רחוב בילהרץ, אך לא בילהרציה
לרגל תערוכה מרשימה על עדת הטמפלרים בחיפה, שמוצגת במוזיאון העיר חיפה, הנה הסיפור הבא:
לא רבים מכירים את רחוב בילהרץ במושבה הגרמנית. זהו רחוב לא ארוך במיוחד, והוא מהווה שריד למושבת הטמפלרים ששכנה במקום זה.
לפני שנים רבות נרשם בשלט של הרחוב שהרחוב נקרא בילהרץ על שם האיש שגילה את הגורם למחלת הזיהום הקשה במערכת העיכול. מחלה שנגרמת משתייה ממיקווי מים. הכוונה לתולעת הסכיסטוזומה. ומכאן שם המחלה: בילהרציה. הגיאוגרף וחוקר ארץ ישראל, ד"ר שמעון שטרן, מספר שבעקבות מלחמת העולם השנייה, כאשר בקרב הטמפלרים היו כאלה שהצביעו למפלגה הנאצית, שררה שנאה עזה כלפי הגרמנים מצד היישוב העברי. ולכן , שונו שמות הרחובות בעיר שנשאו שמות של גרמנים.
רק שם הרחוב בילהרץ נשאר על כנו, כי חשבו, כאמור, שמדובר באיש שגילה את הגורם למחלת הבילהרציה. עכשיו נעשה סדר: אכן, ד"ר תיאודור בילהרץ היה זה שגילה את גורם המחלה במצרים, ואין לו כל קשר לחיפה. רחוב בילהרץ הוא על שם פרידריך (מקס) בילהרץ, טמפלרי, שהיה בעל הבתים ברחוב זה, ומבעלי חברה לבנייה ציבורית. פרופסור אלכס כרמל ז"ל מאוניברסיטת חיפה, שחקר את פעילות העולם הנוצרי בארץ ישראל במאה ה-19, סיפר פעם איך נמנעה בושה גדולה מפרנסי העיר חיפה.
הנה סיפורו: הנכד, או בן משפחה קרוב אחר של פרידריך בילהרץ, עמד להגיע לביקור בעיר. פרנסי העיר תכננו להביא אותו ברוב הדר אל המושבה הגרמנית ולהראות לו בגאווה את הרחוב שנושא את שם אבי המשפחה. לקראת הביקור נוקה הרחוב וגם שופץ השלט על שמו של מגלה מחלת הבילהרציה. ימים ספורים לפני הביקור, הגיע נציג העירייה יודע דבר לרחוב כדי לבדוק אם הכול כשורה לקראת הביקור. כאשר קרא את הכיתוב השגוי בשלט של הרחוב – הוא החוויר. לא בילהרציה ולא בטיח! ברגע האחרון תוקן הכיתוב השגוי שבשלט, וכך נמנעה, כאמור, בושה גדולה, ובא לחיפה גואל.
פקידי העירייה אספו…עכברושים!
חיפה, תחילת שנות ה-40 במאה שעברה. סכנה בריאותית מסוכנת הלמה בעיר: דבר – המכה החמישית מן המכות שניחתו על מצרים. מפיצי המחלה הם, כידוע, עכברים וחולדות. איש ההסתדרות החדשה במרחב חיפה, ד"ר אלי נחמיאס ז"ל, ויבל"א מיודענו ברוך זלץ, יו"ר המרחב בעבר, נברו בארכיון של מועצת פועלי חיפה לשם כתיבת ספר בשם: "מועצת פועלי חיפה – בחיפה האדומה". הם מצאו שם תיק צנום למראה שהכיל מסמכים שסיפרו על מה שהם כינו: "טרגדיה ציבורית ואנושית". הכוונה הייתה
לפרשה שנגעה למאות רבות של אנשים חסרי דיור בגלל הריסת 250 צריפי מגורים ברחבי העיר. ומדוע הרסו את הצריפים? כדי למגר סכנה של התפשטות מגיפת דבר בעיר. פרשה כאובה זו נכתבה גם בספרו של חיים אהרונוביץ בשם: "הדר הכרמל".
הנה סיפור המעשה: ברחובות החלוץ, לונץ וסירקין שבשכונת הדר הכרמל היו באותן שנים כ-100 צריפים שבהם התגוררו כ-200 משפחות. בצריפים אלה נתגלו בעיות תברואתיות חמורות, והמימשל
הבריטי ציווה על הדיירים להרוס אותם ולחסל בדרך זו את מכת העכברושים הקשה שהייתה קיימת במקום. על פי חוקי-עזר עירוניים ודרישה מצד שילטונות הבריאות הבריטיים – נאסר על דיירי הצריפים להרוג את העכברושים. הם היו צריכים לתפוש את המכרסמים הגועליים האלה ולמסור אותם לידי פקידי העירייה. מאוחר יותר הודיע קולונל היירון ממשרד המושל הבריטי כי העכברושים שנתפסו באזור הצריפים אכן היו נגועים בדבר.
כצעד ראשון, באוגוסט 1941, הרסו הדיירים במו-ידיהם 15 צריפים, ו-60 איש נותרו ללא דיור הולם. המימסד החיפני נדרש לחפש פיתרונות דיור לא רק לחסרי הדיור, אלא גם לדיירי הצריפים האחרים שהיו על כוונת צווי-ההריסה. קמה צעקה גדולה. חברי ההסתדרות מקרב דיירי הצריפים ביקשו
את עזרתה, ועל שניים מנציגיה הוטל להשתתף במישלחת המוסדות היישוביים ששוגרה אל שילטונות המנדט הבריטי לדון בפרשה.
המשלחת דרשה לבטל את צווי ההריסה שהוצאו לצריפי המגורים שהיו ברחבי העיר, או לפחות להקטין את מספרם, ובמקביל – לדאוג לאיכסון משפחות שנותרו ללא קורת גג. פקידי ההסתדרות ספרו ומצאו שמספר הצריפים שנועדו להריסה הגיע כבר ל-150 ובהם צריפי-מגורים שניבנו בשנות ה-20. בתוך כך
דיווח עיתון "דבר" על דייר אחד הצריפים שאושפז בבית החולים הממשלתי בגלל חשד שנדבק במחלת הדבר. ספירה נוספת גילתה שמספר הצריפים שנהרסו עלה ל-250 ומצוקת חסרי הדיור בחיפה החריפה מאוד. אנשי מועצת פועלי חיפה הגישו לוועד הדר הכרמל הצעה לשכן את דיירי הצריפים שנהרסו או נועדו להריסה בדירות שייבנו בכל בניין בעיר שניצב על עמודים.
הרוחות סערו. דיירי הצריפים, חברי ההסתדרות, האשימו את הנהגת וועד הדר הכרמל שהיא ידעה מראש על כוונת הבריטים להרוס את הצריפים, אבל לא נערכה למצוא פיתרונות דיור. ביוזמת מועצת פועלי חיפה, ערכו דיירי הצריפים שנהרסו ושטרם נהרסו הפגנה ליד משרדי וועד הדר הכרמל וועד הקהילה. להפגנה הגיעו הדיירים עם נשיהם וטפם והם איימו להישאר במקום עד סילוק רוע גזירת ההריסה, או לחילופין – מציאת פיתרונות דיור – כפי שדיווח עיתון "הבוקר" בספטמבר 1941. סיומה של הפרשה: השילטונות הבריטיים, העירייה ומועצת פועלי חיפה פעלו לפיתרונה על ידי מימון שכר דירה והענקת הלוואות למפוני הצריפים לשם רכישת דירות. ומה באשר למגיפת הדבר המאיימת? הסכנה חלפה כלא הייתה.
עד כאן בבירכת בריאות איתנה.