מי היא בעצם "גברת פומיס"? למרות השם, לא מדובר באישה, אלא באחת מאבני הטבע המסקרנות ביותר, שמלווה את האנושות כבר אלפי שנים ומשמשת עד היום בתעשיית היופי, הבנייה ואפילו במשחקי ילדות של מי שגדלו ליד הים.
מי את "גברת פומיס"? ◄צפו
סיפור אהבה אישי עם תופעת טבע נדירה
מאז שאני זוכר את עצמי, אבן אחת קטנה ומחוספסת מלווה אותי, אבן הפומיס. רבים שואלים אותי “מי את, גברת פומיס?”, ותמיד אני מחייך. היא לא גברת, אבל השירות שהיא עושה לעולם היופי בהחלט הופך אותה למלכה של ממש.
הסיפור שלה מתחיל לפני אלפי שנים, כשהר הגעש בסנטוריני התפרץ בעוצמה אדירה. גושי סידן נוזליים הועפו לשמיים, התקבעו תוך כדי מעופם ויצרו מיליוני חללי אוויר זעירים. כך נולדה האבן הספוגית היחידה בעולם שיכולה לצוף על פני המים, תופעת טבע מרהיבה שאני אישית מאוהב בה מאז ילדותי.
ילדות של טבע, יצירתיות וגילויים
בילדותי לא היו צעצועים זמינים כמו היום. מגרש המשחקים שלי היה הטבע והים היה החבר הכי טוב שלי. מאבני הפומיס הייתי בונה ספינות קטנות, משיט אותן בשלוליות ובים ומגלה בכל פעם מחדש את הקסם שבהן.
תוך כדי משחק גיליתי שהן מסירות עור קשה מהרגליים והידיים, מנקות כתמי דיו וזפת, ממש כלי טיפוח טבעי שנמצא מתחת לאף. שנים אחר כך, בלימודי הגיאולוגיה, גיליתי מרבצים של גושי ענק שאפשר לרסק ולהשתמש בהם אפילו להשחזת כלי חיתוך עדינים. הטבע תמיד יודע להפתיע.
מהים התיכון ועד יוון: מסע של אבן אחת
בסנטוריני ובכרתים הפומיס היא חלק מהנוף, כורים אותה, משתמשים בה לבנייה, ובמדינות רבות במזרח היא משמשת כמצוף לדיג. גם בחופי הים התיכון שלנו היא מופיעה, אבל לא ממש על קו החוף, המבנה הקל שלה גורם לה להיזרק עשרות מטרים פנימה.
לצד היופי, יש גם צד מטריד: ליד האי ניסירוס מתקיימת כרייה אגרסיבית של פומיס, לצורכי בנייה. הסרת חלקים מהאי עלולה להגביר את עוצמת הגלים, באזור תיירותי שהוא בעצמו הר געש פעיל. זו תזכורת לכך שגם משאבי טבע צריכים להישמר בחוכמה.
הים ממשיך ללמד אותי
הים מגלה לנו בכל פעם עוד ועוד תופעות מרתקות ואבן הפומיס היא רק אחת מהן. עבורי היא הרבה יותר מאבן, היא זיכרון ילדות, שיעור בגיאולוגיה, כלי טיפוח טבעי וסמל לקשר העמוק בין האדם לטבע.
בכתבות הבאות אמשיך לשתף בתופעות נוספות שהים מגלה לנו. והפעם, לכבוד יום האישה, בחרתי לתת את הבמה לאבן שמלווה את עולם היופי כבר אלפי שנים.
שבוע טוב לכולם.
מהנה מרתק מלמד… מה אפשר לבקש יותר.
כתבה מרתקת עם ניחוח ילדות תמיד תרתק אותי…. גם לחמותי היתה אבן קטנה כזו שאיתה היתה מסירה את העור הקשה מעקביה. תודה שוב על כתבה מעניינת.