ימים היסטוריים

המילים שאני רוצה
איתם להביע,
לחבק להצדיע,
לא יוצאות לא מסתדרות
הם בהלם, הם חנוקות.

מחובקות בדמעה גדולה,
הנושרת על נייר הכתיבה.
ומתוך אותה דמעה,
המעוטרת בעלה של זית,
נכתבת אהבת עולם
" עשרים שורדי השבי
בבית ,הם כאן".

מי יכול לתאר,
בעזרת צבעי שמיים
חיבוק ,נשיקה, אהבה,
בת שנתיים.
האם ישנו עוד קול בעולם
הנשמע נהדר
הצועק משמחה "אבא חזר" .
.
דוד קוניו כתב מהמסוק,
"זה לא נתפס, מה שהולך פה-
אני בחלום".
כולנו בחלום,
שממנו מקיצים וזוכרים
את החללים
שנרצחו על ידי בני עוולה,
אך עבור המשפחות ועבורנו הם
"אחי גיבורי התהילה".

אלון אהל שלח מסר
לכל עם ישראל
בעזרת לוח בו כתב
את מילות השיר האחרון
אותו ניגן על פסנתר הכנף
בטרם מפסטיבל "הנובה" נחטף.
"חלוני הפתוח
מעיין כוחי
צחוק ובכי
קץ יסוריי.
"ועכשיו אני בבית
עכשיו אני חי".
אם נדע לנטוע את התקווה
הטמונה בתמונת השבים,
ולנגד עינינו היא לעד תהיה
נוכל שוב לקבל
" ארץ בה נולדנו ארץ בה נחיה"

כל הזכויות שמורות.