יש לציין כי העירונט הרשמי-שופרה של העירייה והעומד בראשה, הופך יותר ויותר ממוחזר ומשעמם. כמעט כמו ההכרזות הנרגשות שמוכרזות במשך שנים באוזני אורחים מחו"ל כי קמפוס הנמל הוא מרכז שוקק והומה של סטודנטים ומופת בינלאומי, או ההכרזה על 35 מלונות שנבנים בבת אחת בחיפה, (וסוף סוף אחד סיים להיבנות בדיוק השבוע כשהשאר עדיין נהנים להחיות במצגת) לכן החלטתי השבוע לכתוב פשוט שיר שיבטא את תחושותי.
תיהנו ושבת שלום.
הלינק לעירונט המקורי
http://www1.haifa.muni.il/news/20130227/newsletter.html
מהבית בחסן שוקרי עולים אדי הסוכר
העוטף ומזגג את עתידנו המר.
הידיעות ממוחזרות ומשווקות לכל עבר
בשילוט חוצות ובכל תדר ותדר
ביקורת על העירייה לא תישמע בתקשורת המקומית. כלום ומאום.
כי אחרת יקצצו להם בתקציב הפרסום.
המתיקות כה גדולה
עם פוטנציאל לבחילה
ולכן כדי לתבל את ההילולה
נסקר בהכללה
את עלילות המגילה:
חיפה מצטיינת בגגות מזהב
ואני דורשת שכאן ועכשיו
יצופו כל גגות העיר בזהב פרוויים
שינצנץ ויסנוור את כולנו בעיניים
מה שיגרום לנו אותן לעצום
לא לדעת על שום תהום תקציבית ושום גרעון
וכך יעבור עוד פרוייקט מגלומני בשלום.
צעירים הם העתיד ומקור לשמחה
אולם מה לעשות שהעיר בבריחה
של דור הצעירים למחוזות אחרים
בהם הם מוצאים פרנסתם חדשות לבקרים.
לכן בעירייה, לקראת הבחירות
מציעים כל מיני פרסים ומתנות
שישהו עוד כמה חודשים את הדור הצעיר
לפני שיארוז את מטלטליו ויעזוב את העיר.
אחריות אישית זהו סימן לבגרות
שלא לומר מאפיין מנהיגות
וכשאין גם מזה וגם מזה במנהיג
הוא שולח אלינו את המבט המדאיג
מאשים את כל העולם ואשתו
במצב העיר בתקופת מלכותו.
בכל אשמה מדינת תל אביב
ומדינת ישראל היא האב המכזיב
ובשום אופן לא אני – אני לא אשם בכלום.
אני ממש לא אחראי כאן לכלום.
צ'קים פתוחים פיזרתי לכל מי שרק ביקש
שילמתי לכולם שיגידו שחיפה היא משהו אש
ורק כשהיתה כאן שריפה אמיתית,
זכיתי באמת לחשיפה תקשורתית.
החשיפה לאמיתו של דבר לא היתה גדולה,
אבל זה כי היה שם ראש ממשלה!
אם תתאמצו תראו בצילום שאני זה שעמד קצת מאחור, ליד בני הלווייה המרוממים
זה עם חולצת הפולו השחורה ומשקפי השמש האדומים.
וכך בעיניים כלות ראיתי איך ביבי לוקח לי את רגעי התהילה וגם את הבעלות על הכרמל
וכאן אני שואל,
במבט עגום ובטון מיילל:
אני אשם שאני ילד הכאפות של ממשלת ישראל?
לא ניתן להגיב