נשים יום יום • לבבות פתוחים של זהב ○ חנה מורג

יום האישה שלי – 365 ימים בשנה

יום האישה שלי הוא לא יום אישה. הוא מורשת מבית. הוא אורח חיים.
יום האישה הוא יום יום, ״יום האישה״.

יום יום של תקשורת עם נשים חיפאיות שאת חלקן אני מכירה אישית ואת חלקן מכירה רק מהמדיות הדיגיטליות למיניהן.

נשים שלמרות עיסוקיהן במגוון זירות משפיעות בשוק העבודה והחיים בכלל, אינן שוקטות לרגע.

להן אני מקדישה את יום האישה שלי.

תמיד נכונות

אין יום שעובר ללא פנייה לעזרה מצדן, עבור האחר: לנשים ולילדים במצוקה, לנערים ולנערות העוברים תקופות קשות, לקשישות ולקשישים בודדים, חלקם ניצולי וניצולות השואה.

מבקשות למזון, עד בקשות להיות אוזן קשבת למכאובים.

גם בקשות לסיוע לרכישת מוצר חשמלי בסיסי ואז… מתארגנות יחד, תוך יומיים המוצר החשמלי מותקן בבית.

כל פנייה נענית

על כל בקשה לסיוע, מיד נרתמות, מגייסות חברות נוספות ואין פנייה הנותרת ללא מענה. מרגשות כל אחת בדרכה.

החברות שלי

ביום האישה, אני לא יכולה שלא להודות לחברות שלי, שהן הרבה יותר מחברות.
מהמוכשרות המנגנות, וגם המיטיבות להוביל שירה.

קפה מוזיקה

לחברותיי השותפות ל״קפה מוזיקה״ אחת לחודש, לאורך השנים. החברות שהתנדבו לשיר ולשמח את דיירי ״הבית החם לניצולי שואה״. לחברותיי המנתבות תרומות אלינו לצורך מענה לבקשות לסיוע.

"מה חסר?"

לחברותיי הדואגות לפנק במאפים נפלאים לקראת שבת ובמטעמים מיוחדים לפני חגים.
לקבוצת הסורגות החיפאיות ששואלות כל פעם ״מה חסר?״ ושולחות כובעים, צעיפים פרי כשרונן.

נשים בתנ"ך

לחברתי ענת מובילת המפגשים של 'נשים בתנ"ך'. מפגשים שבועיים על קפה ועוגיות ונשים משפיעות.

תודה

זה יום האישה שלי, הזדמנות להודות לאותן חיפאיות בעלות נשמה ענקית, שמוטת הראייה שלהן 360 מעלות.
365 ימים בשנה.

הנשים של חיי

ובנימה אישית אישית, מודה לסבתא שלי, שהייתה אישה עצמאית ולוחמת, אישה של נתינה וחמלה, שהיא הייתה מורת חיי; ולאמא שלי, שנקטפה צעירה מדי, שהיוותה מודל להתפתחות, פריצת דרך, סקרנות וחשיבה על צרכיה ואהבותיה ודאגה לטפטף לי בכל הזדמנות והזדמנות.

4 נשים

ולא יעבור ״יום האישה״ הפעם, מבלי לברך ארבע נשים מדהימות, כל אחת בדרכה, בגווניה, בכישוריה, אבל כולן ״לב זהב פתוח״, הכלות שלי.