האומן בעל השם העולמי מרחוב פבזנר

מעל דלת הכניסה לבניין שברחוב פבזנר 13 בחיפה ניצב שלט אבן צנוע, ועליו חקוקה הכתובת: "בית ד"ר טוביה ויהודית שטרנברג, חשון תרפ"ו, 1925". רבים עוברים על פניו מבלי לדעת שבבניין זה התגורר צייר ופסל בעל שם עולמי, שהשפיע על האמנות המקומית והותיר חותם עמוק על התרבות הישראלית: מיכאל גרוס.

הבניין: יצירה אדריכלית אקלקטית

הבניין בפבזנר 13 הוקם בשנת 1925, ביוזמתו של ד"ר טוביה שטרנברג, ועל פי תכנוניו של האדריכל הידוע דוד ויטמן. במקור, הוא תוכנן כבניין דו-קומתי המיועד לדירות מגורים. בין השנים 1946 ל-1947, לבקשת ד"ר שטרנברג, שביקש לפתוח בו מרפאה פרטית, נוספה לו קומה שלישית ובוצעו בו שינויים נוספים – גם אלה פרי תכנונו של דוד ויטמן. חזיתו הראשית של הבניין מציגה סימטריה ומעוצבת בסגנון אקלקטי – סגנון שאפיין רבים מבנייני התקופה בארץ ישראל ששילב השפעות מזרחיות ומערביות כאחד. ניתן לזהות בו אלמנטים מזרחיים כגון קשת מחודדות וחיפוי אבן גס, לצד מרכיבים מערביים כמו חלונות מלבניים, תריסי עץ ומרפסות בולטות עם מעקות מתכת. גימור הבניין משלב חיפוי אבן טבעית בסיתות גס בחלקו, וטיח בחלקו האחר, היוצרים שילוב טקסטורות מעניין.

דלת הכניסה המרכזית ניצבת בפתח בעל קשת מחודדת, ומעליה קורת אבן אופקית, ועליה חקוקה כתובת ההקדשה המקורית: "בית ד"ר טוביה ויהודית שטרנברג, חשון תרפ"ו, 1925". בקומת הקרקע, באגפים הקיצוניים של החזית, משולבים חלונות גדולים המעוטרים במעין קשתות מיוחדות בעלות שלוש צלעות, המוסיפות נופך ייחודי לעיצובו הכללי של הבניין.

ד"ר שטרנברג: הרופא והיזם

ד"ר טוביה שטרנברג (1903-1986), יליד זכרון יעקב, היה דמות בולטת ורבת פעלים בנוף הרפואי של ארץ ישראל. לאחר לימודי רפואה בקולג' האמריקאי בביירות ובהמשך בארה"ב (בולטימור), שב ארצה בשנת 1924 וקיבל רישיון לעסוק ברפואה. באותה שנה, החל לעבוד בבית החולים הממשלתי בחיפה. בתקופה זו נישא ליהודית סלוצקי וגם יזם את הקמת הבניין בפבזנר 13, שהפך לימים לביתו ולמרפאתו הפרטית.

בשנת 1933 התמנה ד"ר שטרנברג למנהל בית החולים הממשלתי בצפת. תקופה זו הייתה סוערת, ובשנת 1939 אף נפצע מידי מתנקש ערבי. בשנת 1945 פרש לגמלאות, שב לחיפה והמשיך לעסוק ברפואה פרטית במרפאתו שהפעיל בבניין שיזם, וזאת עד לשנת 1986, שנת פטירתו.

האומן מיכאל גרוס

הבניין ברחוב פבזנר 13 זכה לכבוד מיוחד בכך שהיה ביתו של מיכאל גרוס (1920-2004), אחד הציירים והפסלים הישראלים המשפיעים ביותר. גרוס, שפעל במשך שישה עשורים, הותיר חותם עמוק על האמנות המקומית. עבודותיו מאופיינות בחיבור לנוף הארץ-ישראלי, בפשטות חומרית ובשילוב ייחודי ומרתק בין הפשטה למוטיבים פיגורטיביים.

גרוס נולד בטבריה וגדל במושבה מגדל. נופי הגליל, הכנרת והקשר לאדמה היו מרכיבים מכוננים ביצירתו לאורך כל חייו. לאחר שירותו במלחמת העצמאות, השלים לימודים בפקולטה לאדריכלות בטכניון, ובמקביל למד ציור ופיסול. בין השנים 1951 ל-1954 העמיק את השכלתו בבית הספר היוקרתי "בוזאר" (Beaux-Arts) בפריז, שם נחשף לזרמים מודרניים באמנות האירופית. חשיפה זו השפיעה רבות על התפתחות סגנונו הייחודי, שנע מציור פיגורטיבי מוקדם לכיוונים של הפשטה הולכת וגוברת, אך תמיד שמר על קשר רגשי עמוק למציאות ולנוף. סמוך לשובו ארצה, הצטרף לכפר האמנים עין הוד, שהוקם ב-1953 ביוזמתו של האדריכל מרסל ינקו.

בשנת 1962 עבר מיכאל גרוס להתגורר בחיפה, בבניין המדובר, תוך כדי שהוא ממשיך להחזיק בסטודיו פעיל בעין הוד. בנוסף לציור, עסק גרוס גם בפיסול, ויצר פסלים מונומנטליים מאבן וברונזה, שהמשיכו את קשריו העמוקים לנוף ולצורה.

עבודותיו של גרוס זוכות להערכה בינלאומית ומוצגות דרך קבע באתרים ובתערוכות מובילות בישראל ובעולם, ביניהם: מוזיאון ישראל, המוזיאון היהודי בניו יורק, מוזיאון תל אביב, קמפוס אוניברסיטת תל אביב, גן העצמאות בירושלים, מתחם הטכניון, בסיס חיל האוויר בתל נוף, אוניברסיטת סאן פאולו בברזיל, ומוזיאון גוגנהיים בניו יורק.

לאורך חייו, זכה מיכאל גרוס בפרסים רבים ויוקרתיים, בהם: פרס שטרוק (1964) מטעם עיריית חיפה, מדליית זהב מטעם הביאנלה של סאן פאולו (1971) בברזיל, ופרס ישראל (2000) לציור ופיסול. מיכאל גרוס נפטר בשנת 2004, והותיר אחריו מורשת אמנותית עשירה ומשמעותית, הממשיכה להיות מוצגת במוזיאונים ובגלריות המובילות בישראל ובעולם.

דוד ויטמן, האדריכל

האדריכל דוד ויטמן (1904-1962) הוא דמות חשובה באדריכלות החיפאית. ויטמן, יליד גיור, הונגריה, החל את לימודי האמנות והאדריכלות בבודפשט בשנת 1923, והשתלם בפריז בין השנים 1930 ל-1931. בשנת 1932 עלה לארץ ישראל ולאחר תקופה קצרה בקיבוץ גבעת ברנר, השתקע בחיפה ובה פתח משרד אדריכלות מצליח. משפחתו התגוררה בחיפה עד שנת 1962, שנת פטירתו של ויטמן .

ויטמן לא עסק רק באדריכלות, אלא גם באמנות, בעיקר ברישומי נופים, ועזבונו נתרם למוזיאון העלייה הראשונה. הוא תכנן בתי דירות רבים בחיפה במהלך שנות השלושים והארבעים, ביניהם גם את הבניין ברחוב פבזנר 13. בנוסף, הוא חתום על תכנון מבני ציבור בולטים נוספים בעיר, כמו בית "שאגאל" (כיום בית האמנים בחיפה), קולנוע ”שביט“ (לשעבר), בית הספר התיכון קריית חיים, מלון בן יהודה וקולנוע "עממי" (לשעבר) בנווה שאנן.

סוף דבר: קריאה להנצחה ראויה

הבניין ברחוב פבזנר 13 בחיפה אומנם מציג איכות אדריכלית ראויה לציון בזכות תכנונו של דוד ויטמן, אך ייחודו נובע בעיקר מהיותו ביתו של האמן מיכאל גרוס,  האמן בעל השם העולמי שיצירותיו מוצגות במוזיאונים ובגלריות מובילות בארץ ובעולם ושזכה לאורך חייו בפרסים יוקרתיים.

לאור תרומתו הגדולה לאמנות הישראלית והקשר הייחודי שלו לעיר חיפה, בה חי ויצר חלק נכבד מחייו, עולה השאלה: האם לא הגיע הזמן שעיריית חיפה תתקין שלט זיכרון ראוי שינציח את פועלו האומנתי המרשים ואת הקשר העמוק שלו לעיר, על חזית הבניין?

תודות

תודתי נתונה בזאת לגב׳ אמירה קהת, מהעמותה לתולדות חיפה, מומחית לאדריכלות חיפה ולאדריכליה עבור המידע בקשר לבניין נושא הכתבה.

קוראים יקרים,

הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.