"ההפגנות במושבה הגרמנית מסכנות את המדינה" • מור שעל מחיפה לא עוצרת

(חי פה) – מור שעל, בת 38 מחיפה, החלה את פעילותה החברתית בסיוע לדרי רחוב. בחמש השנים האחרונות היא פועלת במרץ לשיקום דרי רחוב, ואף ייסדה עמותה המיועדת כולה למטרה זו. שעל מספרת כי בזכות פעילותה הצליחו 15 דרי רחוב להשתקם, להשתלב שוב בחברה ולנהל אורח חיים תקין. בנוסף, היא מדגישה כי בזכות פעילותה השתנה האופן בו תופס הציבור את דרי הרחוב, עלתה המודעות אליהם וכך גם הדאגה כלפיהם.

"הבנתי שמשהו לא תקין"

בשנה האחרונה החלה שעל לקחת חלק פעיל בהפגנות שמתקיימות במושבה הגרמנית בחיפה. מור מספרת כי בהפגנה הראשונה בה נכחה, ב-29/5/24, הופתעה לגלות כי המפגינים, רובם ערבים ישראלים, נשאו שלטים וקראו סיסמאות כגון "בדם וברוח נפדה את פלסטין". "הבנתי שמשהו לא תקין", היא אומרת. לטענתה, שני חיילים שהיו במקום הסבירו לה את משמעות הקריאות וציינו כי הן מבטאות מסרים של השתלטות עתידית.

פרסום ברשתות וגיוס תומכים

שעל החלה לתעד את ההפגנות ולפרסם את הסרטונים ברשתות החברתיות. בעקבות כך, התעוררה מחאה נגד הקריאות שנשמעו, והמשטרה אף התערבה ופיזרה את ההפגנות. בעקבות תיעוד, נוצר עימות בינה לבין אחת המפגינות, שלדבריה הטיחה בה אמירות חריפות כגון "שימותו עוד ועוד חיילים" ו"מדינה של רוצחים".

בהמשך יצרה קשר עם מנכ"ל ארגון "בצלמו" שי גליק, ובעקבותיו הקימה קבוצת ווטסאפ ייעודית למתנגדים להפגנות אלו. כיום חברים בקבוצה כ-500 אנשים, אשר מגיעים להפגנות כדי למחות מנגד.

לחשוף את זהות המפגינים

שעל הבינה כי יותר מאשר הפגנות נגדיות, חשוב לה להראות לציבור מי עומד מאחורי המחאות. היא החלה לצלם את המפגינים מקרוב, לעיתים ללא דגלים או סימני זיהוי, ולפרסם את התיעודים ברשתות החברתיות. שעל מספרת שניסתה לשוחח עם מפגינים ערבים, אך רובם סירבו לשתף פעולה, ולעיתים אף קיללו אותה. "אני שואלת שאלות כדי להבין למה הם מפגינים, אבל לרוב אני לא מקבלת תשובות. היהודים שמפגינים איתם, לעומת זאת, מסבירים שהם דואגים לילדים בעזה או מאמינים שביטול הלחימה יביא לשלום", היא אומרת.

"עם ישראל שוכח"

"הפגנות כאלה מסכנות את המדינה" היא אומרת. "אחרי ה-7 באוקטובר, אין מקום לדבר כזה במדינה שלנו. היה רגע שכולם שתקו, אבל עם הזמן הקולות האלו חוזרים, כי עם ישראל שוכח". שעל מאמינה כי המפגינים "בודקים את השטח" ומנסים להבין עד כמה אפשר לדחוף את גבולות חופש הביטוי. "במיוחד מדאיג שערביי ישראל, שנהנים מכל הטוב במדינה ומהאפליה המתקנת לטובתם, תומכים בעזתים ויוצאים בקריאות נגד המדינה".

'אצבע בעין' באולם התיאטרון

בנוסף לפעילותה בהפגנות, נכחה שעל בהצגה "מלכת האמבטיה" של חנוך לוין שהוצגה בבית הגפן, בהשתתפות השחקנית מונא חוא. שעל מזכירה כי לחוא מיוחסות התבטאויות קשות, ביניהן טענה כי "לא אנסו ולא ערפו", בהתייחסה לטבח השבעה באוקטובר. ההצגה, כך מספרת שעל, כללה לעג לצה"ל ולמורשת היהודית, והיו במהלכה מספר פעמים בהן שחקנים החזיקו בנשק דמיוני וביצעו "ירי" לעבר הקהל. "זה נקרא לקחת אצבע ולדחוף אותה לעין", היא אומרת.

כעסה של שעל גבר עד שפנתה אל השחקנית וקראה לעברה כי "מקומה בעזה". בעקבות זאת, ניסו להוציאה מהאולם, ולבסוף היא הורחקה מהמקום.

תיעודים שהמשנים מדיניות

שעל מדגישה כי פרסום הסרטונים שלה ברשתות החברתיות מוביל לא רק לתגובות ציבוריות אלא גם ללחץ על מקבלי ההחלטות. לדבריה, בעקבות התיעודים שלה, אזרחים רבים פונים לחברי כנסת, לראשי ערים ולגורמים תקשורתיים כדי שיפעלו למנוע הפגנות והצגות מסוג זה. "אנחנו לא יכולים להמשיך להתנהג כאילו ה-7 באוקטובר לא קרה. המדינה השתנתה", היא מסכמת.