחי נמצא שולחן אוכל עתיק, בעל פתיחה כפולה.
בימים אלו אלה כבר איננה "פותחת שולחן" ל-22 אורחים, אך ממש רק לאחרונה קיימה במעונה מסיבת יום הולדת לאחת מחברותיה, אירוע בו נפתח השולחן אשר בפינת האוכל, לכבודן של 8 אורחות חוגגות.
וונציה אשר מעל גב המיטה
מכיוון שמיטת השינה העתיקה הגדולה והרחבה אשר הייתה במעונה הקודם של אלה – לא התאימה במידותיה לחדר השינה הנוכחי, הופעל מנגנון "הבה נתחכמה"… וכך הובא למעונה החדש רק גב המיטה, כאשר עתה צמודה אליו מיטה חדישה ביותר המתאימה לצרכיה הנוכחיים של אלה.
מעל המיטה תלויה מפת וונציה בה הרבו בני הזוג קלדור לבקר, ומשני צדי המפה מסכות מהקרנבל הידוע שבוונציה.
אומנות המזרח הרחוק
כהומאז' לתקופה בה גרה משפחת קלדור בהונג קונג נמצאת פינת המזרח הרחוק.
למרגלות מראת הגוף העתיקה מונח דרגש בעל תבליטי אומנות סינית, כאשר עליו ולידו נמצאים פסלוני עץ עתיקים בסגנון אומנות המזרח הרחוק. מכלול פינת הונג קונג אף מתהדר בעציץ ירוק, אשר ניתן לאלה כשי על ידי אחת מחברותיה הטובות.
פינת הנוסטלגיה
בחדר השינה של אלה נמצאת פינת הנוסטלגיה. מחקרים בראשותו של ד"ר טים ווילדשוט מאוניברסיטת סאות'אמפטון, הוכיחו שהנוסטלגיה משפיעה על האדם בהרגשה של שייכות וקבלה, בחיבור בין דמות העצמי בעבר ובהווה, באופטימיות לגבי העתיד ותחושה של יכולת לשנות, ואפילו בתחושה של חמימות פיזית.
פינת הנוסטלגיה אשר במעונה של אלה מספקת את כל התחושות החיוביות הללו. בפינה זו נמצאים צילומי משפחתיים המעניקים לה את אותו רגש-הגעגוע הנוצר כאשר קיימת תחושת נוסטלגיות, כמיהה או תשוקה לאדם מסוים או אנשים מסויימים, לרעיון מסוים או לזיכרון מסוים, בעת בה כאשר כל הללו אינם נמצאים בסביבת המרגישה.
אהבת קופסת העץ
בין הפריטים הייחודיים אותם שומרת אלה מכל משמר, הינה קופסת עץ ישנה נושנה הקרובה לליבה עד למאד, מעשה עבודת ידיו של שמואל ז"ל. קופסא זו הוכנה למענה בטרם נישאו ועליה נראה שיבוץ של זוג אוהבים בתוספת המילה "באהבה".
קופסת עץ זו מאופסת על גבי וויטרינה עתיקה אשר בתוכה כלי פורצלן מרהיבים.
כורסת ההחלמה
באתר קופת חולים כללית, כותבת לירז טנצר: "נפילות שכיחות מאוד בקרב מבוגרים. כשליש מהמבוגרים בני 65 עד 80 וכמחצית מהמבוגרים בני 80 ויותר נופלים לפחות פעם בשנה. כמחצית מהמבוגרים שנפלו יפלו בשנית בתוך שנה."
כך קרה אף לאלה. פעמיים מעדה ושברה את הכתף, פעם כתף אחת ואח"כ את הכתף השנייה. אלה מודה לאל ומברכת על "מזלה הטוב" שכן הדבר הסתיים "רק" בכך. היא משבחת את כל צוות עובדי הדיור המוגן אשר תמך בה לאורך כל תקופות ההחלמה. היא מונה ושולחת תודות ושבחים למנהלת המקום עו"ד איריס אונציק-היילברון, אשר דלתה פתוחה תמיד לכל בקשותיה ובקשות כלל הדיירים, לסיגל פייגלין רכזת התרבות המשובחת ואף לרבקה האמונה על קשרי הלקוחות. אלה מוסיפה ומרחיבה שצוות זה שם דגש לגבי כל רגע ורגע בחיי הגרים במתחם הדיור, ומעניק מענה לכל צורך פרטני לשם איכות חיים מושלמת.
את מרבית זמן ההחלמה בילתה אלה בישיבה, בכורסה אורטופדית גדולה ורחבה. כורסא זו שימשה לה כמפלט מפני המכאובים, ועליה ישבה בעת ביקורי האורחים וממנה צפתה בסרטי טלוויזיה רבים.
"הספר האדום" מאת הסופר אסף ענברי
מזה כשנתיים וחצי מתגוררת אלה בדיור המוגן, מקום בו היא מארחת את בני המשפחה אשר מגיעים לבקר ונהנית מהפעילויות שהבית מציע. "אני בחוגי התעמלות, ברידג', האזנה למוסיקה, אמנות וציור וכן בחוג לקריאה, בהדרכתה של דיירת המקום הגב' רינה רביב".
אלה מספרת אודות הספר האחרון בו דנה קבוצת הקריאה: "הספר האדום" מאת הסופר אסף ענברי.
אסף ענברי (יליד 1968) הינו סופר, חוקר ומרצה לספרות ותרבות עברית מודרנית והיסטוריה ציונית. הוא כותב מסות ומאמרים בעלי תפיסה ייחודית בנושא הספרות העברית, בז'אנר של רומן היסטורי.
בשנת 2022 פורסם "הספר האדום". ספר אשר עוסק באישיותם ובהתפתחותם הרעיונית של שלושת אדמו"רי השמאל הישראלי: יצחק טבנקין, מאיר יערי, ומשה סנה. אלו היו מנהיגי השמאל במדינת ישראל בעשורים הראשונים לתקומתה, וזאת על רקע האירועים ההיסטוריים בתקופת הקמת המדינה, תקופה בה עלה המתח הרעיוני אידאולוגי שהיה קיים בין מובילי השמאל וזרמי הציונות הסוציאליסטית.
זהו ספר המעורר סערה רגשית, היסטורית ואף עכשווית, ואף מציב בפני הקוראים שאלות מורכבות על נאמנות ובגידה, ציונות ויהדות, אמונה וכפירה.
כמיהה שהמלחמה תגמר ותהא מדינה של שלום
אלה מצרה על כך שמדירתה נשקף נוף אורבני בלבד, שכן היא מודעת ליופייה הרב של פנורמת העיר חיפה. במיוחד היא אוהבת את השילוב שבין ההר הים והירוק הניבט בנקודות כה רבות במרחבי נופה של חיפה.
בימים אלו היא מייחלת להמשך בריאות תקינה, להיווצרות קשרים בין אנשים תרבותיים וטובים המתחשבים בזולת – אך יותר מכל אלה היא מביעה כמיהה לכך שהמלחמה תגמר ותהא לנו מדינה של שלום.
