(חי פה) – רונן שיר, יוצר בן 59, חורז ומלחין שירים עבריים בטעם של פעם, עם אהבה גדולה למדינה, לצה"ל ולערכי הציונות. סיפור חייו ושיריו שזורים זה בזה, וחושפים מסע אישי נוגע ללב, שמתחיל בשירות הצבאי ונמשך דרך חוויות משפחתיות, מחויבות לארץ ישראל ואהבה אמיתית למוזיקה. בעידן שבו ערכים מסורתיים נדחקים לעיתים לשוליים, רונן שיר ממשיך להיאחז בהם ולהשמיע אותם בקול צלול ואמיתי.
ההשראה הראשונה: יום הגיוס של הבת
בשירותו הצבאי שירת רונן שיר כמדריך גדנ"ע ובהמשך כחבר בצוות הווי של הגדנ"ע – חוויה שעיצבה את הקשר העמוק שלו לשירי הלהקות הצבאיות. ההשראה לכתיבת השירים חזרה אליו באופן אישי ביום שבו בתו התגייסה לצה"ל. כאשר עלתה לאוטובוס בדרכה לקורס תצפיתניות בדרום, רונן לא הצליח לעצור את שטף המילים והלחן שהחלו להתרקם אצלו לראשונה.
בתו ביקשה ממנו בתחילה שלא לכתוב דבר על תפקידה, אך השיר "תצפיתנית 2019" כבר היה בדרכו לעולם. כשהקליט אותו ושלח לדרג בכיר במערכת הצבאית – תת-אלוף מעולמות התצפיות – קיבל תגובה חמה ומרגשת. ההוכחה להצלחת השיר הגיעה דווקא ברגע מפתיע: בתו ישבה בחמ"ל, ושמעה את אותו קצין בכיר מברך אותה על יצירתו של אביה.
הפרויקט "רואות ואינן נראות": הצדעה ללוחמות בצה"ל
שלושה חודשים בלבד לפני פרוץ מלחמת חרבות ברזל, בחר רונן שיר להשיק מקבץ ייחודי של שלושה שירים תחת הכותרת "רואות ואינן נראות". כל שיר הוקדש לחיילת אחרת – בים, באוויר וביבשה – המשרתות בתפקידים דומים אך בזירות שונות. הרעיון היה להאיר את פועלן השקט והחשוב של החיילות, שרבות מהן עוסקות בפעילות קריטית אך סמויה מעין הציבור.
השירים הוקלטו ופורסמו, ונגעו ללבם של רבים עוד בטרם פרצה המלחמה. בדיעבד, המהלך נתפס כרלוונטי ונכון מאי פעם, כשנוכחנו כולנו בחשיבותו של כל לוחם ולוחמת במערך הביטחוני של ישראל.
"כאן הגבול": שיר הצדעה ללוחמי מג"ב
במהלך ימי הלחימה הקשים, רונן הרגיש בצורך עמוק לחזק את רוח הלוחמים והאזרחים כאחד. לשם כך כתב את "כאן הגבול" – שיר מחווה למשמר הגבול וללוחמיו, יהודים, דרוזים, מוסלמים ונוצרים כאחד.
לצורך ביצוע השיר, גייס שלושה בוגרי להקות צבאיות, אשר יחד יצרו ביצוע מרגש ואותנטי. רונן הציע את השיר לראשי משמר הגבול, והתגובות החמות וההערכה שקיבל רק חיזקו את תחושת השליחות שלו: המוזיקה שלו מצליחה להרים מורל ולחבר אנשים לערכים ולאהבת הארץ.
"דורות חובקים יופייך": שיר על ירושלים שצולם בכל רובעיה
רונן שיר לא עוצר רק בתכנים צבאיים. אחת היצירות הקרובות ביותר ללבו היא השיר "דורות חובקים יופייך", שנכתב לפני כ-15 שנה לאחר ביקור בכותל המערבי. השיר, אשר מהלל את יופיה ונצחיותה של ירושלים, צולם בכל רובעיה של העיר העתיקה – היהודי, המוסלמי, הנוצרי והארמני – כדי להמחיש את הרב-גוניות והאחדות שבמקום הקדוש. גם כאן, המציאות טפחה על פניו: זמן קצר לאחר סיום הפרויקט, פרצה מלחמת חרבות ברזל. אך רוח התקווה שהשיר משדר נותרה בעינה.
תגובות חמות מהשטח: "תודה שאתה מזכיר לנו מה חשוב"
רונן מספר כי הוא מקבל באופן תדיר תגובות חמות ומרגשות מאנשים מכל קצות הארץ. תצפיתניות ומשפחותיהן, חיילים משמר הגבול ואזרחים פשוטים – כולם מוצאים בשירים שלו מקור לגאווה ולחיזוק.
רבים שואלים אותו בפליאה כיצד ייתכן שדווקא יוצר עצמאי מצליח לתת ביטוי לאותם רגשות ואהבות, בעוד להקות צבאיות רשמיות נדמות לעיתים כמנותקות מהתחושות האותנטיות הללו. רונן, בשלוות נפש אופיינית, משיב: "תשאלו אחרים, לא אותי".
"חשוב בתקשוב": שיר הצדעה לחיילים שמאחורי הקלעים
כחלק מהרצון להרחיב את מנעד ההוקרה, בחר רונן לכתוב שיר גם על חיל התקשוב – אחד החילות הפחות מתוקשרים והנראים בצה"ל. השיר "חשוב בתקשוב" מציג את תרומתם הקריטית של החיילים שאינם קרביים, אך בלעדיהם לא ניתן היה לקיים את המערכות הצבאיות והמבצעיות.
דרך השיר, רונן מבקש להדגיש את החשיבות שבהערכה ובמתן כבוד לכל חייל באשר הוא, ולא רק ללוחמים בחזית.
המשפחה המוזיקלית: דור ההמשך על הבמה
רונן מספר בגאווה רבה על שני ילדיו, שממשיכים את דרכו בדרכם הייחודית. בתו, ששירתה כתצפיתנית וכיום משרתת במילואים, ובנו עידו – יוצר, מלחין, זמר ואחד מהיוטיוברים החזקים בישראל עם קרוב למיליון עוקבים.
עידו ביצע עם אביו סרטון קצר ופשוט בו רונן יושב על ספסל רטוב מצבע טרי. אף על פי שהרעיון היה פשוט, הסרטון צבר כ-70 מיליון צפיות, והדגים כיצד חיבור כן ואותנטי נוגע באנשים במהירות ובאופן עמוק.
שורשים איראניים וציונות ללא פשרות
סיפור משפחתו של רונן מתחיל עוד לפני לידתו: הוריו עלו מאיראן בשנת 1953, מתוך ציונות אמיצה של אמו, שהתעקשה להגיע לארץ למרות הקשיים. המשפחה נשלחה לשער עלייה בחיפה, ולאחר מכן לקריית שמונה, אז עיירת פיתוח קשת יום. אביו, שלמרות רצונו לחזור לטהרן נשאר בארץ, עבד כפועל בניין כל חייו. למרות הקשיים, הקפיד לטפח בבית אהבה גדולה למוזיקה ולתרבות. הוא עודד את ילדיו לנגן ולשיר, גם במחיר אישי גבוה. המסר היה ברור: מוזיקה ואהבה לארץ הם נכסי צאן ברזל, שאינם תלויים במצב הכלכלי. במשפחת שיר, מתוך עשרה אחים, חמישה ניגנו ושרו, וכך גם הדור הבא ממשיך במסורת.
משפחה מלוכדת בין יבשות
למרות הפיזור הגיאוגרפי – שתי אחיות מתגוררות כיום בארצות הברית – המשפחה של רונן שומרת על קשר הדוק ומיוחד. המפגשים, כשהם מתרחשים, מלאים באהבה, מוזיקה וזיכרונות משותפים.
ערכי האחדות, המסורת והציונות ממשיכים לפעום בלב המשפחה, ומקבלים ביטוי ברור ביצירה של רונן שיר – יצירה שלא מבקשת להיות טרנדית או מתוחכמת, אלא פשוטה, עמוקה ונוגעת.
כתבה עמוקה, מרגשת ונוגעת ללב. שילוב נדיר של תוכן ענייני עם רגש ואמת. הכישרון של הכותב ששר, מלחין ומביע כל כך הרבה בעדינות ובדיוק פשוט מעורר השראה.
חוויה של קריאה שממשיכה להדהד גם אחרי.