אורי שרון מחיפה מתגעגע:
א
בארץ הנשכחת
לתת ולא לקחת.
למי פה יש עוד כוח
לזכור ולא לשכוח
ב
כיצד היינו פעם
במלוא הסל עם טעם?
היש אשר זוכר פה
כיצד היה אחר פה?
ג
כול איש אל מול רעהו
אדיב וגם נאה הוא.
חיוך הוא משלח,
וצחוק עליז קולח.
ד
עזרה – זאת יש לדעת
בכול אדם נוגעת.
אין מי שיחבל פה.
את פיו לא ינבל פה.
ה
כן, אז היה אחרת.
את זאת ארצי זוכרת.
תרבות איש לרעהו;
יפה וגם נאה הוא.
ו
היום חזיז ורעם,
עם עצבים וזעם.
ברנש כי יגדף הוא
את בר פלוגתא הודף הוא.
ז
תחושה שכה נמאסה (במלעיל)
היא מרעיפה רק באסה.
קללה שאין כמוה
כול יום צריך לשמוע.
ח
בלי כול חשש ופחד
נקום כולנו יחד.
לפוגעני חיינו
להם נאמר דיינו!
רק רציתי לדעת עַל כיכר איצקוביץ' – בין רחובות הרצל והחלוץ
אייל עַל ראש ממשלה או פקיד קבלה? // דעה
אייל עַל מה באמת מאיים על חיפה? לא החיים המשותפים, אלא מי שמנסים לפרק אותם – הילה אסיה
דובי עַל מה באמת מאיים על חיפה? לא החיים המשותפים, אלא מי שמנסים לפרק אותם – הילה אסיה
זהבה עַל אמא יש רק….שתיים • סיפור שאינו מצוץ כלל
