"מאושפזים לרוב מוקפים במשפחה, לא במחלקת קורונה"

צבי ויספלד החלים מקורונה ומסייע, בהתנדבות, למאושפזים במחלקת "כתר" ברמב"ם

כבר חמישה חודשים שצבי ויספלד, חיפאי בן 33, אב לשישה, מתנדב במחלקת קורונה בבית החולים רמב"ם, כך הוא מספר:

"הרצון להתנדב ולסייע למי שזקוק טבוע בי מאז שאני זוכר את עצמי. הקורונה, למרבה הצער, הביאה המון אנשים להזדקק לעזרה, מקשישים שחווים בדידות או שנזקקים לסיוע ברכישת תרופות ועד משפחה ששני ההורים יצאו לחל"ת ונזקקת לעזרה במזון. לכולם בעמותת עזר מציון מנסים להושיט יד ולסייע בחפץ לב.

בערב ראש השנה חשתי חולשה וחום גופי עלה, בדיקת קורונה איששה את החשש שחליתי בקורונה. למרבה המזל, החלמתי מהמחלה יחסית בקלות, אך ידעתי שרבים חווים אותה בצורה קשה, חלקם אף משלמים בחייהם. לאחר שהחלמתי החלטתי לעשות "מהלימון לימונדה", לנצל את העובדה שבגופי נוגדנים לקורונה להתנדב במחלקות קורונה בבית חולים. יצרתי קשר עם עמותת עזר מציון, וכך כבר בחוה"מ סוכות התחלתי להתנדב במחלקת קורונה בית החולים רמב"ם.

הבדידות של החולים

למרות שאני חובש, והתנדבתי בעבר בחדר מיון, התנדבות במחלקת קורונה לא דומה לשום התנדבות אחרת בה לקחתי חלק במהלך חיי. מעבר לציוד ההתמגנות שעלינו ללבוש בטרם כניסתנו למחלקה, המצוקה שחווים החולים המאושפזים היא שונה. החולים, שבמצבים דומים לאלו, בדר"כ מוקפים בבני משפחתם, מוצאים את עצמם, מעבר לעול המחלה והקושי עימה, מתמודדים עם בדידות. שם אנחנו נכנסים, המתנדבים. אנחנו שם כדי לתת כתף, אוזן קשבת, וחיוך מעבר לציוד ההתמגנות.

חולה שזכור לי במיוחד…

אחד החולים הזכורים לי במיוחד, היה אדם בן 70 שלקה באירוע מוחי ובסמוך לכך גם חלה בקורונה. האירוע המוחי גרם לו לשיתוק בחצי גוף ופגע ביכולתו לדבר. ביום הראשון שנתקלתי בו, עוד בטרם הבנתי שהוא לקה באירוע מוחי, חשבתי שאינו מעוניין בקרבתי כי הוא לא תיקשר עימי. לאחר שהבנתי שזה המצב, התגייסתי לסייע לו באופן יומיומי, עזרתי לו בכל הפעולות הבסיסיות שהתקשה לבצע בעצמו וגם הקפדתי לבצע שיחות וידיאו עם בני משפחתו.

הקורונה היא מחלה קשה

החולה ובני משפחתו היו אסירי תודה, ואני הייתי מאושר על הזכות שנפלה בחלקי. למרבה הצער הייתי עד גם לסיפורים שהסתיימו ללא סוף שמח, לחולים שאיבדו את חייהם במחלה הארורה הזו.
הקורונה היא מחלה קשה, אני קורא לכולם לשמור על ההנחיות ולהתחסן."