הדובה בובה מגן החיות בחיפה תעבור בקרוב המתת חסד

לאחר שנדחה מועד ביצוע ההליך, הדובה בובה צפויה לסיים את חייה בגיל 25

(חי פה עם בעלי החיים) – הדובה בובה בת ה-25 היתה אמורה לסיים את חייה בהמתת חסד ביום רביעי האחרון (23/12/22), בגן החיות הלימודי בחיפה. ברגע האחרון הוחלט לעצור את ההליך, אך מועד אחר צפוי להיקבע בקרוב.

כזכור, הדובה "בובה" סבלה מפריצות דיסק בעמוד השידרה, שמנעו ממנה את היכולת לנוע. היא נותחה בחודש נובמבר בשנה שעברה, בניתוח נדיר ומורכב שארך כ-10 שעות.

במהלך השנה שחלפה, במסגרת שיקום שעברה הדובה, נעשה ניסיון לנהל עמה שגרת תרגול ושיקום, שכחלק ממנה נבנה עבורה כלוב בחצר, בו היא יכולה לשהות ובעיקר לנסות לעמוד על גבי משטח מחוספס שהותקן בו.

שיקום איטי ופעוט

בביקורות שערכה פרופ' מרב שמיר, מומחית לנוירולוגיה ונוירוכירורגיה, במהלך שנת השיקום וכן מסרטוני וידאו שנשלחו אליה באופן קבוע ע"י ד"ר בועז לנדרמן, מנהל גן החיות לשעבר, נראה הליך איטי מאוד של שיקום לאחר הניתוח, כשבשיאו הצליחה הדובה לתמוך משקל על הרגליים האחוריות למשך מספר שניות בעת יציאתה אל החצר.

"לא צפוי שיפור משמעותי"

בדו"ח המסכם הודגש כי שנה לאחר הניתוח, הסיכוי שיחול שיפור משמעותי בתפקוד חוט השדרה של הדובה הוא קטן ביותר, וכי מרבית תהליכי התיקון של חוט השדרה מתרחשים בתשעת החודשים הראשונים לאחר הפציעה, אי לכך, מוצה השיקום ומצבה של בובה לא ישתפר משמעותית, גם בעקבות פיזיותרפיה ותרגול אינטנסיביים.

"שינוי מבנה המקום בו שוהים הדובים"

בנוסף ציינה פרופ' שמיר בדו"ח, כי השינויים הניווניים הנרחבים שנראים בעמוד השדרה של הדובה עשויים להיות קשורים גם למבנה של התצוגה (הכוונה למקום בו שוהים הדובים בגן החיות – ס.ע.כ) שעשוי מסלעה גבוהה, אשר גרם לדובים לעלות ולרדת על בסיס קבוע. פעילות כרונית כזו לאורך זמן מעלה את העומס על עמוד השדרה ולכן אחראית לשינויים הניווניים הנרחבים. על כן יש לשקול שינוי מבנה התצוגה גם עכשיו, עבור הדובים האחרים. חשוב לציין כי בדו"ח לא הומלץ להמית את בובה ולא צוין שאין לשלבה עם אחיה הדובים, ברי ובני.

"הייתי מעדיף שתמשיך לחיות"

ממידע פנימי שהגיע למערכת חי פה, לא צוין באף שלב כי בובה סובלת וכי יש להמיתה בהמתת חסד, כך גם לא צוין כי הדובה מראה סימנים של מצוקה.

בשיחה שערכנו עם מנהל גן החיות לשעבר, ד"ר בועז לנדרמן, הסביר ד"ר לנדרמן כי ההחלטה להמית את הדובה היא של ההנהלה החדשה בגן החיות, וכי הוא עצמו אינו שותף לה. ד"ר לנדרמן אף הדגיש כי מצדו היה מעדיף לאפשר ניסיונות נוספים להיטיב עמה, על מנת שתמשיך בחייה, אך ציין כי אם בגן החיות מיצו את כל האפשריות, ייתכן כי התקבלה ההחלטה ההגיונית, אך ציין גם כי ההערכה לפי מדדים אינה אובייקטיבית.

"החלטות לגבי טיפול בחיות בר מתקבלות על סמך פרמטרים מקצועיים בלבד"

ד"ר נועם ורנר, מנהל גן החיות הלימודי בחיפה, זואולוג ומי שמרכז את הטיפול ב'בובה', מסר לחי פה:

"החלטות לגבי טיפול בחיות בר מתקבלות על סמך פרמטרים מקצועיים בלבד, ורק לווטרינרית הראשית של גן החיות הסמכות לקבוע מהו הטיפול הרפואי אשר לו זקוקים בעלי החיים.

כמו בכל גן חיות, כך גם בחיפה, בעלי חיים מבוגרים עוברים הערכות תקופתיות בהתאם למדדים וטרינריים מקובלים, כדי לבחון את מצבם הפיזי, הקוגניטיבי והחברתי, ובאופן כללי יותר – את רווחת חייהם, ואם אנו, כגוף מקצועי, יכולים להבטיח את רווחתם כפי שמתחייב מחוק צער בעלי חיים והתקנות הנלוות לו וכן מהתקנות הנלוות לחוק חיות הבר.

במסגרת ההערכה המוזכרת לעיל, ניתן ניקוד לכול אחד מהמדדים, ניקוד שנקבע לפי מחקרים על מצבם של בעלי חיים מבוגרים בכלל ודובים בפרט, כאשר סך הניקוד בהערכה עובר את 50 הנקודות. המתת חסד היא הפעולה הנכונה עבור בעל החיים כדי למנוע המשך ואף החמרה של הסבל.

לאחר מספר תצפיות, תוצאות ההערכה של בובה הגיעו לסך של 129 נקודות, כלומר פי 2 מההמלצה המחקרית לבצע המתת חסד".

"מנותקת חברתית ופיזית, אינה יכולה לתפקד כפי שמתפקד דוב באופן טבעי"

מנהל גן החיות, דר ורנר אמר עוד:

"מדובר בדובה אשר אינה יכולה לעמוד על רגליה האחוריות מעבר למספר שניות, אינה יכולה להזיז, כמעט לחלוטין, את רגלה השמאלית, וכדי לנוע היא גוררת את עצמה על הרצפה. במצב שכזה הדובה אינה יכולה לצאת לחצר וחיבור שלה עם אחותה ואחיה עשוי לסכן אותה, כי היא לא תוכל לחמוק במצב סכנה, כך שבפועל, היא מנותקת חברתית, פיזית היא אינה יכולה לתפקד כפי שמתפקד דוב באופן טבעי, ומבחינה קוגניטיבית קשה לספק לה גירויים מספקים בהיותה מוגבלת לשטח קטן ביותר. המתת החסד היא הברירה האחרונה שבה בוחרים רק אחרי שכל אפשרות אחרת לא משפרת את רווחת בעל החיים, ונועדה אך ורק על מנת למנוע את המשך סבלו".

"הביצוע נדחה למועד אחר, הקרוב ביותר שיתאפשר"

"ביקשנו חוות דעת מווטרינרים בכירים נוספים מעולם גני החיות וכאלה שהם בעלי ניסיון בווטרינריה של דובים, ואלו תמכו בהחלטה, כי הדבר הנכון ביותר לעשות למען הדובה הוא לבצע עמה חסד ולהמיתה", אמר מנהל גן החיות עוד.

ד"ר ורנר ביקש להדגיש: "עד רגע זה, גן החיות נקט בכול הפעולות שנתבקשו על ידי הווטרינרים של גן החיות ועל ידי הרופאה המנתחת, בניסיון לשקם את הדובה לאחר הניתוח, אך ללא הועיל. לצערנו, מצבה של הדובה לא השתפר בצורה משמעותית מאז הניתוח, וכאמור, לאחר הזמן שחלף, מעל 10 חודשים, עמדת הרופאים היא כי הסיכוי לשיפור במצבה אפסי אל מול הסבל הגדול שהיא חווה. על כן, לצערנו הרב, אין מנוס מלגאול אותה מייסוריה. כל התנהגות אחרת מהווה עוול והיא ממש צער בעלי חיים. עצם הליך ההרדמה הוא הליך מורכב ודורש תיאום בין גן החיות ומספר גורמי חוץ. למרות ההכנה לביצוע ההליך, היו בעיות של הרגע האחרון בתיאום בין הגורמים השונים, והביצוע נדחה למועד אחר שיתואם לתאריך הקרוב ביותר האפשרי".

הילה לאופר חברת מועצת עיר חיפה:

אני מכירה את הסיפור של הדובה, קוראת את תגובתו של ד"ר בועז ותגובתו של ד"ר נועם, כל אחד מציג עמדה די שונה, עשיתי בירור מעמיק עם גורמים נוספים וכולם תמכו בהמתה ואני סומכת על הגורמים המקצועיים. זו החלטה שתמיד קשה לקבל ופוגעת הכי קשה באלו שמלווים בעח שנים רבות, דואגים לרווחתם בתוך מציאות שנכפתה עליהם, לחיות בתוך כלא לכל החיים. תפקידו של מטפל מסור הוא להקל את החיים בשבי, לספק העשרה סביבתית, לאתגר וליצור עניין אצל אותו בע"ח שחי בשבי, להיות ערני למצוקות ולשמור עליהם, תפקיד חשוב מאוד ולא מתגמל כלל. עבודה מאוד לא פשוטה, לא פיזית ולא נפשית וליבי עם המטפלים שלה. גני חיות תפקידם לחלוף מן העולם, אין שום דבר יפה ומשמח בלצפות בבע"ח כלוא רק לשם בידור. וכאשר שואלים אותי "אז איך נפגוש נמר"? סעו למקום מחייתו או שתצפו בנשיונל ג'אוגרפיק, כשם שאני לא רואה שום הצדקה לכלוא צאצא שבט עתיק ונדיר בכדי שאוכל לצפות בו (היו כאלה גני אדם בעבר) כך לא מוצאת הצדקה לכלוא בעח רק בכדי שנוכל לצפות בו. גן החיות יכול לשנות פניו למרכז שימור לגרעיני רבייה מקומיים ושיחרורם לטבע, יש לנו מגוון ענק של בע"ח שכמעט כולם בסכנת הכחדה. ראש העיר תמכה בהצעתי זו אך לא עשתה דבר לשם כך. אמשיך לפעול עד לשינוי.