קונדיטורית גולדשטיין מסיימת את פעילותה לאחר 51 שנה בחיפה

קונדיטורית גולדשטיין שהייתה מחלצות בתי הקפה בארץ ואחד מוסדותיה של העיר חיפה סגרה אמש את הקונדיטוריה לאחר 51 שנות פעילותה בשכונת הדר הכרמל.

לקונדיטורית גולדשטיין היו שלוש דורות של אופים, עוגות רבות נאפו מהמטבח ההונגרי ואנו נזכור את הטעם והאיכות וכמובן את השירות החם והאדיב שהוענק ללקוחות שהגיעו מכל קצותיה של הארץ.

עבור לקוחות רבים שימשה הקונדיטוריה כמקום מפגש וזכרונות רבים וטובים מן העוגות וארוחות הבוקר המזינות.
אנשים רבים מספרים על אופי השירות שהיה מיוחד ואפיין את בית קפה וינאי, את הגשת ספלי הקפה המיוחדים והשירות.
מספרים שהמלצריות זכרו את הלקוחות ומה כל אחד אהב באיזה צורת הגשה ועד לפרטים הקטנים.

אודותיה ופעילותה של הקונדיטוריה :
הקונדיטוריה הוקמה על ידי שוני בשנת 1965 אשר עלה ארצה לאחר מלחמת העולם השנייה מהונגריה, עוד בימיו כנער ראה את בית המאפה הקטן שיוקם בארץ וייתן צביון הונגרי על כן אופייה ותוצרתה של הקונדיטוריה היינו אוסטרו הונגרי הדובוש המפורסם, הקסטניה פירה, השטרודל הווינאי, בוטר קראנצ', פרסבורגר פרג, עוגות הנשיא ועוגות יום הולדת ועוד…

לימים הפכה הקונדיטוריה למוסד חיפאי אודות לאיכות ללא פשרות ואפייה המבוססת על חומרים טריים וטבעיים בלבד ללא תוספת של חומר משמר וללא צבעי מאכל.
שני הקונדיטורים בני גולדשטיין ומוטי מאירוביץ' הינם דור ההמשך השני, משכימים מידי יום לפנות בוקר ואופים את העוגות עם עלות השחר על מנת נקבל את הטריות על המדפים.

החל משנת 2001 פתחו בני ומוטי ליין חדש ומגוןן של עוגיות על שם הדור השלישי – הראל גולדשטיין, בשנת 2014 החלו גם במכירת עוגות לאירועים וכן השתתפות בירידים של מכירה בקניונים השונים בסופי השבוע.

הקונדיטוריה מנוהלת על ידי מוטי ואילנה מאירוביץ שכעת יוצאים לפרישה.

כיום אין דור המשך ולצערינו בתי הספר של המלונאות בחיפה סגורים אנו נאלצים לסגור.

הקונדיטוריה רואה חשיבות רבה לחלוק את הצלחתה עם הקהילה לכן, לאחר יום העבודה עוגות רבות נתרמות ברוחב לב לביתי תמחוי ולנזקקים בעיר חיפה.

מרים עובדת בקונדיטוריה: "זה בית חם ומשפחה אחת העבודה והעשייה והיחס והטעמים והמתכונים עם העוגות והעוגיות שלא יחזרו עוד והלב כואב נורא על הסגירה למרות שעבדתי זמן קצר יחסית "

מיכל מוסיפה פנייה לקהל הלקוחות אני רוצה להודות לתושבים וללקוחות החנות שהגיעו לתמוך גם במלחמת המפרץ ושהגיעו לרכוש מוצרים, בשעה הקשה של הסגירה והגיעו כמובן לקוחות להיפרד, אותי זה ריגש מאוד באופן אישי.

כואב על סגירתו של מוסד תעשייתי וכמקום בילוי שהווה מקום ובית לתושבים רבים עם באווירה ביתית ויחס חם.

נקווה כולנו להתחדשות טובה של שכונת הדר למרות המצוקות הקשות עם שאיפה לעתיד טוב יותר

כתב וצילם : בן אופיר