מה לעשות במידה ושמעתם צופרים או קולות יירוט, אך לא התקבלה התרעה?

הלוואי ונזכה למנהיגים ראויים ומוכשרים אשר מטרתם היא לשרת את העם ואשר לא רואים בעיקר את תועלתם האישית לנגד עינהם.
הלואי ולא נהיה מופקרים יותר.
הלואי ותפסק שינאת החינם ביננו.
הלואי ונבין כי אף אחד מהעם הזה לא רוצה שיהיה רע וכולנו רוצים לחיות בטוב.
הלואי והחיילים יחזרו בשלום
ומי שיפגע בגוף או בנפש יטופל כפי שראוי. ולא יתחנן לטיפול נפשי ולהכרה באחוזי נכות.
הלוואי וננצח וימים כאילו לא ישובו לעולם.
הלוואי וכל הנפגעים יחלימו עם כמה שפחות צלקות.
הלוואי והשבויים ישובו אלינו במהרה ובינתיים יצליחו להתנתק נפשית ולמזער סבל.
הלוואי משפחות הנרצחים והשבויים יצליחו לתפקד ולחיות.
וגם כל בעלי החיים בעוטף, שאף אחד לא ישכח.
הלוואי ומישהו נורמלי וחכם יעשה פה סדר.
הלוואי שמי שלא בדיכאון ימשיך להתנדב ולהועיל.
כבר שכחתי איזה כוח יש לאנשים פה, לעם. איזה יפים אנחנו וחזקים ואמיצים אנחנו
בשעתנו הקשה.
מי יתן וההנהגה שלנו תהיה ראויה לנו ונתגאה בה ותנהיג אותנו לביטחון וכשיהיה אפשר גם לשלום.
אמן

אני קורא לבני ה-30-40 שכרגע בצו 8 במילואים אי שם באיזה בית של ישוב שהתפנה או עמדה מול הגבול, או מפקדים בבסיס מילואים, וקוראים את זה כמוני המומים מחוסר התפקוד סביבם (לא צריך להרחיב, זה מובן אחרי מה שקרה לפני 10 ימים). זה כבר לא בינוניות – זה חוסר בהנהגה וביכולות בקרב מי שקודם במגזר הציבורי.
כשתחזרו "לאזרחות", לתפקידים המתגמלים – שגרת משפחה-עבודה, רכב חברה, היי טק, הנדסה, מדעים, רפואה, מה שזה לא יהיה – תחשבו אם אין לכם את היכולות להנהיג, לעשות שינוי מערכתי, להוציא מבינוניות למצוינות. כמו שהתריע בריק – זה מערכתי. זה התעלמות מכשלים, טיוח, חוסר רצון להודות ולתקן.
כשאתם חוזרים לאזרחות חישבו להתגייס לעבודה ציבורית ולהנהגת המדינה.
יש מחסור במנהיגים בעלי שיעור קומה, תבונה ואורח רוח – בכנסת, בצבא, בעיריות, במשרדי ממשלה. הסלידה מעסקנות, איפשרה לגרועים ולא מנוסים ולא מתאימים לעמוד בראש ארגונים במקום המצוינים הראויים ובעלי היכולת להנהיג.
תשקלו את מסלול חייכם. ישראל צריכה לוחמים כמוכם שינהיגו את המדינה ויעזו להצע דינויים דרמטיים ולא רק לכתוב על הצורך בהם ברשתות החברתיות.
תתגייסו להגנת המדינה – רוצו לצמרת המגזר הציבורי והשלטון.
חייבים להדיח מי שכשל ולהבריא את ההנהגה.

כתבה חשובה מיה זהבי. לילה טוב לכולם