סברינה דה ריטה היא אומנית רב-תחומית: משוררת, צלמת, ציירת, ומוזיקאית.
סברינה היא תושבת חיפה, ובמשך עשר השנים האחרונות היא מצלמת בעיר, ויצרה צילומים רבים. משהו קרה בשנתיים האחרונות, מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023. היו ימים, שבשל המצב הבטחוני, היה מפחיד ומסוכן לצאת מהבית. פעולות יומיומיות הצטמצמו לכדי הישרדות, והחופש האישי כמעט ונעלם. בתוך המצב המגביל, המחניק הזה, המצלמה הייתה אמצעי לנשום, לצאת מהבית, לצלם בסביבה הקרובה, ולתעד את הרגעים של מפגשים אנושיים.
הבית הקהילתי טבריה 15, הממוקם בשכונת הדר בחיפה, הוא מרכז שכונתי-קהילתי לאמנות, ידע, נפש וגוף. הבית מארח מגוון רחב של פעילויות וחוגים, אנשים פרטיים וקבוצות שונות, כמו גם ארגונים מהארץ ומחו"ל המבקשים להעביר ימי עיון והכשרה מקצועית בתפאורה של בית אבן בן למעלה מ-100 שנים.
הבית הקהילתי טבריה 15 מארח את תערוכת הצילומים של סברינה דה ריטה, בשם "חופש בזמן מלחמה", שנפתחה ביום חמישי 25.9.2025, ותוצג עד לדצמבר 2025.
התערוכה כוללת 12 צילומים, המציגים את חיפה בשנים 2023 – 2025 דרך עדשה אישית. "המצלמה מאפשרת לי להתחבר לעולם, להרגיש שייכת, ולהביע את עצמי. אמנות משמשת כמפלט, בזכותה אני מרגישה נחמה ואפילו חופש." אמרה סברינה באירוע הפתיחה. היא הוסיפה על מבנה התערוכה: "מתקיימת תנועה בין תיעוד של עיר מתוחה, חללים סגורים, קולות מחאה, לבין תיעוד של רגעים קטנים של נשימה, וחיפוש אחר חופש ותקווה.
התערוכה מחולקת לשני מקטעים: הצילומים בקיר הראשון מציגים את חיפה בצל המלחמה: חזית חנות נשק, בניין שנפגע מטיל, גרפיטי "מחזירים אותם הביתה", חיילים ברכבת, אישה עם כלב במקלט.
הצילומים בקיר השני הם ניסיון לבטא רגעי חופש קטנים: טיול בגן בנימין, אישה עם מטרייה וכלב שיוצרים תחושה של שגרה בתוך כאוס. התערוכה נחתמת במבט ממעוף אנפה מעל חיפה.
סברינה הודתה לאוצרות קוראל דניאלי ואירינה גולדשטיין, שליוו אותה לאורך הדרך, ממציאת הרעיון לנושא התערוכה עוד בחודש ינואר 2025, עד שגיבוש הקונספט של התערוכה, "חופש בזמן מלחמה".
בנוסף, סברינה הודתה לעינת רודמן, המנהלת של הבית הקהילתי טבריה 15, שעזרה בכל הלוגיסטיקה סביב תליית הצילומים, פרסום התערוכה ועוד.
את הערב ליוותה המוזיקאית והיוצרת, זמרת, משוררת ועורכת שירה, נורית פלד קירשטיין, תושבת חיפה.
היא ביצעה את השיר "מקום בתוכי", שכתב והלחין דויד פרץ, וגם "כמה עוד ימותו לפני שנבין שמתו מספיק אנשים?" – תרגום שלה לשיר של בוב דילן.
בפתיחת התערוכה החגיגית נכחו אמה של סברינה, אשר קנתה לה את המצלמה הראשונה, כשהייתה בת שש בלבד, וישראל, בן הזוג של סברינה, שמעודד אותה לצלם. כמו כן נכחו עשרות חברים של סברינה, שמכירים אותה מתחומי האומנות השונים, בהם היא עוסקת.
כתבה יפה המשכיחה מאיתנו את אירועי השנתיים האחרונות.
יש אנשים כמו סברינה המוכשרת שלנו אשר מתבוננת בציפורים, באנשים ובטבע סביבה – ומתעדת את המראות בעדשות המצלמה.
תיעוד שמראה לנו את החיים סביבנו, דברים שלפעמים אנחנו לא מבחינים כאשר אנחנו עוברים בעיר בדרכנו המהירה של שגרה קשה.
חגית בת אליעזר תיארה את התערוכה ואת האכסניה בהדר העליון… בצורה משכנעת ומרתקת כפי שהיא כותבת בהרבה כתבי עת.