(חי פה) – ביום שני, 09/03/2026, הלך לעולמו יעקב בנג'ו, אביו של איתי בנג'ו ז"ל, שנרצח במסיבת הנובה ב־07/10. יעקב, בן 64 בלבד, נפטר לאחר מאבק של חצי שנה במחלת הסרטן, מאבק שהחל זמן קצר לאחר שאיבד את בנו. משפחת בנג'ו, שהייתה חלק מהקהילה החיפאית במשך עשרות שנים, נאלצת כעת להתמודד עם כאב כפול: אובדן בן ואובדן אב, בתוך פרק זמן קצר ובלתי נתפס. ביום שלישי, ליוו אותו בני משפחה, חברים וקהילה שלמה שאיבדה אדם שהיה אהוב על רבים.
טרגדיה שמגיעה לשיאה: אב שלא התאושש ממות בנו
יעקב בנג'ו לא חזר לעצמו מאז הרצח של בנו, איתי, במסיבת הנובה. איתי, בן 30 במותו, היה הילד הקטן של המשפחה, צעיר אהוב, מצטיין, מלא שמחת חיים. מאז אותו יום נורא, יעקב נשא את הכאב בלבו, ובתקופה האחרונה התמודד גם עם מחלת הסרטן שהתגלתה אצלו. בני משפחתו מספרים כי הוא התקשה לשאת את האובדן, וכי המחלה התקדמה במהירות. אתמול, לאחר חודשים של טיפולים וסבל, הוא נפטר בבית החולים האיטלקי בחיפה.
הספד כואב של חבר ילדות: “אין אנשים כאלה”
מיקי דלויה, חברו הטוב של יעקב, במשך 64 שנים, ספד לו בכאב גדול. “אנחנו חברים מגיל אפס”, סיפר. “גרנו בהדר, התחלנו באותו גן, למדנו בבית הספר היסודי גאולה, המשכנו לבסמ"ת ובתיכון שו"ב שפרינצק. נולדנו בחודש יולי 1959, בהפרש של 20 יום אחד מהשני. כל החיים היינו יחד”. דלויה תיאר את החודשים האחרונים של יעקב: “הוא היה חולה חצי שנה. הכול התחיל מכאבי גב, לפני שהוא היה אמור לצאת לשייט, ואז גילו גרורות. הוא שמר הכול בפנים, את הרצח של איתי ואת הפציעה הקשה של בנו השני, שאיבד את שתי רגליו לפני עשרה חודשים. זה היה יותר מדי בשביל אדם אחד”.
דלויה סיפר כי יעקב היה אדם שקט, טוב לב, שלא רב עם אף אחד. “הוא יצא לפנסיה מחברת החשמל כמה שבועות לפני ה־07/10. הוא אהב את הים, ירד אליו כל יום. עכשיו הוא קבור ליד הים. ראיתי אותו בבית החולים כל יום בשבוע האחרון, ראיתי אותו נגמר מול העיניים. זו אבידה גדולה”.
שלושה חברים, שתי טרגדיות: הקשר עם יוסי צור
למיקי וליעקב היה חבר שלישי, יוסי צור, שגם הוא גדל איתם בהדר ולמד איתם באותה כיתה בבית הספר היסודי. יוסי איבד את בנו אסף צור ז"ל בפיגוע בקו 37 לפני 23 שנה. היום, יוסי ליווה את חברו מילדות בדרכו האחרונה, עוד מעגל כאב שנחתם בין שלושה חברים שחייהם נשזרו זה בזה מילדות ועד האובדן.
משפחת בנג'ו מספרת על איתי: “ילד של אהבה”
מאז ה־07/10 היינו בקשר עם הוריו של איתי ז"ל, יעקב וזהבה, שסיפרו על בנם ועל הקשר עם הצעירים שהיו איתו ברגעיו האחרונים. חלקם ניצלו, חלקם לא. הם דיברו על הרצון להנציח את איתי, על הזיכרונות, ועל החצי שנה הראשונה בלעדיו.
“איתי הוא הילד הקטן שלנו”, סיפרו. “הוא היה בן 30 כשהוא נרצח. ילד חכם, מצחיק, מצטיין בכל דבר שעשה. הוא אהב לעשות שטויות, אהב אנשים. אין אחד שלא אהב אותו”. בלוויה שלו השתתפו כ־1,000 איש, חברים מבית הספר שבו למד ליאו באק, מהצבא, מהלימודים ומהעבודה.
איתי סיים את בית הספר ליאו באק בהצטיינות, התגייס לנח"ל וקיבל אות חייל מצטיין בשנת 2013. לאחר השחרור טייל בדרום אמריקה במשך חצי שנה. הוא היה צעיר מלא חיים, אהוב על חבריו, אדם שהשאיר חותם בכל מקום שבו היה.
קהילה שלמה מתאבלת
יעקב בנג'ו היה חלק בלתי נפרד מהקהילה החיפאית. הוא גר בשפרינצק, עבד שנים רבות בחברת החשמל, אהב את הים, אהב אנשים. חבריו מספרים כי היה אדם טוב, ישר, שקט, שתמיד היה שם בשביל אחרים. היום, משפחתו וחבריו ליוו אותו בדרכו האחרונה, חברים מהילדות, מהעבודה, ומהשכונה, בהתאם למגבלות פיקוד העורף.
מסע של כאב שלא נגמר
מותו של יעקב בנג'ו הוא תזכורת נוספת למחיר הכבד שמשפחות רבות ממשיכות לשלם מאז ה־07/10. לא רק הנרצחים והפצועים, גם ההורים, האחים, החברים, שנשארים להתמודד עם הכאב יום אחרי יום. עבור משפחת בנג'ו, הכאב הזה הפך היום לעמוק עוד יותר.
יציאה אל מסיבת אלכוהול וסמים במקום שסכנתו ידועה עם אב חולה סרטן, זאת מועמדות בטוחה למדליית זהב בכל תחרות על חוסר אחריות.
הלב נקרע איזה אבידה לא נתפס הדמעות זולגות ללא מעצורים
אבדה שאפשר היה למנוע.