נתן אלבז 1932-1954
נתן אלבז נולד בצפרו שבמרוקו, ובגיל 17 עזב את משפחתו, ועלה לבד לישראל, במסגרת עליית הנוער.
נתן אלבז התגייס לצה"ל בשנת 1952, ושירת כחייל בחטיבת גבעתי. ב-11 בפברואר 1954, קיבל נתן אלבז משימה שגרתית של פירוק רימוני יד. נתן אלבז החל במשימה, כשהוא יושב באוהל. לפתע שמע נתן אלבז קול נקישה, והבין כי נצרתו של אחד הרימונים השתחררה. הוא יצא מהאוהל כשהרימון בידו, וצעק לחבריו שיסתתרו. משהבין שאינו יכול להשליך את הרימון מבלי לפגוע בחבריו, אימץ את הרימון אל חזהו והתרחק מהם בריצה. משהתפוצץ הרימון נהרג ובכך הציל את חיי חבריו. מעשהו זה של אלבז הועלה על נס ואלבז הפך לסמל על שמו נקראו רחובות בערי ישראל וכן מחנה צבאי ליד באר שבע, "מחנה נתן"שר העבודה, יגאל אלון, כתב עליו הספד. "החייל הצעיר, נתן אלבז, לא רק הקריב את חייו למען הצלת חבריו", נאמר בו, "הוא גם הוכיח במותו: היזהרו בבני גלות מרוקו, שמהם תצא גבורה"'.
תיאור המעשה:
ביום ה-11 בפברואר 1954, עסק טוראי נתן אלבז ז"ל בפירוק רימונים ותוך כדי כך הופעל אחד מהם. בהשגיחו בסכנה הצפויה לחבריו, שנמצאו בקרבת מקום, התרחק מהם בריצה, כשהרימון בידיו, והשליך עצמו על הרימון. על מעשה זה הוענק לו : עיטור המופת ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי
למשפחתו של נתן אלבז החייל הבודד בארץ נשלח מכתב תנחומים מהרמטכ"ל דאז משה דיין, מכתב אישי, למשפחה שנשארה במרוקו, כאשר המשפחה קמה מהשבעה כתב האב מסעוד אלבז מכתב תודה בעברית פיוטית ובו ביכה את בנו המת ואמר :"מחמדי, מה לי חיים בלעדיך"
מעשה גבורה זה הכה גלים בציבור ונתן אלתרמן כתב שיר לזכרו בשם "נתן אלבז"
"הרמון לאחור לא השלכת, כי היה באוהל איש רבוץ, הרמון לפנים לא הטחת כי נראו אנשים בחוץ. פה פערת עיניים פקחת ובידך כיליון חרוץ….הא, נופל על עפר כחוק, שורש אפריקה, בן מרוק, הא, מוטל פעור פה נדהם, עד בנינו ריבון עולם. הפזמון החוזר של הבתים הרבים אומר "נתן נתן והרוח בשדות הבוסתן"
שנים לאחר מעשהו ההרואי של נתן אלבז אנו שומעים על הקרבה נוספת,בשנת 1993 התגייס רועי קליין לצה"ל, התנדב לצנחנים והתקבל לפלוגת העורב החטיבתית. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. במהלך המסלול הוקמה יחידת אגוז והצוות בו שירת הועבר אליה והשלים בה את מסלול הלוחם. בהמשך השלים קורס קציני חי"ר ושימש כמפקד צוות ביחידה קליין השתחרר מצה"ל ופנה ללימודים בבית המדרש לבוגרי צבא בעלי והמשיך בלימודים אקדמיים באריאל. בהמשך שב לשירות קבע ושימש כמפקד פלוגה ביחידת אגוז. בשנת 2001 קיבל ציון לשבח מאלוף פיקוד המרכז על תפקודו במארב ליד שכם שבו הרג הכוח שבפיקודו חמישה מחבלים פלסטינים. לאחר מכן מונה לתפקיד סמג"ד 51 של חטיבת גולני.
בתפקיד זה לחם קליין במלחמת לבנון השנייה. במהלך הקרב בבינת ג'בייל נזרק רימון יד לעבר הכוח שעליו פיקד. קליין זינק על הרימון, עצר בגופו את הפיצוץ ונהרג. במעשהו הציל את חיי יתר החיילים ששהו בסמוך. חייליו סיפרו כי בעודו גוסס מפצעיו, ניסה לדווח בקשר על מותו, זעק "שמע ישראל" ומסר לסרן איתמר כץ, אשר לקח את הפיקוד על הכוח, את מכשיר הקשר המוצפן ("ורד הרים") שברשותו. בעקבות מעשיו הוענק לו עיטור העוז. העיטור הוענק ב-2 בספטמבר 2007 בטקס בהיכל התרבות בתל אביב. את האות קיבלו בשמו אביו ואלמנתו של קליין.