דניאל קציר מחיפה כובש את אבו דאבי: שבע מדליות זהב במשחקי המאסטרס העולמיים

(חי פה) – דניאל קציר, בן 40 מחיפה, חזר השבוע מאבו דאבי עם הישג יוצא דופן: שבע מדליות זהב במשחקי המאסטרס העולמיים: שלוש מהן במשחי מים פתוחים וארבע במשחי בריכה. מדובר באחת התחרויות הגדולות בעולם לספורטאים בני 25 ומעלה, המתקיימת בפורמט המזכיר אולימפיאדה רב־ענפית, בה השתתפו השנה כ-30,000 ספורטאים ממדינות רבות: סין, יפן, ארצות הברית, שווייץ, איטליה ועוד. קציר, שחיין ותיק ומאמן שחייה במקצועו, הצליח לבלוט גם בין מתחרים מהטופ העולמי, והציג יכולת מרשימה במיוחד.

תחרות בינלאומית מאתגרת: מים פתוחים ובריכה

קציר מספר כי התחרות כללה עשרות ענפי ספורט אך עבורו, המוקד היה כמובן השחייה. "ביום הראשון עשיתי את שלושת המקצים של המים הפתוחים, עם חצי שעה עד שעה, בין מקצה למקצה", הוא מתאר. "בשניים מתוך שלושת המשחים הייתי ראשון בכללי ובכולם הייתי ראשון בשכבת הגיל שלי". במשחי המים הפתוחים הוא התחרה ב־5 ק"מ, 2.5 ק"מ ו־1.5 ק"מ, מרחקים הדורשים שילוב של כוח, סיבולת וניסיון רב.

לדבריו, המים הפתוחים הם תחום שבו הוא מרגיש חזק במיוחד: "אני יודע שאני הכי טוב בעולם בגיל שלי במים הפתוחים. אני מתאמן בדרך כלל בבריכה, אבל מתחרה הרבה מאוד בים". התחרות באבו דאבי ארכה מספר ימים ובמהלכה פגש ספורטאים ישראלים נוספים מענפים שונים, אם כי כל אחד מהם הגיע באופן עצמאי ולא במסגרת משלחת רשמית.

ארבע מדליות זהב בבריכה

לאחר משחי המים הפתוחים, עבר קציר למשחי הבריכה, שם התחרה ב־200, 400 ו־800 מטר חתירה וב־200 מטר פרפר. "קצת התקררתי אחרי המים הפתוחים, כך שהתוצאות היו יכולות להיות טובות יותר", הוא מודה. למרות זאת, הוא הצליח לנצח גם במשחים אלה. אחד הרגעים הזכורים לו במיוחד היה הקרב ב־200 מטר חתירה, מול שחיין שנחשב לטוב בעולם ב־50 מטר חתירה, בקטגוריית הגיל שלהם. "עקפתי אותו בשחייה. זה היה הקרב הכי קשה שלי", הוא מספר.

מסלול חיים שלם במים: מהילדות ועד היום

קציר החל לשחות בגיל חמש והמשיך להתאמן ברצינות עד השירות הצבאי, שבו הוגדר כספורטאי מצטיין. כיום הוא בעל עסק לאימון שחייה ומבלה את ימיו בבריכת מכבי, במרכז הכרמל, שם הוא מאמן ילדים ומבוגרים. "השחייה נותנת עניין והנאה ועוזרת למי שיש לו כאבי גב", הוא מסביר. "דווקא בגיל מבוגר, יפה לראות אנשים שמתחילים לשחות אחרי שנים של טראומה או פחד מהמים. זה ממש חלום שמתגשם עבורם".

הוא מספר כי ההורים רשמו אותו לשחייה בגלל אסתמה, לצד חוג כדורגל. "מיד הבנתי שאני מעדיף שחייה", הוא אומר בחיוך. מאז, הוא לא הפסיק. "אני מרגיש בר מזל שמצאתי משהו שאני כל כך אוהב כל החיים".

הישגים בינלאומיים: אולימפיאדה, אליפות עולם ואליפות אירופה

התחרות באבו דאבי משלימה עבור קציר, רצף נדיר של השתתפות בארבעה אירועי שחייה מרכזיים לבני גילו: אולימפיאדה, אליפות עולם, אליפות אירופה ומשחקי המאסטרס העולמיים. רק לפני חודשיים, באליפות אירופה, הוא קבע שיא ישראלי חדש בקטגוריית הגיל שלו ב־800 מטר חתירה, תוצאה טובה יותר מזו שקבע לפני עשור.

ההישגים הללו מציבים אותו כאחד השחיינים הבולטים בעולם בגילו, במיוחד במשחי מים פתוחים. "אני יודע שאני הטוב בעולם בקטגוריה שלי", הוא אומר בביטחון, אך ללא שמץ של שחצנות.

חוויית הפודיום: בלי דגל, אבל עם הרבה גאווה

למרות שמדובר בתחרות בינלאומית גדולה, טקסי הפודיום במשחקי המאסטרס אינם כוללים דגלים או השמעת המנון. "על הפודיום לא מצטלמים עם הדגל", מסביר קציר. "אבל זה היה מאוד מרגש להיות שם". הוא מספר בהתרגשות על שחיינים בני 80 ומעלה שהתחרו לצדו: "זו השראה לכולנו. זה מדהים לראות שמתמידים עד גיל כזה. אני יכול לראות את עצמי מתחרה גם עוד 40 שנה".

האהבה לשחייה: "אני לא מרגיש שהזמן עובר"

קציר מתאר את האימונים כחוויה כמעט מדיטטיבית. "מהרגע שהאימון מתחיל, אני לא מסתכל על השעון. האימון יכול להיות שעתיים או שלוש, ואתה לא מרגיש שהזמן עובר". לדבריו, השחייה מאפשרת לו להתנתק מהיומיום ולהתמקד רק בתנועה, בקצב ובנשימה.

מבט קדימה: "אין לי ספק שאמצא את היעד הבא"

למרות ההישגים המרשימים, קציר לא מתכוון לעצור. "קשה להגיד כרגע מה יהיה האתגר הבא", הוא מודה. "אני מחפש יעדים בעולם שעוד לא הייתי בהם ואז להתחרות באותו מקום". הוא מציין כי היה רוצה להשתפר ביחס לעצמו, ואולי אף לערוך משחה ראווה מול שחיין עולמי.

שחייה כדרך חיים: בריאות, יציבה ואיכות חיים

קציר מדגיש את החשיבות של שחייה גם עבור אנשים שאינם ספורטאים תחרותיים. "יש המון אנשים שכל היום מול מחשב ויודעים רק שחיית חזה", הוא אומר. "כשמלמדים אותם חתירה זה מאוד עוזר לגב. צריך לדעת את הסגנון הנכון וגם לשחות אותו נכון". לדבריו, שחייה היא אחד מענפי הספורט הבריאים ביותר, ומתאימה כמעט לכל גיל.

חיפה כבית מקצועי ואישי

למרות התחרויות ברחבי העולם, קציר נשאר מחובר לעירו חיפה. "אני תושב חיפה, ואוהב להתאמן כאן ולהתחרות בכל העולם", הוא אומר. "היום הכיף שלי הוא ללמד ילדים ומבוגרים בבריכת מכבי במרכז הכרמל". עבורו, השילוב בין תחרותיות לבין הדרכה הוא חלק בלתי נפרד מהאהבה שלו למים.