חיפה – טעם של פעם • מנהגים ואירועים מן העבר

דרישה לפועלי ניקיון נקיים!

שוחרי ניקיון באשר הם נזעקים מעת לעת וקובלים על מצב הניקיון ברחובה של עיר. הנה אחת התלונות במכתב מפורט: "למזכירות מועצת פועלי חיפה. "הנדון: המצב הסניטארי של פועלי הניקיון בעיריית חיפה. חברים נכבדים: הננו מפנים את תשומת ליבכם למצב הסניטארי של פועלי הניקיון בעיריית חיפה, בייחוד מצבם של הפועלים היהודים החדשים.

"לחברים הנ"ל אין מושג מאמצעי זהירות בכיוון זה. ונדמה לנו כי אף אחד מנותני העבודה לא מתעניינים ואין להם דאגה לבריאותם. הפועלים אוספים את האשפה ממש בידיים ריקות. תלבושתם: מכנסיים קצרות, חולצה פתוחה וקרועה, לא מתאימה לתפקיד זה. לא בית מרחץ חם ונדמה לנו שגם לא סבון מתאים הם מקבלים אחרי עבודה מסוכנת זאת".

בהמשך מציין כותב המכתב שמצבם הסניטארי של פועלי הניקיון בחיפה מסכן באופן רציני לא רק את בריאותם, אלא גם את בריאות התלויים בהם, נשים וילדים. לכן, הוועד המפקח של קופת חולים במחוז חיפה מבקש ממזכירות מועצת פועלי חיפה לבוא בדברים עם הנהלת קופת-חולים, ולבקש לכל הפחות עזרה הסברתית-סניטארית.

לא רק זאת, כותב המכתב מבקש לפנות לוועד פועלי הניקיון בעיריית תל-אביב, ולבקש ממנו ידיעות איך נושא הניקיון מסודר אצלם. אגב, ותיקי חיפה ודאי זוכרים שראש העירייה המיתולוגי, אבא חושי, נהג לצאת מביתו שברחוב ירושלים, בשעת בוקר מאוד מוקדמת, ולבדוק את תוצאות עבודתם של פועלי הניקיון.

מן הסתם הוא גם נתן דעתו לבגדי העבודה שלהם. אבל מה לעשות שאבא חושי נבחר לכהונתו 14 שנים, לאחר כתיבת המכתב הנוכחי. כאן המקום לספר שאת המכתב החשוב הזה כתב הסופר האידי החיפני לייב שמעוני, שבין שלל תפקידיו הציבוריים כיהן כיושב-ראש הוועד המפקח של קופת חולים ההסתדרותית במחוז חיפה. תחת החלוק הזה הוא כתב את מכתבו ב-23 באוקטובר 1936.

"השפעה בלתי מוסרית" 

נובמבר 1951. האדון מאלי, חבר הסיעה הדתית במועצת עיריית חיפה, במכתב לראש העיר אבא חושי: לא רק שהצגות מועלות בשבת, הן גם מפוקפקות. ואיך האדון מאלי ידע את מידת מפוקפקותן? על פי השמות של ההצגות: "ציפקא-פאייר", "יאנקל פון גליצייה" ו"די רומאניין חפונה". למשל "ציפקא פאייר": איך האדון מאלי יכול היה להתרשם לפי השם? אולי בעלת שם זה עבדה במכבי אש והוא סתם נטפל אליה על לא עוול בכפה?

להשאיר את הבמה הציבורית, תרתי משמע, רק לנציג הסיעה הדתית, זה לא נאה. על כן הזדרזה חברת הסיעה הקומוניסטית במועצת עיריית חיפה, צילה עירם, והגישה אף היא שאילתא לראש העיר. מה שעניין אותה הוא הדאגה לנפשות ילדינו. וכך היא כתבה: "זה זמן רב כבר שהשתרש גם בעירנו המנהג שהורים לוקחים איתם ילדים לבתי-קולנוע, ואף מרשים להם ללכת לבד לכל מיני סרטי קולנוע. הדבר הפך כבר לכל כך מובן מאליו, שליד קופות בתי-הקולנוע אפילו מתפרסמת הודעה: 'ילד בגיל 3 צריך לקנות כרטיס'.

"ומאידך, הארץ מוצפה בזמן האחרון עם סרטים אמריקאיים קלוקלים, המטפלים בכל מיני נושאים קרימינליים, פורנוגרפיים, גניבות, רצח, שחיתות וכיוצא באלה". אפשר להבין את נציגת הסיעה הקומוניסטית. סוף סוף לא מדובר בסרטים תוצרת ברית-המועצות.

החברה עירם, ציינה שבערים שונות בעולם, בהן קיימת דאגה אמיתית לבריאות הפיסית והרוחנית של ילדים ונוער, אוסרים על ילדים ונערים לבקר בבתי-הקולנוע, פרט לסרטים שקיבלו אישור על-ידי וועדת תרבות או מועצה פדגוגית מתאימה. מראש העירייה היא ביקשה לדעת מה בדעתו ובדעת הנהלת העירייה לעשות כדי לתקן את המצב הקיים בשטח. זאת כדי למנוע, ככה היא טענה, השפעה בלתי מוסרית על הנוער שלנו, ובאותו זמן לספק את צרכיו האמיתיים בתחום התרבות והאומנות.

אבא חושי השיב בקצרה: "קיימת בממשלה מועצת ביקורת על סרטי הקולנוע, ורק בסמכותה… לקבוע את הסרטים הראויים להצגה בכלל, ולילדים ולנוער, בפרט. עוד לפני חודשים אחדים הפנינו את תשומת לב המוסדות הממשלתיים בעלי הסמכות, על המצב הבלתי תקין, השורר בשטח זה".     

רוצים שכר נקי

מתי היה פה שקט בתחום תביעות שכר ושיפור תנאים סוציאליים? דומה שלעיתים רחוקות. הנה הודעה: "אל כל פועלי חיפה: חברים! (אנחנו), הנאנקים במשך שנים בתנאי עבודה קשים, שכר של רעב, לא הישגנו במשך כל השנים האלה הטבה ניכרת של תנאי עבודתנו.

"תביעותינו נתקלו בזלזול והתנכרות. רק בזמן האחרון ניתנה לנו תוספת יוקר עלובה. במשך חמש שנים לא קיבלנו כל תוספת וותק. וכעת לועגים ומציעים לנו תוספת וותק של גרוש וחצי. המצוקה העמיקה בשנות המלחמה, ולא נוכל לשאת יותר את הדוחק המעיק עלינו. תביעתנו (שמועצת פועלי חיפה תנהל את מלחמתנו באופן תקיף), הייתה ללא הועיל. וועד הדר הכרמל, על רוב שליחי הפועלים שבו, מתנכר לפועליו ושומר על רמת חיי העבדים של עובדיו.    

"פקעה סבלנותנו ואין לנו דרך אחרת למען השג את דרישותינו הצנועות, אלא ללחוץ על מוסדותינו, ולהניעם לנהל את מלחמתנו. ואלה הן התביעות: תוספת וותק, תוספת יוקר של 30 אחוזים, תשלום בעד ימי מחלה, תשלום בעד ימי חגים. התחלנו תוך הכרח את מלחמתנו, ונמשיך את התאבקותנו עד כוחותינו האחרונים; עד שנשיג את תביעותינו הצודקות".

מי הם הקובלים על כך שהם מקבלים שכר רעב? ומי הם שתובעים הטבות שכר? ומי הם המאיימים שיתאבקו עד כוחותיהם האחרונים? האם אלה המתאבקים והמתאגרפים? לא ולא! מי שפרסמו את ההודעה, היו פועלי הניקיון של שכונת הדר הכרמל בחיפה. היה זה ב-24 בנובמבר 1941. ללמדך שלתביעות שכר אין תאריך תפוגה, ורצוי שהשכר יהיה נקי…

תודה לסימה מארכיון העמותה לתולדות חיפה.