נבחרת החלומות של האולימפיאדה • שיר • יוסי וולך

הם מתחו אותנו
עד הסוף.

הן לא רצו
את תרגיל הקסם
מוקדם יותר לחשוף.

הן הצמידו אותו
היטב לחזה
ואז התחיל המחזה,
עם הסרט והכדור
הן הכניסו את
השופטים והקהל
ואותנו לסחרור.

ולאחר המתנה
מורטת עצבים
על הספסל
כשראו את הניקוד,
פרצו מעינות
השמחה והריקוד.

ואנחנו למרות המרחק
ליבנו משמחה נחנק,
על הכבוד על ההילה,
על ימי התהילה.

מי חשב והעיז
על ההצלחה כזאת בפריז.

כל משתתפי המשלחת,
הוכחתם שהקסם לא אבד,
תודה על הזהב, הכסף, והארד,
תודה שהגדשתם מלב פריז
מהאורות המהממים,
את ניצחונכם לחטופים.

ולהזכיר לכולם דרך אגב,
שאנחנו כבר
הענקנו מדליה משלנו
"לירושלים של זהב".