פעימותיי דרומה • שיר • שלמה אברמוביץ

דַּוְקָא עַכְשָׁו,
כְּשֶׁאוֹפוֹרְיָה נִפְתַּחַת מִצָּפוֹן,
מִתְאַמֵּץ לְאַחֵד פְּעִימוֹתַי
עִם פְּעִימָה מוּאֶצֶת בְּעֹמֶק מִנְהָרָה.

מְנַסֶּה, שׁוּב מְנַסֶּה
נְשִׁימָה אַחַת לִנְשֹׁם,
עִם נְשִׁימָה מִתְאַמֶּצֶת בְּעֹמֶק חֲשֵׁכָה טְחוּבָה.

זֶה הַמְעַט אוֹתוֹ אֲנִי חַיָּב
דַּוְקָא עַכְשָׁו, דַּוְקָא עַכְשָׁו
זֶה הַמְעַט שֶׁמְּשַׁמֵּר חַיֶּיהָ,
זֶה הַמְּעַט שֶׁמְּשַׁמֵּר חַיָּיו,
מַחֲזוֹר אֶחָד שֶׁל פְּעִימוֹת אַחִים,
מַחֲזוֹר אֶחָד שֶׁל נְשִׁימָה.

לֹא דִּמְעָה,
לֹא תָּג מֻזְהָב עַל דָּשׁ,
לֹא עֲמִידָה בַּצֹּמֶת,
לֹא זְעָקָה, לֹא שְׁאָגָה.

רַק לַעֲצֹם עֵינַי עַכְשָׁו
רַק לִפְקֹחַ נְשָׁמָה מוּל נְשָׁמָה,
עִם מֵאָה וְאֶחָד
אַחִים וַאֲחָיוֹת בְּמַעֲמַקֵּי צַלְמָוֶת,
בְּגֵיהִנּוֹם דָּרוֹם נִשְׁכָּח.