לכבוד: "ישראל היום"
הנדון: האסון הבא במפרץ חיפה
רק הערה אחת בשולי מאמרו המצויין של זאב ז'בוטינסקי, בעיתונכם 22.12.10:
לא בטוח שהאסון הבא ייגרם ע"י מיכל האמוניה, האופציות פתוחות לכיוונים רבים.
הבשורה הטובה – מיכל האמוניה אינו הכי מסוכן.
הבשורה הרעה – יש מסוכנים ממנו!
למשל, שינוע הברום מנמל חיפה, בלב העיר. לכן הצטערתי לשמוע את מנכ"ל
עיריית חיפה מסביר לועדת הכנסת לבריאות וסביבה, כי שינוע הברום חייב להימשך
מנמל חיפה, כאשר שבועיים לפני כן ניספו שלושה עובדים בתאונת בתי הזיקוק,
ואירוע דליפת ברום הסתיים בנס ללא נפגעים נוספים.
הצטערתי – אך לא הופתעתי.
מנכ"ל עיריית חיפה גם ניסה לסכל בכל דרך כוחנית את פעילותי לסילוק מיכל האמוניה
מהאיזור, בהיותי ממונה על מינהל הנדסה ויו"ר ועדת המשנה לתכנון ולבניה בחיפה.
המנכ"ל שכח רק לקיים מצוות גילוי נאות, כי בנק הפועלים, באותה עת בעל השליטה
ב"חיפה כימיקלים" ובמיכל האמוניה, היה שותף גם בעסקיו הפרטיים שלו.
העירייה נחלצה להגנת מנכ"לה: מותר לו להביע דעתו בדיונים, מה פסול בכך?…
וחוץ מזה הבנק כבר לא שותף בעסקיו. נכון! אבל בתקופה בה התרחשו הדברים,
השותפות ביניהם היתה קיימת!
היכן גורמי הביקורת? גם אני שואל…
מהמנכ"ל, חזרה למיכל.
בשנת 2001, בעקבות דו"ח חמור של מבקר המדינה על פעילות המיכל ללא היתר,
החליטה הועדה המקומית חיפה, עדיין בראשות מצנע, ליישם את דו"ח המבקר.
לא ע"י סילוק המיכל נטול ההיתר, אלא ע"י הוצאת היתר כדי להשאירו במקום!
בעד ההחלטה והנצחת המיכל במקומו הצביעו כל חברי מועצת העיריה כולל סגני
ראש העיריה המכהנים עד היום. רק הערר שהגשתי, בהיותי אז ראש האופוזיציה,
מונע עד היום את ההיתר למיכל, ומאפשר את המהלכים המשפטיים לסילוקו.