אמיר רוסו זכרו לברכה, היה עיוור מיום היוולדו, ביום שישי הוא "ראה אותנו היטב" מלמעלה בצי לבן, על משטח ים כחול של עשרות סירות מפרש קטנות, גדולות, יאכטות ואחרות, במשט תחרותי לכבודו.
אמיר שנהרג בתאונה תוך כדי שייט ביוון, היה זמר מלחין וגם נגן, בוודאי לא תאר לעצמו שביום מן הימים כל כך הרבה כוחות וגורמים יחברו יחדיו, לכבודו מידי שנה, על מנת להזכיר שהוא עדיין איתנו כאן.
אם הייתי צריך לתת כותרת, למשט של יום שבת, הייתה זו הזדהות ואהבה של מועדונים רבים של שייטים, עם עמותת אתגרים, שמטפלת באנשים עם צרכים מיוחדים ולא רק "אליפות שייט לעיוורים", למרות שאמיר רוסו והמשט לזכרו אותם כמובן מזכירים ומבליטים.
השתתפו הפעם ילדים ממועדונים שונים, מתל אביב ועוד ערים, זבולון חיפה ילדים ונערים, אנשים בוגרים עם צרכים מיוחדים, נכים על כסאות גלגלים ואחרים, המארחים בעלי היאכטות של קהילת שייטי כרמל, שאירחו את האחרונים, במשט התחרותי ברוח קלה, מים שקטים ושמים כחולים.
אצלנו, על הסירה "באלי1", אירחנו שניים ממנהלי עמותת אתגרים, דורית קציר מקיבוץ שריד, העוסקת בשווק ובגיוס משאבים ואורי פרג מאורנית, איש שב"כ לשעבר שיושב יחד עם דורית בתל אביב במשרדים של הנהלת אתגרים.
לאחר תדריך קצר של איש עמותת אתגרים שהעלה על נס את היום לזכרו של אמיר ז"ל, המקסים ומומו כהן הקומודור של שייטי כרמל שתאר את מסלול השיוט, מיקום סירת השיפוט והמצופים. יצאנו בשיירת ספינות לים מארחים בכל סירה אנשי אתגרים, בחלק מהספינות יותר מעשרה, שיחד מפליגים.
היה זה מבחינתי יום חג והפנינג המוני לכבוד אמיר רוסו ז"ל המיוחד ואיש הליכות נעים, שהלך לעולמו בטרם עת, לפני שהספיק להגשים את חלומו ולהתפרסם עם להקת נגנים שהקים.
היינו בים, כאמור, עשרות כלי שייט גדולים וקטנים והים שוב נצבע בלבן ועם הספיניקרים והג'יניקרים בשלל צבעים.
אצלנו, על הסירה "באלי 1", היינו שמונה שייטים, יחד עם השניים מהנהלת אתגרים, שלום ההגאי של השיוטים התחרותיים, ארז בעל "אלי 1" ונותן ההוראות ללא עוררין, אבירם לניאדו, איש עיריית חיפה ויושב בהנהלת זבולון של הנערים. שי ואייל חברים של ארז המצוותים הקבועים ואני עבדכם הנאמן מהכתבים צלמים, שבשביל "הפוטו אופורטיוניטי" מסובב גלגלת ומושך בחבלים.
את השייט כרגיל פתחנו בסבבי "שוטים" של ויסקי סקוטי טעים, לשלום ההגאי, הגשנו רק אחד, שלא ישתכר חס וחלילה ויהיה לנו בתוצאות הסופיות של השיוט, מאוד לא נעים, אבל הסיגריה לא משה מפיו לאורך השיוט וזה היה הפיצוי המתאים.
הפעם פספסנו את המצוף הראשון ונזקקנו "לשלוש מאות שישים" אבל לעומת הפעם הקודמת לא היו תקריות "מים מים" וקנסות דומים.
את "הסיקלופ" של יוחאי פלצור ראינו פורצת קדימה וכמובן הייתה הראשונה, בדרך חזרה, מהמצוף המרוחק והספינקר הראשון הצבעוני שנראה למרחוק מונף אל על בגאווה.
פגשנו בדרך עוד רבים אחרים החלפנו צחקוקים ומילים, הגענו חזרה, חצינו את קו הסיום במקום טוב באמצע ולא בין האחרונים, למרות שפיגרנו בתחילת הדרך אחרי רבים והיינו כמעט מהסוף ראשונים.
עם הגיענו לנמל הקישון, הכין ארז שקשוקה טעימה ושי סלט מדהים, בצרוף בקבוק יין אדום מקורר, סיימנו בוודאי במקום ראשון בתחרות השף, שבין השייטים, הריחות גירו על המזח את העוברים והשבים, מומו הצטרף להרמת כוס לחיים ומשם המשכנו לטקס סיום וחלוקת המדליות והגביעים.
בטקס נשמעו תודות, בעיקר מאבי רוסו והדודה הדס, שסיפרה על חייו "הקצרים ארוכים" של אמיר שבו הספיק כל כך הרבה דברים להגשים.
אסיים במילים של שירו של אמיר רוסו זכרו לברכה: "בן אדם" שאותו הלחין כתב ושר, מילים שמתאימות כל כך לימים אלה של שבעים שנה למדינה, לעתיד ולא רק לעבר.
"אם תדע לתת כמו שאתה לוקח,
אם תדע להקשיב עוד לפני שתתווכח,
אם תשקול שנית בטרם תתרתח".
"אם תלמד לוותר ותהיה זה שסולח,
אם תלמד להשתדל, אחרים קצת לשמח,
" אם מכל הרע תמיד תמצא את הטוב
אם תפסיק לחשוב שכבר סוף העולם קרוב,
אם תדע שאתה אינך לבד בעולם אז תדע
סוף סוף וידעו כולם שגדלת ובגרת בן אדם".
להתראות במשט הבא לזכרו של הצעיר הרומנטיקן, המשורר, האדם הכל כך שמח וחם, שחייו נקצרו בדמי ימיו אי שם בים.
האם הכתבה עניינה אותך?