כשאני יוצא מהים עם ציוד הצילום שלי, השאלה הראשונה שמופנית אליי ולצוות היא כמעט תמיד אותה אחת: "הכול בסדר? אין מדוזות?" אבל מאחורי החשש הזה מסתתר עולם מרתק של יצורים ימיים, שרובנו מכירים רק דרך הצריבה ולא דרך היופי.
צילום תת-ימי חושף את עולם המדוזות מול חופי חיפה, מעבר לחוטית הנודדת הידועה לשמצה, קיימים מיני מדוזות רבים ומרהיבים שאינם צורבים את האדם.
המדוזה – לא רק "היצור הרע"
ילדת הים הצורבת, אותה מדוזה מיתולוגית, אינה ראויה לתואר "חיה רעה". אמנם יש מדוזות צורבות, אך לא כולן פוגעות בעורנו. החוטית הנודדת, הידועה לשמצה, היא זו שממררת את חיי הנופשים בקיץ, אך גם לה יש מינים שונים, בעלי דרגות צריבה מגוונות. יש מדוזות שאינן צורבות כלל ואנחנו נרתעים מהן רק בגלל תנועתן הרוטטת, כמו גוש ג'לי מסתורי במים.
מאחורי העדשה
כצלם תת-ימי, אני מחפש את הרגעים שבהם המדוזות הופכות ממטרד, ליצירת אמנות. יש לי נקודות קבועות מול כמה חופים בארץ, הרחק מהחוף, שם זרמי המים מביאים אליי מדוזות נדירות. שם, במים הצלולים והשקטים, אני עומד ומביט בהן חולפות על פניי כמו במסוע בשדה תעופה, כל אחת שונה, כל אחת יפה בדרכה.
חיפה – שקטה, צלולה ומלאת חיים
נכון לשנה זו, גם בחופי חיפה מופיעות מדוזות שונות לאורך כל השנה, אך במרחק רב מהחוף. המרחק הזה יוצר תנאים מושלמים לצילום: מים צלולים, מינימום טלטולי גלים, ושקט כמעט מדיטטיבי. בחוף בת גלים, המוגן מהחוטיות הנודדות, אפשר לראות את הצד היפה של המדוזות, לא את הצריבה, אלא את הריקוד.
תקווה מתחת לפני המים
בכתבות קודמות ציינתי שישנם דגים שאולי התרגלו לטעם הגונאדות של המדוזות וטורפים אותן. אם כך, יש תקווה, אולי הטבע עצמו מאזֵן את ריבוי המדוזות. ואם זה יימשך לאורך השנה, נוכל ליהנות מהים גם בעונות החמות בלי לחשוש מהצריבה.
טיפ אחרון
תמיד, אבל תמיד, הגנו על העיניים. זהו האיבר הרגיש ביותר במפגש עם מדוזה, גם אם היא נראית שלווה ויפה. כי מתחת לפני המים, כמו בחיים, היופי והזהירות הולכים יד ביד.
