רחוב השומרת, או: כמה איוולת דרושה לשנות שם רחוב היסטורי בשם העצמת נשים מזויפת? • דעה • פרופ' יוסי בן ארצי

החלטת ועדת השמות לשנות חלק משמו של רחוב ה'חלוץ' לרחוב החלוצה מביאה לשיא את עוולותיה ואיוולתה של ועדת השמות בקדנציה הנוכחית.

---

עקבתי ב- 3 השנים האחרונות אחר קבלת השמות החדשים ובעיקר שינוי השמות ההיסטוריים או כאלה שהתקבלו במועצת העיר שהיא הגוף המוסמך להענקת שם רחוב, ובכל פעם מחדש תהיתי עד כמה נמוך יכולה להגיע ההתדרדרות בתחום.

כ- 40 שנה שירתי בוועדת השמות, מ- 1979 ועד 2018, מהן 15 שנים כיו"ר הוועדה. החלטתי שלא להתייחס ולא להגיב להחלטות ההזויות של הוועדה שהוקמה תחת ראשת העיר הנוכחית, אבל השינוי האחרון מחייב כבר הבאה לתשומת לב הציבור את המשמעויות של מתן שמות לרחובות כחלק מיצירת הזהות העירונית, מהנוף התרבותי שלה ומיחסה לשם רחוב לא כאל כלי משחק אלא כגורם מעצב עירוניות.

תבונה היסטורית והבנה מרחבית

לא אלאה את הקוראים על ההיבטים המשפטיים והתיאורטיים – מדף הספרים והמאמרים שנכתבו בנושא בארץ ובעולם ארוך כמעט כאורכו של רחוב החלוצה. ועדת השמות צריכה לשקול שיקולים מורכבים ולפעול בתבונה היסטורית ובהבנה מרחבית.

בחיפה פעלה עשרות שנים ועדה שהורכבה מנציגי סיעות- אבל מ- 2008 הוחלפו הללו באנשי מקצוע ללא זיקה פוליטית, מתחומי הגיאוגרפיה, ההיסטוריה, הלשון, האדריכלות, הטבע ועוד. גם הם וגם הוועדות הקודמות, יש לציין, דאגו לאזן את חלוקת השמות לפי דמויות משמעותיות הקשורות בהיסטוריה העולמית, היהודית, הישראלית והחיפאית, ולצד אלה שמות של חי וצומח, אירועים היסטוריים ועוד.

פרספקטיבה היסטורית ראויה ורלוונטיות למרחב העירוני

כל הוועדות ב 40 השנים האחרונות נתנו עדיפות גם להיבט המגדרי, ודאגו גם למגזרים חברתיים כמו החרדים ושמות ערביים.

השיקולים המרכזיים היו מתן השם בפרספקטיבה היסטורית ראויה, רלוונטיות למרחב העירוני, ובאיזונים הנזכרים. שינוי שמות רחובות, שגם ככה החוק מכביד עליו, נעשה בקמצנות נוראית – אולי 2-3 מקרים בכל התקופה.

הוועדות מעולם לא זלזלו באופן מוחצן כל כך, כמו עתה, במתן השמות של ועדות קודמות, לא נענו לדרישות תושבים לבטל שמות היסטוריים כמו אברהם דנינו, שארית הפליטה או אינטרנציונל, ובוודאי לא פעלו משיקולים פוליטיים.

יו"רים מכל המפלגות פעלו בכבוד וביושרה מקצועית. 'שיטת חיפה' במתן שמות הייתה למשל ולדוגמא ליישובים רבים, שנציגים מטעמם פנו וקיבלו הסברה מעמיקה על משמעות מתן שמות לרחובות וכיכרות, גנים ומוסדות.

גסות ובורות בנושאים רגישים

והנה, מאז החלה הקדנציה הנוכחית, הפכו ועדת השמות ומתן השמות לכלי משחק, הרכב הוועדה חזר להיות פוליטי, ושיקולי הוועדה שמדי פעם הוכרז עליהם הפכו ללעג וקלס בארץ כולה.

דגם ההתנהגות הכללי של ביטול כל מה שהיה לפני בחירות 2018 כפסול, זלזול בהישגי העיר וראשיה הקודמים, גסות ובורות בנושאים רגישים, הפך להיות דגם התנהלותה של ועדת השמות. גם שמות שהתקבלו רשמית על ידי מועצת העיר – כמו במקרה של גבעת זמר, שונו במחי אגרוף הרוב הקואליציוני.

הענקת שמות של זמרים לרחובות

דומה שהוועדה עשתה 'דווקא' לכל מה שהיה לפניה. מייק ברנט ששנים לא 'עבר' את הוועדות הקודמות קודם למדרגת 'שדרות', לא פחות; אום כלתום זכתה לכבוד שאפילו במצרים לא האמינו שתגיע אליו דווקא בעיר הכרמל; בכלל, זמרים שעודם חיים ופוצחים שירה זכו מן ההפקר הזה באופן גורף.

אני בטוח שיורם גאון הרים יותר משתי גבות כשקיבל שם רחוב בעודו בחיים ועוד בחיפה – מה לו ולעיר הכרמל בכלל?

ברמת זמר סולקו כלאחר יד 'הללויה', הגבעטרון ואולי עוד, עבור ירדנה ארזי, שקיבלה שם רחוב בעודה שרה ומזמרת, וכמוה יעקב שחר, עסקן כדורגל שזכה לרחוב ושלט מתנת ראש העיר. גם רובי שפירא, שכבר יש כיכר על שמו, זכה לרחוב, לאזן בין הפועל ומכבי כנראה.

בכלל, שחקני כדורגל הפכו אהודים על חברי הוועדה: אבי רן שיש על שמו מתחם שלם, ועימו ג'וני הארדי וישעיהו שוואגר שכיכבו בעבר הרחוק זכו להוקרה לא פחותה במתן שם רחוב על שמם, כאילו היו מנהיגי ציבור אן דמויות היסטוריות משמעותיות בחיי העיר.

נראה שזמרים/ות ושחקני כדורגל החליפו את מקומם של אישים בעלי חשיבות היסטורית בתולדות העולם, ישראל והיהדות.

מתן שמות של אנשים בעודם בחיים

גם מתן שמות של אנשים, בעודם בחיים, באופן סיטוני, הוא מעשה מקומם – בכל 40 השנים האחרונות נעשה דבר כזה רק לגבי שכונת נאות פרס, באחרית חייו.

רחוב ה'חלוץ', הקרוי על שמו של ארגון 'החלוץ'

השיא הוא, ללא ספק, השינוי של רחוב ה'חלוץ', הקרוי על שמו של ארגון 'החלוץ' שעסק בהכשרת נוער יהודי בפזורה ובהעלאתו להתיישבות בארץ ישראל לפני קום המדינה. היו בו גם חלוצים וגם חלוצות, שם הרחוב הותאם למוסדות ההסתדרותיים ששכנו בו, מועצת הפועלים וספריית בורוכוב, מטבח הפועלים, ואפילו 'בית החלוצות' – כן יש כזה – נמצא בהמשכו הקרוי יל"ג.

חציית שם כזה מתוך השמעת שיקול מגדרי, ובליווי הסבר הזוי שיש בכך 'העצמת נשים', היא זלזול באינטליגנציה של תושבי חיפה, וחשיפה בפרהסיה של בורות לשמה.

לפי ההסבר הזה, יש לחצוץ מעתה ואילך למשל גם את רחוב ה'שומר' – הקרוי גם הוא על שם ארגון – ולא על שם אישי או גנרי של שומר זכר – לרחוב השומרת. ומה עם הנפח? האם יהפוך בחלקו ל'נפחת', ושדרות המגינים יחולקו גם לשדרות המגינות וכן הלאה? הנחמה היחידה היא, שיש כבר ועדת שמות חדשה, שאולי תחזור לדרך הישר והשכל במתן שמות רחובות.