דגים עם כתמים מוזרים: מה באמת עומד מאחורי התופעה?

בשבועות האחרונים גוברים הדיווחים מצד דייגים על דגי דקר ומינים נוספים הנלכדים עם כתמים חריגים על גופם. אף שמדובר בתופעה ותיקה המוכרת כבר משנות ה־80, עידן הרשתות החברתיות מגביר את החשיפה ואת הסקרנות הציבורית. לצד תופעות כמו עליית דקרים וזֶהָרוֹנִים שנפלטים כשבטנם תפוחה, עולות שאלות על מקורם של הכתמים והאם מדובר במחלה, אך כעת מתברר: האשם הוא דג הדבק, או בשמו הידוע יותר – הרמורה.

התופעה אינה חדשה

עוד בשנות השמונים כשמצלמות תת ימיות לא היו בהישג יד ועדיין השתמשו בסרטי פילם שהיו מסוגלות להפיק רק 38 תמונות מקסימום, ראינו דגים שונים עם תופעה זו.
בצלילה של כמה שעות כל שבוע לא תמיד יצא לי לראות את "הסיבה" שבעטיה צוללים עם רובים לא דגו דגים כאלה, מתוך פחד שהם נושאי מחלות.
כבר בעשורים קודמים הבחינו צוללים ודייגים בכתמים על גופם של דגים שונים, אך ללא מצלמות מתקדמות או רשתות חברתיות, התיעוד היה נדיר והידע מוגבל. צוללים אף נמנעו מלדוג דגים עם סימנים כאלה מחשש למחלות.

הכתמים הנראים כמו שפשוף חזק ולפעמים אדום נגרמים בידי דג "דבק" ים תיכוני. המכונה גם רמורה.

מה גורם לכתמים? דג הדבק — טרמפיסט וגם שודד

מקורם של הכתמים אינו במחלה, אלא במפגש עם דג הרמורה, הידוע בכינויו "דבק". דג זה עבר שינוי אבולוציוני מעניין: סנפיר הגב שלו הפך לאיבר הצמדה, המשמש אותו על מנת להידבק לדגים גדולים, כרישים, צבי ים ולעיתים גם לבני אדם.

דג הדבק נצמד לגופו של מאכסן גדול ומשתמש בלסת התחתונה שלו כדי לגרד ולטחון טפילים. אלא שבעוד שלכרישים וצבי ים לא נגרם נזק, בשל שריון או קשקשים פלקואידיים קשיחים, דגים אחרים נותרים עם שפשופים, כוויות ולעיתים פציעות קלות.

במקרים שתועדו, דגי קיפון ודקרים נראו עם אזורים נטולי קשקשים, עדות ברורה ל"סיור" של דג הדבק על גופם.

כשדג הדבק פוגש בני אדם

למרות שאינו מסוכן, הרמורה עלול להיצמד גם לשחיינים. ואולי תרימו גבה אבל כן , הוא תופס טרמפ ומתלבש גם על בע"ח ששמו בן אדם, נצמד אליו ומסרב להרפות עד שלא מזיזים אותו.

סיפורה של שחיינית מקצועית על דג זה…
נטשה קפולסקי שחיינית מקצועית ששוחה על בסיס קבוע למרחקים ולים הפתוח ספרה, כי דבק, בגודל כעשרים ס"מ שחה אחריה מרחק רב וניסה להיצמד אליה מכיוון שדג זה לא נראה הרבה בים היא חששה ממנו מאוד, וניסתה להרחיק אותו אך הוא חזר נדבק ולדבריה הפעיל עליה וואקום בכדי להיצמד והיא שוב ושוב הרחיקה אותו עד שהרפה… לדבריה היא יצאה די מבוהלת מהים.

לא מסוכן, לא מאכל – אבל הרבה יותר נפוץ מבעבר

דג הדבק אינו מהווה כל סכנה לאדם ואין לו ערך מסחרי. אז מדוע יש עלייה בדיווחים?

שתי סיבות מרכזיות:

1. ריבוי תיעוד ברשתות החברתיות – כל דבר שנראה חריג מתועד ומופץ.
2. עלייה במספר הכרישים בים התיכון – ככל שיש יותר מאכסנים טבעיים, כך יש יותר רמורות.

הטבע משתנה — ואנחנו רק צופים

תופעת דגי הדבק מדגימה שוב כיצד מערכות ימיות משתנות כל הזמן. מה שנדמה כחשש או מחלה, מתברר כרכיב נוסף בסיפורו המתפתח של הים התיכון.

ומה לגבי הדגים הפגועים?

ולגבי דגים הנראים פגועים… כל אחד הטוב בעיניו יעשה .
אם זו עבודתו של דבק והמפגע נראה לא אסתטי, מורידים את הקטע אוכלים.
הערה…בכתבה זו מדובר רק על פגיעה של דבק בלבד.
בתיאבון לכולם.