כשקנאה נדמית כמחמאה, כשכעס מתפרש כאהבה • תמי גולדשטיין

נפגשתי עם אורית בערב נשים, שם סיפרה איך לפני מספר שנים יצאה ממערכת יחסים אלימה ובכוחותיה האחרונים יחד עם אמונה חזקה שאפשר אחרת, הצליחה לשקם את חייה ואת חיי בנותיה. היום אורית מורה לספורט, מאמנת נשים וגברים, מלווה תהליכי התפתחות והעצמה, חיה עם בנותיה מנישואיה הראשונים ועם משפחתה החדשה בארה"ב ומבקרת פעם בשנה את ההורים בחיפה.

בגיל 16 הכירה את אמיר. הוא היה גבר חלומותיה. נאה, חזק, אחראי, כזה שאמר לה מה לעשות, ואיך והעריץ את היופי והתמימות שלה… זה עתה השתחרר מהצבא והתחיל לעבוד בחנות של משפחתו. אבא שלו היה אדם שתלטן שצעק הרבה, אבל גם אבא שלה היה כזה כך שלא נבהלה כאשר הגיעה בפעם הראשונה לחנות ושמעה את חילופי הדברים בין אמיר לאביו, בקללות ובצעקות.

התעללות שהדעת לא מקבלת

היא רצתה לסיים את התיכון וללכת ללמוד הוראה, אבל אז נכנסה להריון, התחתנה עם אמיר וילדה את בתה הבכורה, אחר כך את הבת השנייה ומעט יותר משנה אחר כך ילדה את הבת השלישית. שלוש בנות זיכו את אמיר בלעג מצד אביו, ואת אורית בקללות ובצעקות. ולא רק זה.

"זאת הייתה התעללות שהדעת לא מקבלת" היא אומרת היום, מתבוננת על הדברים ממרחק ולא מבינה איך הצליחה לשרוד בתוך מערכת היחסים ההיא כל כך הרבה זמן, איך האמינה שקנאה זאת מחמאה, שהכעס שלו מעיד שהוא אוהב אותה. "ההשפלות המילוליות היו מקטינות, מעליבות, בלתי נסבלות. הוא מנע ממני כסף כך שלא יכולתי לרכוש שום דבר בלי רשותו, היה נועל אותי בבית, זורק בגדים שאמא שלי הביאה לי, משאיר אותי עם מכנסיים וחולצה אחת, בלי מגבות בלי מצעים, כמו בכלא".

בושה

"באחת הפעמים שהוא השתולל הזמנתי משטרה, אבל עד שהם הגיעו הוא ריכך את לבי ולא הגשתי תלונה. אחרי שהשוטרים הלכו הוא שוב היכה אותי. כשהייתי מגיעה למוקדי רפואת החירום אמרתי שנפלתי, שקיבלתי מכה מהדלת, התביישתי להגיד שבעלי מכה אותי. התביישתי גם מעצמי. הדחקתי. רק לאמא שלי סיפרתי, אבל הוא מנע ממנה להגיע, ולקח את הטלפון כדי שלא נוכל לשוחח יותר".

"כשהבנות היו תינוקות הוא צרח בכל פעם שאחת מהן התעוררה בלילה, הוא צרח בכל פעם שלא היה לי כוח לקיים איתו יחסי מין, הוא היה לופת אותי בכוח ועושה בי את רצונו. בכיתי, צעקתי, ובסוף פשוט שתקתי וחיכיתי שיירדם. הוא הרחיק ממני את כולם. משפחה, חברים, הייתי כמו צל בבית, כמו שק האגרוף שלו".

פחד

מחקר שנעשה על הסיבות שנשים נשארות בקשרים אלימים, גילה כמה גורמים, ביניהם פחד מתגובת החברה לעובדה שהאישה חיה במערכת יחסים אלימה, קשיים מול מערכת החוק והמשפט בניסיון לצאת מזוגיות אלימה, תחושת אשם בה האישה בטוחה שהאלימות מתרחשת בגללה ושעליה לשפר את דרכיה, וכן פחד מבן הזוג כאשר ייוודע לו שהיא רוצה לעזוב אותו.

אורית היתה בטוחה שכאשר תגיד לאמיר שהיא רוצה להתגרש הוא ישתגע, יצרח וירביץ ורק אם תשרוד את זה, תוכל סופסוף לעזוב אותו ולהעניק לבנותיה חיים מאוזנים. היא לא ידעה איך לעשות זאת, אבל ערב אחד, אחרי שצרח, סטר והשפיל, היא אמרה לו שאינה רוצה להמשיך לחיות איתו יותר. שנמאס לה מהקללות ומהצעקות, מהאלימות כלפיה וכלפי הבנות. שהיא רוצה להתגרש.

"זה כבר היה בלתי נסבל", היא נזכרת. ואז התרחש דבר לא צפוי. "הוא נעמד ליד הדלת, פתח אותה, ואמר: 'לכי, קחי את הבנות שלך ולכי. תגורו ברחוב. מי ייקח אותך? את אפס, לא שווה כלום, לכי תגורו בפח אשפה, ושלא תעזי לבקש ממני משהו. את לא תראי ממני גרוש'.

סוג של נס

"שמעתי את זה, וברגע אחד לקחתי את הבנות ורצנו החוצה לפני שיתחרט ויתחיל להכות אותנו, לפני שינעל את הבית, לפני שכבר לא נוכל לצאת משם לעולם. אני לא יודעת מה היה שם, ברור לי שזה היה סוג של נס, אבל אנחנו היינו בחוץ, בריצה לכיוון תחנת המוניות לנסוע לבית של ההורים שלי. שם היה המקום הבטוח. אבא כבר היה מבוגר והרבה יותר רגוע, אמא ידעה כל הזמן מה קורה, אני לא הייתי מוכנה לעזוב קודם. קיוויתי שיהיה בסדר, שאם אני אתנהג אחרת הוא ישתפר, האמנתי שאולי אם יהיה לנו בן הוא יירגע. היום אני מבינה שזה לא בגללי, שאני לא אשמה, שזה הוא והנפש המיוסרת שלו".

מה יגידו

ההורים שלה תמכו. "אני לא יכולה להודות להם מספיק על התמיכה הזאת", הוא אומרת. "אני יודעת שיש הורים שמחזירים את האישה הביתה לבעל האלים אחרי שהוא מבטיח להשתנות, גם אם הם יודעים שהוא ימשיך להיות אלים, בגלל הפחד ממה יגידו, ואיך הבת שלכם תסתדר אם תהיה גרושה עם ילדים. ההורים שלי נתנו לנו מקום רגשי בלב שלהם ופיזי בבית שלהם כדי שנוכל להשתקם. זה לא מובן מאליו. הם תמכו בי כלכלית, עזרו לי להאמין בעצמי וללכת ללמוד את מה שכל כך רציתי, להיות מורה להתעמלות ומאמנת אישית. הם שלחו את הבנות לטיפול פסיכולוגי ועזרו גם עם עורכי דין בתהליך הגירושין שנמשך שנים ארוכות, כי הוא רצה ממני כסף כדי לתת לי גט".

סוגים של אלימות

אלימות במשפחה היא תופעה פחות נדירה משנדמה. בהרבה בתים יש סוגים שונים של אלימות – אלימות כלכלית של מניעת שפע, אלימות חברתית של ניתוק אחד מבני הזוג מחברים וממשפחה, אלימות מילולית, גסות רוח וקללות, צעקות ואלימות פיזית ברמות שונות. בכל שצועקים אחד על השני, מפעילים אלימות. זה לא רק גברים זה גם נשים. בכל פעם שעושים סצנת קינאה אובססיבית, זאת איננה מחמאה. זאת אלימות.

אלימות היא לא פתרון, היא בעיה

אורית יוצאת בקריאה לעולם :"אל תתנו יד לאלימות. גם לא ברמות הכי קטנות של זה. למדו את עצמכם לדבר ברוגע, לבחור מילים שמביעות את מה שאתם מרגישים ללא השפלה של הצד השני או של עצמכם. למדו את עצמכם שכעס ואלימות אינם פתרון. הם בעיה. למדו את עצמכם להתמודד עם רגשות, ואל תתנו לתסכול ולחוסר האונים להוביל אתכם להתנהגות אלימה". היא אומרת ומבקשת להדגיש: "אף אחד לא צריך להישאר במערכת יחסים אלימה. אף אחד".