איראן ללא יורש: הנהגה זמנית מתגבשת בטהראן בצל המערכה האזורית • מאבק הירושה בטהראן | טור דעה

המערכה הצבאית בין ישראל לאיראן איננה מתנהלת רק בשדות הקרב. מאחורי הקלעים מתפתח בטהראן מאבק מורכב על הנהגת המדינה, לאחר שחמנאי טרם זכה ליורש מוסכם. אי־בחירת מנהיג חדש והקמת הנהגה זמנית מעידים על עומק המחלוקות בצמרת המשטר ועל אפשרות של חוסר יציבות פנימית, דווקא בשעה שבה הלחץ הצבאי והאזורי על איראן הולך וגובר.

המערכה בין ישראל לאיראן מתנהלת לא רק בשמים ובשדות הקרב, אלא גם במסדרונות השלטון בטהראן, שם מתגבש בימים אלה מאבק גורלי על הנהגת הרפובליקה האסלאמית.

לאחר כשבוע של עימות צבאי בין ישראל לאיראן, בסיוע מודיעיני ומבצעי אמריקאי, ניתן להצביע על מספר הישגים צבאיים משמעותיים. לפי פרסומים שונים נפגעו מתקנים של משמרות המהפכה, מרכזי פיקוד, מחסני נשק ואתרי שיגור טילים וכטב״מים. בנוסף דווח על חיסול או פגיעה במספר מפקדים בכירים במערך הביטחוני האיראני, דבר שפגע בחלק מיכולות הפיקוד והשליטה של המשטר.

עם זאת, למרות הפגיעה בתשתיות ובמערך הפיקוד, איראן ממשיכה להפעיל טילים וכטב״מים בזירות שונות. הדבר מעיד כי למשטר עדיין קיימת יכולת תגובה וכי המערכה רחוקה מהכרעה.

המערכה הנוכחית נועדה בראש ובראשונה לצמצם את יכולותיה הצבאיות של איראן, במיוחד בתחום הטילים והכטב״מים, ולהחליש את תשתיות משמרות המהפכה. יעד נוסף הוא פגיעה במערכי הפיקוד והשליטה של המשטר, במטרה לצמצם את יכולתו לנהל מערכה אזורית באמצעות שלוחותיו, חיזבאללה בלבנון, המיליציות בעיראק והחות'ים בתימן.

אך מעבר למערכה הצבאית מתפתח בטהראן מאבק שקט אך משמעותי, על הנהגת המדינה. סוגיית יורשו של המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמנאי, הופכת לגורם מרכזי באי־היציבות הפוליטית באיראן.

על פי החוקה האיראנית, הגוף המוסמך לבחור את המנהיג העליון הוא מועצת המומחים, מוסד המורכב מאנשי דת בכירים. אולם לפי הערכות שונות, המועצה נמנעה בשלב זה מבחירת יורש. החשש המרכזי הוא כי הכרזה על יורש תהפוך אותו למטרה אפשרית לחיסול, במסגרת המערכה הנוכחית.

בתוך הערפל הפוליטי עולה שוב ושוב שמו של מוג'תבא חמנאי, בנו של המנהיג העליון, אך הוא איננו המועמד היחיד. שמות נוספים המוזכרים בזירה הפוליטית האיראנית כוללים בכירים בממסד הדתי והפוליטי, דבר הממחיש כי שאלת הירושה רחוקה מהכרעה.

על רקע זה מסתמנת אפשרות של הנהגה זמנית או קולקטיבית שתנהל את המדינה עד להתבהרות המצב הביטחוני והאזורי.

במקביל מתמודדת איראן עם אתגרים פנימיים משמעותיים. בשנים האחרונות נשמעות טענות מצד גורמי אופוזיציה על עושר רב שנצבר לכאורה, בידי בני משפחת חמנאי, לצד ביקורת ציבורית על מצבה הכלכלי הקשה של המדינה. שילוב של לחץ צבאי חיצוני ומשבר כלכלי מתמשך, עלול להגביר את חוסר היציבות בתוך איראן.

גם סוגיית המיעוטים עשויה להשפיע על ההתפתחויות. קבוצות כגון הכורדים, הבלוצ'ים והערבים, עשויות לראות בתקופה זו הזדמנות להגביר את התנגדותן לשלטון המרכזי. עם זאת, ניסיון לגייס את הכורדים למאבק נגד המשטר נתקל בחשדנות, בין היתר בשל תחושת נטישה מצד ארצות הברית בעבר.

לצד הזירה הפנימית קיימת גם הסלמה אזורית. החות'ים בתימן כבר הוכיחו את יכולתם לשבש את חופש השיט בים האדום, והמשך פעילותם עלול להוסיף ממד נוסף של לחץ אזורי. בנוסף, ירי טילים וכטב״מים לעבר ישראל, מצד שלוחות איראניות עשוי להימשך כחלק מאסטרטגיה של מלחמת התשה שמטרתה לשחוק את ישראל, לאורך זמן.

למערכה יש גם השלכות כלכליות עולמיות. כל הסלמה באזור המפרץ הפרסי עלולה להשפיע על שוקי האנרגיה, במיוחד אם תיפגע התנועה במצרי הורמוז, אחד מנתיבי השיט המרכזיים בעולם לנפט ולגז. מצב כזה עלול להוביל לעלייה במחירי האנרגיה וליצור לחץ בינלאומי להפסקת הלחימה.

במקביל ניכרת התגייסות חלקית של מדינות מערב אירופה, לצד ארצות הברית, בעיקר במישור המדיני והלוגיסטי, אך עמדתן נותרת זהירה בשל החשש מהשלכות כלכליות רחבות.

התפתחויות אחרונות בזירה האזורית עשויות להעיד גם על שינוי בכיוון המערכה. הכרזתו של הנשיא האיראני מסעוד פזשכיאן כי מועצה זמנית החליטה להפסיק את הירי לעבר מדינות שכנות, עשויה להעיד כי באיראן מתגבשת הנהגה זמנית וכי סוגיית הירושה עדיין לא הוכרעה. עם זאת, העובדה כי עדיין נמשך טפטוף של ירי טילים וכטב״מים לעבר מדינות המפרץ, מצביעה על כך שמוקדי כוח שונים בתוך המערכת האיראנית, ממשיכים לפעול במקביל.

גם בזירה הבינלאומית ניכרים סימנים לשינוי. נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הצהיר כי המבצע הצבאי השיג בין 12 ל-15 מיעדיו המרכזיים ואף הגדיר זאת כהצלחה, דבר שעשוי להעיד על רצון אמריקאי לצמצם את המעורבות הישירה במערכה. במקביל קרא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין להפסקת הלחימה ולחזרה למשא ומתן, קריאה שעשויה לרמוז על מאמצים דיפלומטיים, מאחורי הקלעים.

בתוך כך קיימת גם אפשרות לחידוש המחאה בתוך איראן. אם ההפגנות ישובו לרחובות, יעמוד המשטר בפני מבחן נוסף. משמרות המהפכה ומיליציית הבסיג' אמונים על דיכוי מחאות, אך שחיקה אפשרית בכוחות אלו, לצד התקיפות המתמשכות על בסיסיהם, עשויות להקשות על שליטתם במצב.

בסופו של דבר, המאבק על הנהגת איראן עשוי להיות אחד הרגעים המכריעים בתולדות הרפובליקה האסלאמית, מאז המהפכה האיראנית בשנת 1979. ייתכן כי עתידה של איראן ואולי גם יציבות המזרח התיכון כולו, יוכרע לא רק בשדות הקרב, אלא גם במאבק השקט על הנהגת המדינה בטהראן.