(חי פה) – הפסל, היוצר והאמן גיורא נדיב הוא דמות ייחודית ומעוררת השראה בנוף האמנות הישראלית. לאחרונה זכה להכרה רחבה בעקבות יצירתו רבת העוצמה – פסל הנצחה לצוללי הקישון, לוחמי שייטת 13 שנפגעו ונפטרו לאחר שצללו בנחל המזוהם במסגרת אימונים.
הפסל נחנך במאי האחרון בטקס ממלכתי מרגש שהתקיים במועצה האזורית חוף הכרמל, והחזיר את הפרשה הכואבת אל לב השיח הציבורי, תוך שהוא מעניק לה ביטוי אומנותי עוצמתי ומכבד.
הדרך של נדיב אל עולם הפיסול והאמנות לא הייתה שגרתית כלל. למעשה, היא מתחילה הרחק משם – בעולמות הביטחון, הפוליגרף והקרימינולוגיה (מדעי הפשע).
לוחם, חוקר, אמן
גיורא נדיב נולד במעיין צבי בשנת 1948. רוב שירותו הצבאי, בין השנים 1968 – 1988, עשה בשייטת 13, ואף שימש כמפקד הראשון של היחידה לצלילה ולחבלה תת-ימית. לאחר שחרורו מהצבא פנה ללימודים בארצות הברית בתחום הפוליגרף וקרימינולוגיה. הוא עסק בתחום במשך 20 שנים ושימש כיו"ר איגוד בודקי הפוליגרף הישראלי בשנים (2012–2014). נדיב פיתח לאורך השנים מספר תוכנות מקצועיות בתחום הפוליגרף ונחשב לבעל שם בקרב מומחי התחום.
נדיב, הוא אב גאה לשניים. בתו, ד"ר לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, אם לשלושה – שתי בנות ובן; ובנו, מתגורר בארצות הברית, גם לו שלושה ילדים, המשרתים כיום ביחידות מובחרות בצה"ל. משפחתו הקרובה מגלמת בעבורו מקור לגאווה ולחיבור עמוק לערכי השכלה, שירות ותרומה לחברה.
לצד העשייה המקצועית, נדיב לא הפסיק את הפעילות ההתנדבותית, הענפה שלו. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הקמת יחידת "שועלי החוף", שפועלת לשמירה על ביטחון תושבי האזור בהתנדבות מלאה – יוזמה שהחלה מתחת לרדאר וממשיכה לפעול בצנעה ובמסירות עד היום.
מהסטודיו במגדים – אל הגלריות והפסלים הציבוריים
"האמנות תמיד הייתה בי", מספר נדיב. "התחלתי לצייר כבר בילדותי. המורה הראשון שלי היה בן-צבי ז"ל מעין הוד, ובהמשך למדתי באקדמיה לציור אצל הצייר אלון עמנואל וגם השתלמתי בפורטרטים אצל יובל תמיר".
במהלך השנים הציג נדיב בכ-15 תערוכות – חלקן בישראל וחלקן בצרפת. יצירותיו מתמקדות ברובם בערכים ובנופים של החקלאות הישראלית, הכפר, החיילים, הפועלים בשדות – והמכנה המשותף הוא אהבה עמוקה לארץ הזו ולמורשתה. "העיקר בעיניי זה לא כמות התערוכות, אלא איכות העבודות".
הסטודיו של נדיב שוכן במושב מגדים, ושם הוא יוצר את ציוריו — בצבעי שמן ובטכניקות ייחודיות, כשכל ציור נמשך כארבעה חודשים. ציוריו הוצגו בגלריות בולטות כמו "שרונה", "מונטפיורי" ו"אשל" בתל אביב.
הפסל לזכר צוללי הקישון: נקודת מפנה
לפני שנתיים החל נדיב לעסוק גם בפיסול. העבודה הראשונה, הגדולה והטעונה ביותר שלו, הייתה כאמור פסל לזכר חבריו ליחידה – צוללי הקישון, שנחשפו במהלך שירותם למי הנחל המזוהמים ונפטרו ממחלות קשות, בראשן סרטן.
"לקח לי שנתיים להשלים את הפסל הזה", הוא מספר. "הוא עשוי ברונזה, שוקל רבע טון, בגובה של 1.80 מטר. יש בו שני צוללים – האחד מנווט את הצלילה בליל חושך מוחלט. הפסל מוצב על קוביית אבן ועליו קוד QR שמפנה את המבקרים למידע על הפרשה".
הפסל הוצב במרכז התרבות של חוף הכרמל, בזכות תמיכתו האישית של ראש המועצה אסיף איזק, שידוע באהבתו לאמנות ולים. טקס חנוכת הפסל היה מרגש במיוחד, והגיעו אליו משפחות שכולות, נציגים משייטת 13, לוחמים בעבר ובהווה, משלחות של נכי צה"ל ואזרחים מכל הארץ. הפסל, שזכה לתהודה בינלאומית, מוזכר כיום באתרים ובכתבי עת מובילים בתחום הפיסול.
מבט לעתיד: גלריה ומוזיאון
אבל גיורא נדיב לא עוצר כאן. הוא מספר כי הוא נמצא בעיצומו של תהליך מול מועצת חוף הכרמל, יחד עם ראש המועצה אסיף איזק והמנכ"ל ירון פרידמן, במטרה להקים שני מיזמים תרבותיים חשובים: גלריה שתאכלס 600 אמנים מקומיים ומוזיאון ייחודי לחוף הכרמל, שיציג את ההיסטוריה, הטבע והתרבות של האזור.
"אני רוצה לעשות דברים שמכבדים את המדינה, את הצבא, את החקלאות הישראלית והיהדות", אומר נדיב. "זה לב העשייה שלי – בשדות, במטעים, בקרב הפועלים. להראות את היופי שבפשטות".
בין פוליגרף לאמנות: מסר לדור הצעיר
לצעירים שמתלבטים בין דרך "רציונלית" לקריירה אמנותית, יש לנדיב מסר ברור: "הדרך באמנות היא קשה ומפותלת. צריך עקשנות וסבלנות לאורך שנים. אין קיצורי דרך – אתה חייב להיאבק, להתמיד, להתמודד עם ביקורת. אבל אם אתה באמת מאמין ביצירה שלך – אל תוותר. כמו שאני תמיד אומר – אוד מדורתי לא יכבה".
מכיר את יובל מהשירות בחיל הים.
איש משכמו ומעלה היה מרשים ומרגש להיות בטקס חנוכת הפסל שלו במרכז מירב