היום אנו מציינים 1000 ימים מאז טבח השבעה באוקטובר ופרוץ מלחמת "חרבות ברזל". במקביל על פי הלוח העברי חל היום גם צום י"ז בתמוז, היום בו, בין היתר, הצליחו חיילי רומא לפרוץ את חומות העיר ירושלים.
אז מה בין 1000 ימים לשבעה באוקטובר לבין י"ז בתמוז?
במבט ראשון מדובר באירועים מתקופות שונות וזמנים שונים, אבל ככל שמתבוננים ומעמיקים יותר, שני התאריכים הללו מספרים את אותו סיפור היסטורי מתמשך: סיפורם של שבר לאומי, גבורת עם והצורך לבנות מחדש.
המשנה במסכת תענית מונה חמישה אסונות שאירעו לעם היהודי בי"ז בתמוז (היום הזה ממש) בניהם שבירת לוחות הברית על ידי משה רבנו, בעקבות חטא עגל הזהב.
חטא העגל לא היה רק כשל דתי, הוא היה רגע של אובדן דרך, של רצון להידמות לעמים מסביב ולוותר על השליחות הייחודית של עם ישראל בארצו. מאות שנים מאוחר יותר, באותו התאריך, נפרצו חומות ירושלים על ידי צוררינו.
הלקח ברור: כאשר החומות הפנימיות שלנו, האמונה בצדקת הדרך, הנחישות הלאומית והעמידה האיתנה נסדקות, האויב מזהה את החולשה ומכה.
באותו בוקר ארור של השבעה באוקטובר, חווינו את "הבקעת החומות" המודרנית שלנו. במשך שנים חטאנו בקונספציה של שקט מדומה, האמנו שניתן לקנות ביטחון בכסף ובהסדרים, וזלזלנו באזהרות ובאכזריות הבלתי נתפסת של אויבינו מסביב.
אלף ימים חלפו מאז שהחומות נפרצו, 1000 ימים שבהם מדינת ישראל נלחמת על קיומה בגבורה ב- 7 חזיתות, אלף ימים של כאב עצום על נרצחים ונופלים גיבורים ואמונה בצדקת הדרך.
החיבור בין י"ז בתמוז לציון 1000 ימי הלחימה, צריך להוביל אותנו למסקנה שהתיקון לחורבן ולשבר אינו טמון בוויתורים, ברפיסות או בניסיונות נוספים לרצות את הקהילה הבינלאומית. התיקון האמיתי מחייב עוצמה צבאית מוחצת יחד עם גאווה לאומית, אחיזה בארץ ואמונה איתנה בצדקת הדרך. עלינו להחזיר את הגאווה הלאומית לכל אחד ואחת מתושבי המדינה, להעמיק את האחיזה בחלקי מולדתנו, ולהבין שכאן במזרח התיכון, רק החזק שורד. רק עוצמה צבאית מוחצת ואמונה בלתי מתפשרת בצדקת דרכנו, יבטיחו את קיומנו.
1000 הימים האחרונים הוציאו מאיתנו תעצומות נפש אדירות וגילו לנו איזה עם אנחנו, איזה דור מדהים של לוחמים גדל כאן, כוחות סדיר וקבע, חיילי מילואים מעוררי השראה שמוסרים את נפשם בקו החזית כדי שנוכל לשבת כאן לבטח.
חובתנו הלאומית והמוסרית כלפי הנופלים והחטופים היא לא לעצור, לא להיכנע ללחצים, ולהמשיך במערכה עד להשגת הכרעה ברורה וניצחון מוחץ על אויבינו.
מתוך השברים והחומות ההרוסות של י"ז בתמוז, עם ישראל תמיד ידע לקום, להילחם ולנצח. 1000 ימים חלפו מאז הטבח הנורא וכעת הגיע הזמן שלנו ללמוד את הלקח, להסיר מאיתנו את קונספציות העבר ולפעול יחד מתוך אמונה ועוצמה כדי לבצר את חומות המדינה ולהבטיח את קיום נצח ישראל.
לשמחתנו, בתקופת בית שני היה לנו אור בצורת רבי יוחנן בן זכאי שנטש את ירושלים על קנאיה וסיקריקיה המטורללים שהאמינו בכוחם וחיסלו את בית שני, ובעקבותיהם בר כוכבא שבעקבותיו נגזרה גלות על שארית העם ואיסור לחזור לירושלים. תוצאות ידועות של מי שמאמין שהכוח הוא שימשיך אותנו וישמור על חיינו. רבי יוחנן בן זכאי שהפנה עורף לכל הכוחניים למיניבם ובחר ברוח – הוא זה שמנע את השמדת העם ובנה המשכיות. היום אין זכר לאנשים כמוהו
1000 ימים שחלק המחבלים השפלים מוחזקים בבתי הסוהר אצלנו על חשבון הציבור ועדיין נושמים וחיים במקום היו ממזמן מוצאים להורג ומאפשרים התחלת ריפוי לעם ולמשפחות ואיזושהו סגירת מעגל.
מחבלים חיים פירושו שהריפוי והתקומה נמנעת מהעם והמשפחות.