חיפה: הכתובת הייתה על הכביש

התאונה הקשה אתמול בדרך יד לבנים והתוצאה הטרגית שלה זעזעו את תושבי העיר, ומאז גם אני מתקשה להשתחרר מהמחשבה הכואבת שזה פשוט היה עניין של זמן. עוד לא פורסם מה קרה בתאונה הקשה אתמול, אין לי שום כוונה לשפוט או לדבר על האירוע הקשה אך, לא ניתן להתעלם מהסכנה הנשקפת לנוסעים והולכי הרגל ברחובות עיר, במיוחד בדרכים הראשיות ובשעות הערב, כשהעיר שלנו הופכת למסלול מרוצים אחד גדול.

בישראל של 2026 המושג ׳הקטל בכבישים׳ כבר הפך לסיסמה שחוקה, כך שזו בכלל לא בעיה של העיר חיפה בלבד. בשנה שעברה נהרגו בישראל 459 בני אדם, שיא עגום ביותר. אגב שיאים עגומים, כמעט בכל שנה שיא ההרוגים והנפגעים בתאונות דרכים בישראל נשבר מחדש.

בין המקומות המסוכנים בארץ

עם זאת, בעירנו יש מאפיינים שמעצימים את התופעה וגורמים לעיר להיות מסוכנת יותר עבור משתמשי הדרך, גם ביחס לערים אחרות. כמה מסוכנת? בשנה הקודמת נהרגו בכבישי חיפה 10 בני אדם ו-25 נפצעו קשה. בשנה קודם לכן נהרגו 7 אזרחים ותיקים בעיר ועוד 56 נפצעו קשה. כמו תמיד האזרחים הוותיקים והילדים הם הפגיעים ביותר והם אלה שמשלמים את המחיר.

על מנת להבין את הבעיה ואיך ניתן לצמצם אותה, ניתן לחלק את ליקויי הבטיחות בדרכים בעיר ל-3 סוגים: תשתיות, תכנון ותרבות/אכיפה.

התשתיות מתייחסות לכבישים רחבים יתר על המידה, עודף נתיבים, מיעוט במעברי חצייה, שדה ראיה מוגבל, אזורים ללא מדרכות או תאורה וכו׳. מרבית התשתיות שציינתי באחריות וביצוע העירייה (ומיעוטן באחריות משרד התחבורה) ועל כן הכדור בידיים שלה, בדרך שיפור המצב בתחומים אלה. למען ההגינות חשוב לציין שהטיפול בתשתיות אלה, הוא עניין יקר מאוד ולא ניתן לצפות שעיריית חיפה תוכל לעמוד בהוצאות כאלה לבדה, וזה בדיוק מוביל אותי לקריטריון הבא – תכנון.

סוף מעשה במחשבה תחילה

חיפה יושבת על הר הכרמל, ומלבד נוף ויער עירוני, הוא גם גורם לשיפועים תלולים בשכונה, שמקשים על הליכה ברגל ומעודדים שימוש ברכב פרטי. לצערנו התכנון בחיפה בעשורים האחרונים הוביל לכך שבנו איפה שאפשר וזה הוביל לניתוק, למצב בו שכונות העיר מנותקות, ללא רצף הליכה בניהם, ורחובות מקוטעים. אז מה עשו? סללו כבישים רחבים מאוד, עם לפחות 2 נתיבים לכיוון, שאותם מאוד קשה לחצות בגלל מהירות הנסיעה הגבוהה ורוחב הכביש הרחב. בנוסף, במצב הזה ישנם הרבה פחות מעברי חציה ולכן גם נקודות החציה מעטות יותר, מאלצות אנשים לחצות במקומות מסוכנים או להישאר בבית. לכן, יש חשיבות מאוד גדולה לתכנון השכונות הקיימות והעתידיות שלנו, מתוך הבנה שאת התכנון של כביש לקוי מאוד, קשה לתקן ואין לזה תקציב מספק.

הכרמל הפרוע

הקריטריון השלישי הוא הישן והמוכר – תרבות נהיגה ואכיפה, לצערנו הנהג הישראלי לא ידוע בסבלנותו והתחושה היא שאין דין ואין דיין, לעברות התנועה. חיפה גם התפתחה ב-10 השנים האחרונות הפכה להיות מוקד הבילוי של צפון הארץ. בסופי השבוע מגיעים לכאן אלפי מבלים לחגוג ולשתות וכמו שהזכרתי, נסיעה לאחר רדת החשכה הפכה לסכנה בפועל ומשטרת ישראל לא מצליחה להתמודד עם הבעיה.

אז מה ניתן לעשות

אומנם בעיית הביטחון בדרכים היא כלל ארצית, אבל מיקסום הטיפול בכלים העומדים לרשות עיריית חיפה ועל פי שלושת הקריטריונים, ישפר את הבטיחון ויקטין את מספר הנפגעים. ראשית, המדיניות העירונית חייבת לשים בראש מעייניה את הולכי הרגל, גם אם זה יבוא פה ושם על חשבון המרחב הפרטי. אם צריך לבטל 2 חניות ברחוב בשביל עוד מעבר חציה או שיפור שדה ראיה מוגבל, אז זה שווה את המחיר, ילד פצוע בבית חולים זה לא משהו שאפשר להתפשר עליו!
נושא חשוב נוסף הוא שמירה על מעבר בטוח במדרכות, הולך רגל שנאלץ לרדת לכביש (מכל סיבה שהיא) מסכן את עצמו, בטח עם מדובר על ילדים או קשישים (ולא הזכרתי עוד שיש אנשים שפשוט לא יכולים לצאת מהבית). מיפוי ושיפור תאורה, סלילת מדרכות איפה שאין, צמצום רוחב נתיבים למינימום הנדרש, הרחבת המדרכות איפה שאפשר ועוד ועוד פתרונות טקטיים.

בתכנון, יש לתכנן ולפתח דרכים קומפקטיות יותר, עם נתיב נסיעה לכל כיוון ולא שני נתיבים (אם יש פקקים אז אפשר פשוט לסלול עוד כבישים כמו שעושים עם הכביש החדש לכבאביר), לצמצם נתיבים לרוחב המינימאלי, בעיקר לא לתכנן עוד שכונות מנותקות שאפשר להגיע אליהם בכבישים מהירים בלבד.

נבחרי הציבור שלנו חייבים לדרוש תשובות ופתרונות ממשטרת ישראל, לא יתכן שהחיים בכבישים פה הפכו רולטה וכולם יהיו רגועים ושלווים. ההתמודדות עם תאונות דרכים היא קשה, אין פתרונות קסם, זה לוקח זמן, ובעיקר זה דורש רצון וקשב של נבחרי הציבור, המערכת העירונית ורתימה של המערכת הארצית. כל אדם הוא עולם, כל פצוע סוחב אתו השלכות לכל החיים וכמו בנושאים רבים אחרים שעומדים לפתחה של חיפה, בעבודה קשה זה אפשרי.