חיפה – טעם של פעם • מנהגים ואירועים מן העבר

ראש הממשלה כמעט נפל

מעת לעת קובלים אנשי תקשורת על אי התייצבותו של ראש הממשלה בפני אנשי תקשורת, למעט פעמים שבהן היוזמה באה מלשכתו. הנה מקרה שהתרחש לפני שנים רבות בחיפה.

היה זה בכנס תעשיינים שנערך במלון "דן כרמל". עיתונאים שנכחו במקום ביקשו לשוחח עם ראש הממשלה על ענייני דיומא. בגלל הרעש הרב שבקע מן האולם שבו התכנסו התעשיינים, חיפשו העיתונאים מקום שקט. ככה הם הגיעו עם ראש הממשלה לקומה תחתונה, התמקמו בעמידה בפרוזדור ליד הכניסה לחדר השירותים. חיפשו כיסא לראש הממשלה, ואז הם ראו כיסא עץ מתקפל ישן, כזה שהיה בבתי הקולנוע של פעם. הצמידו את הכיסא המתקפל לקיר וראש הממשלה התיישב וכמעט נפל מן הכיסא הרעוע. העיתונאים מיהרו לסייע לו להתיישב. ראש הממשלה אמר תודה, ומיד השיב לשאלות העיתונאים. לראש הממשלה קראו יצחק שמיר.

טוהר מידות

"אדון נכבד. אנו, החתומים מטה, תושבי המושבה 'הדר הכרמל', הידועה בשם 'ארד אל-יהוד', מבקשים את כבודו להואיל לעשות את הצעדים הדרושים בפני הממשלה המקומית ירום הודה, בכדי להוציא את הנשים הפרוצות שגרות בקרב שכונתנו.

"לא נעלם מכבודו על הסכנה הגדולה הבאה מנשים אלה לנו ולמשפחותינו. מלבד זה, הרבה אנשי צבא וגם אנשים שיכורים מבקרים את המקומות הללו ומעיזים גם לבוא לפעמים לבתינו ולגלע (ככה כתוב: לגלע) מריבות וקטטות שכמובן יכולות להביא לידי תוצאות מרות.

"נא להאיץ בעניין זה לכבוד העדה העברית החיפאית בכלל, ולכבוד נשינו ובנותינו בפרט, והננו מגישים לכבודו את תודתנו למפרע".

בין החותמים על המכתב לסילוק הפרוצות היה המחנך והסופר שמואל בן-שבת, מראשי הקהילה היהודית בחיפה. התאריך: י"ב באייר תרע"ט, 1919.

עד כאן לשון מכתב שנשלח לחברי וועד העיר חיפה. שיגרו אותו תושבי השכונה העברית הראשונה שיצאה בשלהי המאה ה-19 אל מחוץ לחומות העיר שבנה דאהר אל-עומר בחיפה. לשכונה קראו, כאמור, "ארד אל-יהוד", שפירושו: "אדמת היהודים". היא שכנה במזרח חיפה.

המכתב בעל האופי הפרוע שוכן במקום צנוע בארכיון העמותה לתולדות חיפה.

מלחמה על הלחם     

יהיו, מן הסתם, שיטענו שאותן נשים נאלצו לעבוד בעבודה הבזויה כדי להביא פת לחם לבתיהן.

ואם הזכרנו לחם, הנה העניין הבא. הוא עוסק במלחמה, ובניצחון באותה מלחמה. לא להאמין מי נלחם נגד מי ובאיזה ניצחון מדובר. וכך כתוב בהודעה ללא תאריך. ככול הנראה משנות ה-40 במאה שעברה:
"אל הצרכן העברי בחיפה! כתוצאה מהניצחון שהנחלנו לכם במלחמתנו-מלחמתכם נגד 'חברת הלחם', עלה בידינו להוזיל את מחירי הלחם מכל הסוגים. ובכדי לאפשר לקהל הרחב את הביקורת הציבורית על המשקל, הטיב והמחיר של הלחם, הננו מוסרים את הפיקוח על הטיב והמשקל של הלחם, למוסד ציבורי". (זה מה שנקרא "להילחם על הלחם". א.ש.).

ובהמשך: "כל כיכר לחם שלנו נושא עליו תו, אשר בו מסומן המשקל והמחיר, ועל ידי כך תהיה האפשרות בידי הצרכן להבחין ולהכיר את הלחם שלנו שנתפרסם בטיבו המשובח, ושהספיק במשך 16 שנות קיום מאפייתנו… לרכוש את אמונם הגמור של השדרות הרחבות ביותר בעירנו ובשכונותיה. מאפייתנו היא הגדולה, המשוכללת וההיגיינית ביותר בחיפה".

בתחתית המסמך מופיעה אזהרה: "אל תלכו שולל לקנות במחיר זול של ההתחרות, כי הזול יעלה לכם ביוקר בקנותכם לחם מבלי לדעת את משקלו". כך, למשל, חצי לחם שחור, לבן, קיבר, רזובקה ולחם תוצרת, במשקל שתי אוקיות (אוקיה היא כ-240 גרם), עולה 10 מיל* במקום 12 מיל. לחם שיפון כפול במשקל 4 אוקיות, מחירו 20 מיל במקום 24 מיל, ואילו לחם כפרי שש אוקיות, מחירו 26 מיל. בשני מיל פחות ממחירו הקודם. בכבוד רב, בית-חרושת לחם".

*"לסבר את העין": 1 מיל שווה אלפית הלירה; 10 לירות שוות 1 שקל ישן; 1000 שקלים ישנים שווים 1 שקל חדש; 1 שקל חדש שווה 10000 לירות.