אורי שרון מחיפה כותב על המלפפוניסט.
בעצם, כול אדם והמלפפוניסט שלו, והרשות נתונה לכול אחד לקבוע את ״המלפפוניסט״
א
היה היה מלפפון
באמצע הגינה.
הוא קצת דמה לסקסופון,
אך בז למנגינה.
ב
מיד בלט בערוגה,
ובה גם התיירק.**
וכך טיפס בהדרגה;
סילק כול ירק דרעק.
ג
אמרו עליו הירקות:
״זה מלפפון בולט.
פשוט, חבל גם לחכות:
מנהיג הוא בהחלט!״.
ד
לכן, היה זה כה מובן
שמלפפון כזה
ישאף לטופ ובמכוון
יבליט את החזה.
ה
הירקות בביטחון
גמרו את ההלל:
״המלפפון הכי נכון:
אליו יש לפלל״.
ו
וכך בגן הירקות
הפך מנהיג כליל.
הקפיד כול ירק לנקות,
וגם את הדחליל.
ז
אך יום אחד בשעת מיבחן
קרה שהוא איכזב.
למרות שבגבורה ניחן,
פתאום נהיה כוזב.
ח
האכזבה ניכרה היטב
בכרוב ובחציל.
המלפפון כבר לא ניתב.
דבר הוא לא הציל!
ט
בתוך תקופה מאוד קצרה
הערוגות ריקות.
וכך המיט הוא רק צרה
על כול הירקות!
י
אמרו עליו יודעי דבר:
״הוא ׳בול׳ אופורטוניסט״.
הבוז אליו מאוד גבר.
על המלפפוניסט!
———
*זה על מישהו מגלקסיה רחוקה רחוקה…
**חידוש לשוני: נהיה ירוק