עידו פדידה, לוחם מחיפה, על שירותו המפתיע בצה"ל • ויש גם מסר חשוב

שלום, שמי עידו פדידה מרדכי ודרך הסיפור שלי, יש לי מסר להעביר לכם – תושבי העיר היקרה שלי, חיפה

את השירות הצבאי שלי התחלתי בניסיון להורדת פרופיל. רציתי להגיע לתפקיד עורפי וכשלא הצלחתי, קיבלתי שיבוץ לאיסוף קרבי. כבר בנסיעה מחיפה לבקו"ם חשבתי לסרב. המחשבות שרצו בראשי היו: "מה אני צריך את זה, אין סיכוי שזה יפתח או יאתגר אותי".

התחלתי טירונות, המוטיבציה עלתה. עברתי מסע כומתה, מסע סיכת לוחם ולפני שהספקתי להבין, סיימתי את ההכשרה כלוחם איסוף קרבי. אחרי הכשרה קשוחה, פיזית ומנטאלית, הגעתי לעזה. עברתי 4 חודשים של פעילויות אינטנסיביות, הפרות סדר, התחממות בגזרה, והכרתי גם את היופי שבעוטף עזה, את האנשים והקהילה.

משם ידעתי שהדרך שלי לקורס פיקוד קצרה מאוד.

יצאתי לפיקוד במחנה סיירים וכבר בתחילת הקורס ידעתי שאני רוצה להיות מפקד בקורס מ״כים. אחרי קורס קשוח שכלל גם פציעה, קיבלתי את התפקיד הנכסף. פיקדתי שני מחזורים, אחד מהם בצל הקורונה. למדתי המון על עצמי, על נתינה ללא תנאים לחיילים שהרגע הכרתי, על עבודה מסביב לשעון, ועל אחריות אחרת ממה שהכרתי עד היום – על חיי אדם.

לאחר מכן עברתי להיות מש"ק הדרכה בקורס, וביחד עם מפקד פלוגה מעולה וסגנית מפקד פלוגה תותחית, למדתי שמותר לשנות מוסכמות. ביחד בנינו את הקורס מ״כים מאפס תוך כדי תנועה, ושם למדתי את השיעור הכי חשוב: זה בסדר לפעמים להיות מאחורי הקלעים ועדיין לעבוד מכל הלב.

סיימתי את התקופה בגדוד הפיקוד והגעתי חזרה הביתה, לעוטף עזה, קיבלתי תפקיד שפחדתי שיהיה גדול למידותיי, עוזר קצין אג״ם. גם בתפקיד הזה זכרתי את מה שלמדתי בקורס, הבאתי את הדברים שאני חושב שצריך לשנות ולהוסיף, ועבדתי מסביב לשעון בצמוד לפורום הבכיר בגדוד.

השירות שלי נסגר במבצע שומר החומות, בו הכרתי לעומק את הכוח והעוצמה של הצבא בקו הכי קדמי שאפשר, יחד עם האהבה העצומה של האזרחים בכלל רחבי הארץ שחיזקו מרחוק.

בסיום כל שלב שעברתי, תמיד היתה בי תחושת החמצה. חשבתי שאולי לא עשיתי כל מה שיכולתי, או שלא עשיתי מספיק. היום אני מבין שהתחושה הזאת היא פשוט תחושת שליחות שגרמה לי לעשות אף יותר, ולהשתפר מתפקיד לתפקיד.

לפני כמעט שלוש שנים, כשגיליתי שאני מתגייס לקרבי, אני זוכר שישבתי בביתי לצד אחי. בעודנו מביטים בנוף של חיפה, הבית שלנו, הוא אמר לי: "לא משנה לאן תלך, אני יודע שתגיע הכי גבוה שתוכל. ככה זה האחים מרדכי". אז לא האמנתי לו, אבל עכשיו כשאני מסתכל לאחור, אני מבין כמה זה נכון.

כן, לפעמים מבאס להיות לוחם. אתה כל היום בשטח, אוכל מנות קרב, מזיע, רץ ולא ישן הרבה; אבל רק לוחמים יבינו שזה התפקיד הכי כיף בעולם. עם כל הקושי, אתה מקבל גם הרבה טוב – אחוות הלוחמים, הסיפוק מהתפקיד, הבגרות שנבנית לאורך הדרך והבנת החשיבות העצומה של המטרה.

אז אני רוצה להגיד תודה לחיילים המדהימים שלי, שעכשיו כבר מפקדים. תודה על שסמכתם עליי ונתתם לי הזדמנות כל כך אדירה להעביר לפחות קצת ממה שאני מאמין בו אליכם. תודה למאות מפקדים שעברו תחתיי בקורס מ״כים, לקצינים, מפקדי הגדודים, סגני מפקדי הגדודים, קציני האג"ם, מפקדי הפלוגות, סגני מפקדי הפלוגות ומפקדי הצוותים המדהימים בסיירים ובגדוד, שתמיד היו שם בשבילי וחלקם הפכו לחברי הטובים ביותר. תודה לחברים שלי מההכשרה, מהמ״כים ומהקו שהפכו את השירות שלי לשירות הכי כיף ומשמעותי שיכול היה להיות לי.

הגיע הזמן לתלות את המדים, ברגשות מעורבים של געגוע, חשש והתרגשות. תודה על הזכות המטורפת והלא נתפסת להגן על המדינה בידיים שלי. כולנו חלק ממערכת גדולה שמטרתה הגנה על מדינת ישראל, אבל אנחנו יכולים להיות גם יותר מזה. אני כל כך מאושר ומרוצה מהבחירה שלי להיות יותר.

כבר מתגעגע ומאחל הצלחה ללוחמי האיסוף שעתידים להתגייס בקיץ הקרוב, 
סמ"ר עידו פדידה – לוחם איסוף, מודרך, מש"ק הדרכה ועוזר קצין אג"ם לשעבר, נוב' 18.