אֶקְדָּח מְעַשֵּׁן??????

אוּרִי שָׁרוֹן מחיפה חָרֵד מִן הַמַּצָּב הַחֶבְרָתִי בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁכְּבָר אֵינוֹ חַבְרוּתִי. וְעַל כָּךְ כָּתַב כָּךְ:
א
עמוק בְּתַחְתִּית הַנַּרְתִּיק הַדָּהוּי
מונח שָׁם אֶקְדָּח שֶׁקָּשֶׁה לזיהוי.
הַקַּת חֲלוּדָה, הַקָּנֶה כְּבָר בָּלוּי.
אֵי שָׁם בָּאָרוֹן עַל מַסְמֵר הוּא תָּלוּי.
ב
שָׁנִים עַל שָׁנִים בָּאָרוֹן הוּא נִשְׁכַּח.
מִבֵּין הַכֵּלִים אִישׁ אוֹתוֹ לֹא לָקַח.
סָפֵק אִם יֶשְׁנוֹ עוֹד אֶחָד שֶׁזּוֹכֵר.
סילוק חֶשְׁבּוֹנוֹת? יֵשׁ פָּטֵנְט כְּבָר אַחֵר…
ג
בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים לֹא הָיְתָה כָּל סיבה.
הָיוּ מְסִיתִים וְאָדָם שליבה.
אֲבָל בְּכָל פַּעַם הָיָה גַּם סִיּוּם:
לרוב בגידוף, לִפְעָמִים בְּאִיּוּם.
ד
רָאוּי שנאמר: הַתִּעוּב לֹא נִגְמַר.
תָּמִיד הוּא הָיָה כֹּה מַרְגִּיז וְגַם מַר.
הָיוּ גַּם אוֹתָם שהירבו לְקַלֵּל
מִשַּׁחַר אפור וְעַד עֶצֶב הליל.
ה
וּפַעַם הָיָה פֹּה מִקְרֶה בָּאָבִיב:
יַלְדּוֹן מִתְמַסְכֵּן חִישׁ הִזְעִיק אֶת אָבִיו:
"הַטֶּמְבֵּל הַזֶּה לֹא קילל רַק אוֹתְךָ.
הוּא קילל דּוֹדָתִי שֶׁהִיא גַּם אֲחוֹתְךָ!".
ו
הָלַךְ אָז הָאַבָּא לְבֵית הַפִּרְחָח.
תָּבַע שֶׁהַיֶּלֶד יִהְיֶה גַּם נוכח.
אֲבָל זוּג הוֹרָיו הַנְּבוֹכִים לֹא עָנוּ.
אָמְרוּ שֶׁיַּגִּידוּ לִבְנָם "נוּ נוּ נוּ".
ז
טוֹב, זֶה בָּרָמָה שֶׁל תְּקוּפַת הַיַּלְדוּת.
יֶשְׁנָן נסיבות וְיֶשְׁנָהּ גַּם עֵדוּת.
אֲבָל הָאֶקְדָּח שמוחבא בָּאָרוֹן –
הַאִם הוּא תְּגוּבָה וּפִתְרוֹן אַחֲרוֹן?!…
ח
הֲרֵי הַנִּצִּים הֵם גְּדוֹלִים בְּגִילָם.
בָּתֵּיהֶם הוֹמִים וְעוֹמְדִים עַל תילם.
הֲרֵי בְּקִרְבָּם יֵשׁ גַּם מוח חוֹשֵׁב.
כֵּיצַד מְסָרְבִים מחלוקתם לְיַשֵּׁב?
ט
יִרְאוּ: עֲלֵיהֶם מִסְתַּכְּלִים נְעָרִים.
הֵם כְּלָל לֹא רוֹאִים צֵל הָרִים כְּהָרִים!
אֶחָד בַּשֵּׁנִי אוֹחֲזִים בִּגְרוֹנָם
וְכָךְ הֵם חוֹנְקִים; מְבַטְּאִים חֲרוֹנָם.
י
וּמִי שניזוק הוּא הָאִישׁ הַקָּטָן.
נִפְגַּע הַיְּסוֹד שֶׁל הָעָם הָאֵיתָן.
וְיֵשׁ לֹא אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּעֵל
מִמִּי שֶׁהָיְתָה בעבר יִשְׂרָאֵל…